להיות הורים צעירים זה מתיש גם ככה. כמות העבודה והמאמץ שמייצר יצור זעיר היא בלתי נתפסת, בטח כשזה מלווה בשינה לא רציפה, חרדות ולונה פארק הורמונלי. עכשיו נראה אתכם דוחסים ללוח הזמנים הצפוף הזה גם סדרה של רציחות, ספונטניות או מתוכננות, הסתרת גופות, ערנות תמידית לכל חשד והעמדת פנים שאתם לא אשמים בכלום. אלה החיים החדשים של ג'ו גולדברג ולאב קווין, בעונה השלישית והמצוינת של "את", שעלתה היום (ו') בנטפליקס.
"את" התפתחה כמו סיפור אהבה. זה התחיל ביחסי ידידות, כשהסדרה הייתה מחויבת לרשת אחת (לייפטיים), והפך לרומן מרגש כשהיא הגיעה גם לנטפליקס וסחפה את הצופים, בצדק, כשג'ו גולדברג (פן בדג'לי) ניסה להבין מה זו אהבה ומה הוא יכול לעשות כדי להשיג אותה (לרצוח היא לא התשובה הראשונה שעולה לראש, אבל אתם יודעים, כל אחד והנרטיב האסוציאטיבי שלו). העונה השנייה כבר הביאה איתה את מימוש האגדה הרומנטית, בדמות מערכת יחסים יציבה עם הטיפוס היחיד שעשוי לשמש כנשמה תאומה לכל פסיכופת רצחני - אישה עם גישה מעשית לרצח, שיודעת מי היא ומה מניע אותו, ומוכנה לחיות איתו בזוג, בדגש על לחיות.
העונה השנייה הייתה מוצלחת פחות מהראשונה - כי החידוש, מה לעשות, לא נשאר לנצח - ונגמרה בקליף האנגר מסעיר שהוביל אותנו אל העונה השלישית והנוכחית: לאב קווין, אהובתו של ג'ו (שמגלמת ויקטוריה פדרטי המוכשרת) חשפה שהיא בהריון כשהסכין של ג'ו כבר הונחה על צווארה, באופן מילולי. הוא השאיר אותה בחיים כדי לעבור לשלב הבא בחייו, המשפחה. עם הבן הקטן שלהם, הנרי, עברה בני משפחת גולדברג-קווין לבית נעים בצפון, בפרבר קליפורני נטול פחמימות א-לה "עקרות בית נואשות", אליו הם מתייחסים כ"הגיהנום". זה מאפשר ליוצרים (גרג ברלנטי ושרה גמבל, על פי הספרים של קרוליין קפנס) לתת את השני סנט האירוניים שלהם על הקהילה הלבנה והפריבילגית, שבה ג'ו ולאב יכולים להמשיך לרצוח אנשים אחרים ועדיין להיחשב נורמליים יותר מהשכנים שלהם. בעיקר כשאלוהים יודע שיש שם כמה אנשים שפשוט מתחננים להירצח.
בעונה הזאת ג'ו (ולאב, אבל הצופים יושבים בתוך הראש של ג'ו) ממשיך להעמיק אל תוך עצמו ולנוע בין השאיפה שלו להפוך לאדם טוב, הורה אוהב ומגן ובן זוג בריא, ובין הנטייה של אשתו לרצוח כברירת מחדל אימפולסיבית אנשים שלא באים לה טוב בעין. בעוד שבתחילת העונה היוצרים מטעים אותנו לחשוב שגולדברג חוזר לסורו במעגליות שמקבילה לעונות הראשונות, מהר מאוד מסתבר שהפעם הסיפור שונה. בניגוד למעבר ללוס אנג'לס בעונה השנייה, סביבת החיים הפרברית וחיי המשפחה עושים רק טוב למורכבות של ג'ו, והקסם שלו חוזר לשיא.
הקונפליקט בין העולמות הפנימיים של השניים לבין הרצון, המועצם הפעם, ליישר קו עם הנורמליות, מוביל את ג'ו ולאב לטיפול זוגי (אצל המטפלת אילת זורר, אגב), במסגרתו הם מנסים למצוא את עצמם מבחינה מקצועית, ובעיקר מתחבטים בדילמות הוריות שגרתיות לחלוטין. וישנו גם המתח בין פני השטח והחיים שמתחתיו, שממשיך לשעשע ולעורר מחשבה. כשהיא מלווה בווייס אובר המוצדק ביותר מאז "פליבג", העונה השלישית של "את" היא רכבת הרים חדשה, שנונה וחכמה, שחוזרת לשילוב הנפלא בין סיפור מתח לדרמה פסיכולוגית עם אנטי גיבור שהוא גם נבל - ושאנחנו צריכים להישאר עירניים כדי לא להתאהב בו. לא פלא שנטפליקס כבר הודיעה לפני כמה ימים שהעונה הרביעית בדרך, עוד לפני שהשלישית הגיעה למסך.
