נראה שראשי חברת ההפקה A24 פיצחו את סוד ההצלחה של הקולנוע העכשווי. "הפרידה" של לולו וואנג היה להיט ענק ב-2019 ושיגר את הקריירה של השחקנית אקוואפינה למעמד כוכבת; "מינארי" של לי אייזק צ'ונג זכה בפסטיבל סאנדנס ב-2020 והיה מועמד לשישה סרטי אוסקר (כולל פרס שחקנית המשנה, שבו זכתה יון יו-ג'ונג); ואילו השנה "הכל בכל מקום בבת אחת" של דניאל שיינרט ודניאל קוואן, בכיכובה של מישל יאו, היה הזוכה הגדול בטקס האוסקר האחרון שאליו הגיע אחרי הצלחה קופתית מסחררת.
המשותף לשלושת הסרטים הללו הוא הסיפור שבמרכזם, העוסק בדמויות אסייתיות בארצות הברית. השנה הצטרפה לרשימה הדרמה "חיים שלמים" - מאז הקרנת הבכורה בסאנדנס השנה, סרטה של סלין סונג מוכתר כיצירת מופת מרגשת שצפויה להמשיך את מורשת ההצלחות של A24, וכבר היום סוחטת דמעות ומחמאות מהמוני צופים בארצות הברית, המזרח הרחוק ובכל העולם - ולא מן הנמנע שגם בישראל.
"נראה שיש לאחרונה יותר מרחב לסיפורים טובים, וזה לא משנה אם הם מובלים על ידי שחקנים אסייתיים, יוצרים אסייתיים או לא. וזה מה שמניע מישהו כמו A24 לשים מבטחם במה שנחשב בעבר לנקודת מבט זרה", מסבירה השחקנית האמריקנית ממוצא קוריאני גרטה לי, שמובילה את "חיים שלמים" בתפקיד הראשי. "אני זוכרת שלאורך רוב הקריירה שלי הרגשתי תסכול מכך שאין שוויוניות בכל הנוגע לאילו סיפורים זוכים לקבל ביטוי ומי מקבל הזדמנות לספר אותם. היום אני מרגישה אופטימיות זהירה משום שיש לנו יוצרים מצוינים, ומצד שני יש מספיק שומרי סף שמסוגלים לבחור את הסיפורים הנכונים ולהתעלות מעל כל הרעשים והציפיות לסמן וי על כל מיני רשימות - כמו אם זה סיפור אסייתי או לא. הם מתרכזים בסיפורים טובים, כתיבה טובה ומשחק איכותי. אז אני מקווה שלא מדובר בטרנד חולף ושאנשים יכולים לראות את הסרט הזה כפי שהוא. אני מאמינה בזה ומאמינה בתעשיית הקולנוע האמריקנית".
"חיים שלמים" - טריילר
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
"חיים שלמים" מהווה את בכורת הבימוי של סונג, שנולדה בדרום קוריאה והיגרה עם הוריה לקנדה כשהייתה בת 12, ומאז התמקמה בניו יורק יחד עם בעלה האמריקני, הסופר היהודי ג'סטין קוריצקס (שנמנה עם יוצרי Challengers, סרטם החדש של לוקה גואדנינו וזנדאיה). התסריט שכתבה מבוסס על קורות חייה האישיים והיא מגוללת בו סיפור של חברות אמת עם גבר קוריאני שבו הייתה מאוהבת כילדה בעיר סיאול, ושהתחדשה אחרי נתק ארוך במהלך פגישתם כבוגרים בארצות הברית. בגרסה הקולנועית, גרטה לי מגלמת את בת דמותה של הבמאית, נורה, כשהיא מתאחדת עם הא-סונג (טאו יו) שאותו לא ראתה במשך שנים. השניים חיו חיים נפרדים לחלוטין משני צידי האוקיינוס השקט, אולם המפגש ביניהם מציף המון רגשות חיבה, געגוע, קרבה ואפילו מתח מיני. החיבור הרגשי החזק שהשניים חולקים שואב מגלגול הנשמות על פי האמונה הבודהיסטית ("אין-יאן", בגרסה הקוריאנית שלה). אולם הקשר נידון לא להתממש בגלל נסיבות החיים, ובראשן נישואי נורה לסופר היהודי ארתור (ג'ון מגארו).
"ה'אין-יאן' זה רעיון דתי שכולם יכולים להבין אותו", אומר ל-ynet טאו יו, שנולד בגרמניה למשפחה ממוצא קוריאני ואחרי לימודי משחק בניו יורק החליט לחזור למולדת הוריו, שם הוא מתגורר ב-15 השנים האחרונות. "הסרט שלנו עוסק ברגשות אנושיים שכולם מבינים, וברגע שאנחנו מוכנים להתמסר לרעיון של גלגול נשמות והערך שהוא נושא, המסר הופך להיות אוניברסלי ומובן לכל מי שאי פעם חווה שברון לב וגעגועים, או שחש ספקות בנוגע לגורלו".
ככלל, הסרט נע בין נושאים אוניברסליים לבין סיפורם הייחודי של נורה והא-סונג, והוא גם שופע דיאלוגים באנגלית ובקוריאנית. אולם על פי גרטה לי, "חיים שלמים" נוגע באופן רגשי בכל אדם בכל מקום בעולם, ללא קשר למוצאו. "אני מאמינה שבסופו של דבר הסרט הזה הוא פשוט על בני אנוש", היא קובעת, "זה סרט על אהבה ועל האיכויות הקיומיות של אהבה, וזה משהו שכל אחד יכול להתחבר אליו. בין אם אתה קוריאני מגרמניה או מקליפורניה, או גבר מהמערב התיכון - הסרט הזה הוא לכל אחד, ולדעתי כולנו חשבנו כך במהלך העשייה שלו. לא רצינו לבטא את הרוח הקוריאנית או להציג נקודת מבט ייחודית, לא מבט גברי או מבט לבן או משהו כזה. בסופו של דבר רצינו לספר את הסיפור של שלושת בני האדם הללו".
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מנקודת המבט של חווית ההגירה הקוריאנית שהיא מאוד ספציפית בסרט.
"אני מבינה את הבדלי הפרספקטיבה בין מה שהוא קוריאני לבין מה שהוא לא, אבל מבחינתי אני אמריקאית. נולדתי בלוס אנג'לס להורים מהגרים מדרום קוריאה. חווית ההגירה שלי שונה לחלוטין מאשר זו של נורה או סלין. הספקטרום הזה חשוב. הזהות הקוריאנית שלי ואיך שאני מבטאת אותה שונה מאוד מזו של טאו. חשוב לדעת את זה כדי להבין למה הנושא של הסרט אוניברסלי, כי דרך הייחודיות של התרבות אנחנו מסוגלים למפות חוויות שונות, אבל להישאר נאמנים לדמויות שלנו ולהותיר מקום לנושאים הגדולים יותר".
בניגוד לתכנים הרבים שמגיעים בתקופה האחרונה מתעשיית הקולנוע בדרום קוריאה וזוכים להצלחה חסרת תקדים בארצות הברית ובמערב, דוגמת "משחק הדיונון", לי בת ה-40 רואה את עצמה כאמור כאמריקאית לכל דבר ומעוניינת להתקדם ולעבוד בזירה המקומית בלי תיוג של מוצאה האתני. השחקנית, שמוכרת בעיקר מתפקידי משנה טלוויזיוניים בסדרות "בובה רוסית" ו"תוכנית הבוקר", סבורה שסרטים כמו "חיים שלמים" מפיחים בה אופטימיות לגבי האפשרות של היחלצות מתוך הגטו התרבותי השמור לה ולאחרים מתוקף פוליטיקת הזהויות - כך שהם ייתפסו לא כשחקנים אסייתיים, אלא פשוט כשחקנים. "מעולם לא הייתי בתפקיד ראשי בסרט בעבר, ויש שלל סיבות שבגללן אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך בכל הנוגע להפקה של סרטים שיש בהם דמויות שנראות כמוני, או כמו טאו. ובהתחשב בכמות המלל הקוריאני שיש בסרט, הרגשתי כמעט כאילו מדובר ביצירה חתרנית", היא אומרת.
"זה הרגיש שאנחנו חודרים לטריטוריה לא מוכרת, וזה משמח מאוד שיש לזה פוטנציאל הצלחה עם חשיפה רחבה יותר מאשר בעבר, כשהנחת המוצא הייתה תמיד שאם הסרט מתרכז במישהו שנראה כמוני - אסייתי - אז הוא נעשה מראש כיצירה העוסקת בסוגיות של זהות ופונה מלכתחילה לקהל מצומצם שנדחק לפינה. אבל תמיד יש תקווה שסרט אמריקני יכול להיות משהו אחר, ולראות איך הוא נוגע באנשים רבים אחרים זה נהדר, וקשה להשלים עם זה. אנחנו עדיין ברגע וזה יפהפה וזה בלתי נתפס, ונראה אם אנשים נוספים ימשיכו להתחבר לסרט".
בניגוד ללי, טאו יו הפך לכוכב קולנוע וטלוויזיה בדרום קוריאה מאז שבחר במדינה כמקום לגור ולעבוד בו, ובין השאר אפשר גם לראותו ביצירתו האחרונה של פארק צ'אן-ווק, "החלטה לעזוב", שעלתה לאחרונה בישראל. השחקן בן ה-42 מודה כי הזהות וההופעה שלו דווקא מעניקות לו ערך מוסף בתעשייה. "למרות שאני עצמי מזדהה ברמה האישית כקוריאני, במהלך חיי גיליתי שזה לא אומר שהזהות שלך נקבעת בהכרח על פי המיקום הגיאוגרפי שלך. והפער הזה מעורר רגשות של נוסטלגיה ובדידות", הוא אומר, "תמיד הרגשתי שכאמן צעיר הייתי מורד. הרגשתי שאף אחד לא מבין אותי. שנאתי את זה ורציתי למרוד נגד הכול. אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שהרגשות הללו שנובעים מהפער בין העולם הפנימי והחיצוני שלך, הן פריבילגיות. לא כל אחד זוכה לחוש אותן. אני חושב שזהו נשק רגשי, גוון נוסף בפלטת הצבעים שאני יכול לבטא כשחקן. לכן אני מכיר תודה על העול הזה".
