יש משהו סמלי בכך ש"באש ובמים" (Bros), של חנן סביון וגיא עמיר, היא הסדרה הישראלית הראשונה שהופקה מראשיתה על ידי נטפליקס (להבדיל מיוצרים ישראלים שכתבו סדרה בינלאומית או סדרות ישראליות שנרכשו לשידור בפלטפורמה): "עספור" שלהם היא נקודת ציון חשובה במהפכת השבטים שהתחוללה בטלוויזיה המקומית לקראת סוף העשור הראשון של המילניום, וגם "מכתוב" ו"מחילה" כבשו את אולמות הקולנוע בזכות נוסחה שהיא כמו מנת בורקס שאפשר להגיש ב"מאסטר שף": טעם של בית עם טוויסט של כאן ועכשיו.
"באש ובמים" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
אולי מכיוון שסדרה בנטפליקס זה לא דבר שקורה כל יום, סביון ועמיר לא ניסו להמציא את עצמם מחדש אפילו במילימטר. שוב הם זוג חברים טובים שנקלעים לסיטואציות שעלולות להפריד ביניהם, שוב הם דגיגים קטנים בבריכה של כרישים מסוכנים, ושוב המסר הוא שהברומאנס הוא טעם החיים וגם תמצית הישראליות - לצד כמובן הניצחון על הנאצים. גם סוג ההומור, פיתולי העלילה ונקודת הסיום כמו נכתבו על ידי מחולל שאמרו לו: "תכתוב סדרה של חנן סביון וגיא עמיר לנטפליקס, כולל בדיחות אשכנזים-מזרחים".
במובן הזה, "באש ובמים" היא בדיוק מה שתאגיד הסטרימינג אוהב: לא נועז מדי, לא כבד מדי, לא מעניין מדי וגם לא מטומטם יותר מדי, בטח לא עבור זמנים מלחיצים כאלה. בורקס נטפליקס. עם זאת, וזה נאמר רק לזכותם של סביון ועמיר, "באש ובמים" היא סדרה כל כך ישראלית עד שלא ברור איך צופים וצופות משבדיה, גרמניה, מקסיקו, הודו וברזיל אמורים להבין כמעט חצי מהרפרנסים ומהבדיחות. למשל, כיאה לסדרה שממוקמת ב-2008, ישנם לפחות שני פאנצ'ים שקשורים למפעלות רפי גינת: "כלבוטק" וקוליפורמים בחומוס. מילא יתר העולם, ספק אם ילידי המאה ה-21 בישראל יודעים במה מדובר.
למרות הניואנסים העבריים, לנקודת המוצא התסריטאית יש די והותר עוגנים אוניברסליים: פיני (סביון) וניסו (עמיר) הם בעלי בר ירושלמי ואוהדים שרופים של בית"ר. שניהם נמצאים בצומת דרמטי - פיני נדרש להרגיע עם השתייה והג'וינטים על ידי אשתו (אפרת בוימולד בתפקיד "איפה הייתַ?" קלאסי) ואילו ניסו מקבל בשורה שגורמת לו דווקא לרצות להקצין. אם זה לא מספיק, בר חדש שנפתח לצידם עומד לאכול את הפרנסה שלהם, וגם בעלת הנכס החמדנית רוצה להטיס אותם. בין לבין מזדמנת לבית"ר הזדמנות בלתי רגילה להעפיל לליגת האלופות אם תשרוד מפגש כפול מול קבוצה פולנית, ויסלה קרקוב, שאוהדיה לא התפרסמו כחסידי אומות העולם.
כל זה יוצר שרשרת משעשעת לפרקים ומייגעת בשאר הזמן של טעויות, התנגשויות, פשעים ועבירות קלות. אומנם כל פרק נפתח בהכרזה שהסדרה היא "בהשראת אירועים אמיתיים", אבל ספק אם הכוונה לכמה מהמעשים המפוקפקים של הגיבורים, כגון הצתת חנות או גניבת סמים מכנופייה אנטישמית. כרגיל החינניות טובת הלב של סביון ועמיר, ובעיקר הכימיה הנפלאה ביניהם - שלא הייתה לה אח ורע מאז ימי הזוהר של משה איבגי ואורי גבריאל וכמובן יהודה ברקן ז"ל וזאב רווח - מעוררת הזדהות. מנגד, מסתמן גבול למידת היכולת להכיל עוד סצנה שהשורה התחתונה שלה היא "אם רק גברים היו יודעים לדבר". למרבה הצער אין יותר מדי מה לומר על עלילות המשנה, מלבד להביע משאלה: שיניב סוויסה הנהדר ילוהק פעם לתפקיד ראשי.
2 צפייה בגלריה
למרות הניואנסים העבריים, לנקודת המוצא התסריטאית יש די והותר עוגנים אוניברסליים. מתוך "באש ובמים"
(צילום מסך, באדיבות נטפליקס)
שיא העונה אמור להיות המסע לפולין של פיני וניסו, שם הם מקווים למצוא גאולה אישית שתיכרך גם בהצלחה ספורטיבית. אולם בהקשר הזה מעניינת דווקא האג'נדה החינוכית: לחשוף את הבורות הישראלית בנוגע להיסטוריה של יהודי צפון אפריקה בזמן השואה. בדומה למאור זגורי ב"זגורי אימפריה" והאחים שלום ומני אסייג ב"שנות ה-80", סביון ועמיר מנצלים את הבמה כדי לנסות ולתקן עיוות ארוך שנים של מערכת החינוך הישראלית. כמה אירוני שבדרך למטרה החשובה הזאת הם מעלימים לחלוטין את הצדדים האפלים של קבוצת הכדורגל האהובה עליהם, זאת שביציעים שלה התנוסס השלט "טהורה לעד".
