אחד הדברים שאלונה סער הכי שנאה בילדות היה שעצרו את אבא שלה ברחוב כשבילו יחד. מפקיעים את מעט זמן האיכות המשותף שלהם לטובת סמול טוק, צילום משותף או צ'אפחה ידידותית. היא נאלצה להתרגל לחלוק אותו עם העולם. להציץ מאחוריו. לחיות בתוך צל בלתי נמנע.
בשנה שעברה נרשם מהפך. "המפקדת", הסדרה עטורת השבחים של כאן, לא רק גילתה את סער אלא גם הפכה אותה לכוכבת. התפקיד המעולה שלה כמפקדת עם אפס ביחסי אנוש, שזיכה אותה בפרס האקדמיה, טישטש סופית את הצל. היא כבר לא "הבת של גדעון סער". כשהיא נעצרת ברחוב, זה כי מישהו מוכרח להגיד לה עד כמה היא נהדרת. במקביל, האינסטגרם שלה, מדד הסלב האפקטיבי של התקופה, זינק באלפי אחוזים - מאלפי עוקבים בודדים לכ-44 אלף סקרנים, כמו גם המניה שלה באתרי הבידור: כתבי רכילות התחילו להתעניין, אתם יודעים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"אני הכי מעדיפה עכשיו שמישהו פשוט עובר וזורק איזו הערה כמו 'מת עלייך'. חיזוק כזה אני אוהבת. לפעמים זה קורה ברגעים פחות מוצלחים", היא מודה. "נגיד כשרק ירדתי עם הכלבה ועוד לא ציחצחתי שיניים, וזה קצת מאיים. התחושה הזאת - הנה, הם רואים אותי באמת - מלחיצה".
טבעי לצפות מאדם שגדל בבית שמבין דבר או שניים בתקשורת שלא יתרגש מיותר מדי מתשומת לב.
"מצד אחד אתה צודק, זה היה לי מוכר, אבל ההלם היה מזה שהפוקוס פתאום זה עליי. זה קרה בבת אחת. מאוד אינטנס. נורא מהר עפו על 'המפקדת'. בתוך רגע סגרו עונה שנייה. ואני רק: רגע, רגע. חכו עד סוף העונה. חכו לראות שאתם באמת אוהבים אותי ואז תגיבו. מהבחינה הזאת כל הזמן הייתי בסטרס. גם חשבתי שאני אהיה נורא בהיי. שאני אחגוג. הרבה חברות שלי לסדרה היו בהתרגשות, ולי משום מה זה עשה את הדבר ההפוך".
כלומר?
"כש'המפקדת' עלתה, בדיוק סיימתי צילומים ל'פלמח' וישבתי בבית, לא עשיתי כלום. במקביל ניגשו אליי אנשים והחמיאו לי שאני מצוינת, אבל בפנים הרגשתי לוזרית. התחושה הפנימית - שאני מובטלת - לעומת כל מה שקרה בחוץ. התייחסו אליי כאל somebody אבל זה רק גרם לי להרגיש עוד יותר nobody".
להגשים חלומות יכול להיות עסק מורכב.
"שמחתי ממה שקרה לי אבל זה ייצר הרבה רגשות מעורבים. זה מבלבל בעיקר במדדים של מה היא הצלחה. במקצוע הזה יום אחד את עובדת מסביב לשעון, ויום אחרי את יכולה להיות מובטלת חודשיים - המעברים האלה קשים. כש'המפקדת' יצאה, בדיוק עזבתי את הבית של אמא ושכרתי דירה לבד, הרגשתי את המעבר הזה מאוד חזק".
מה היה עיקר החרדה, שזה ייגמר ולא תצליחי לשלם שכירות?
"אני תמיד בחרדה כלכלית. כשיש לי כסף אני יותר לחוצה מהתקופות שאין לי, כי פתאום יש מה לאבד. אבל עיקר החרדה קשור בהגשמה עצמית. הצלחה היא אף פעם לא ערובה לכלום. אז דווקא כשהייתה התפוצצות סביבי, אמרתי, מה שבא בקלות, יכול ללכת בקלות. למרות שאני לא מרגישה שזה בא בקלות. הייתה הרבה הכנה לרגע הזה, כמו שאומרת הסוכנת שלי זוהר יעקובסון. מגיל שש כל מה שאני לומדת זה משחק".
איך משתיקים את הקולות האלה?
"קודם כל הרבה טיפולים אצל הפסיכולוגית שלי. חלק גדול מהשיחות שלנו הוקדש לכל מה שקרה לי השנה. מאז ומתמיד לא הייתי בטוחה שאורח החיים של המקצוע הזה הוא דבר שאדם כמוני, עם דיכאונות וחרדות, יוכל לשאת. פחדתי שזה יהיה לי קשה".
קיבלת תשובה מהפסיכולוגית?
(מחייכת) "היא מאוד מאמינה בי. אנחנו מגיל שמונה יחד. כדאי לה מאוד להיות מרוצה ממני. אנחנו מדברות הרבה על השלמה עם המצב הזה ששום דבר לא ברור, שזה אורח החיים שמצפה לי. אני לומדת לתרגל שלווה".
היא בת 25, נולדה וגדלה בתל־אביב. מיד אחרי שחרורה מהצבא התחילה ללמוד משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, ולקראת השנה השלישית, בשיא הקורונה, החליטה לחשב מסלול מחדש ופרשה. מאז היא עובדת נון-סטופ.
בשנה האחרונה השתתפה סער בעונה האחרונה של סדרת הנוער "פלמח", החליפה את מגי אזרזר ב"אפס ביחסי אנוש" בבית ליסין, הצטלמה ל"שמיים אדומים" ברשת. וגם שבה ועלתה על מדי ב' בעונה השנייה של "המפקדת", שתעלה השבוע בכאן, בנוסף, היא מגישה פודקאסט ב-102FM לצד אדם גבאי.
כיום היא גרה בפלורנטין, ועסוקה, כמו רוב האנשים בגילה, בעצמה. בחודשים האחרונים היא בזוגיות עם הראפר הצעיר יותם ג'ונתן רבינו ("וודו דאדי"), ורשימת האקסים שלה מעידה על טעם אקלקטי: אושיית הרשת החרדי מלך זילברשלג והשחקן הערבי אמיר חורי, שמערכת היחסים איתו סידרה לה השקה במדורי הרכילות עוד לפני שבכלל התפרסמה - בגלל שהיא "בת של". סער מעולם לא התרגשה מהבלגן - בין הבחירה למשוך אש או להיות פרח קיר, די ברור איפה היא ממוקמת. היא משווה את עצמה לכלבה הפצפונת שלה סטלה, שנובחת בלי סיבה: "היא כמוני, קטנה אבל ג'דאית. קולה נשמע בעולם".
בקיצור, אין שום קשר לדמות שאת מגלמת ב"המפקדת".
"מי שמכיר אותי יודע שיש מעט קשר בינינו. קראתי איזה מאמר שבו נטען שנועה עונה על הקריטריונים של אספרגר, ויש משהו בקושי החברתי שלה שגורם לי להבין למה חושבים ככה. אני לא סבלתי מעולם מקשיים חברתיים. לעומת נועה, אני גם ורבלית. אצלי אנשים זה הסלע. גלגל ההצלה בחיים. לי קשה עם הלבד. לנועה קשה עם הביחד. כמו הילדים שהיו דחויים כל החיים עד שבאיזשהו שלב - במקום שיחרימו אותם, הם בחרם על כולם. זו לא החוויה שלי. אם אני הייתי פוגשת את נועה בשירות הצבאי שלי סביר להניח שהיא הייתה באה לי רע. לא הייתי מתבריינת עליה, אבל היה לי מאוד קשה לבלוע אותה".
באופן מתבקש, יותר מתוצאות הבחירות הקרבות, סער חוששת מהתגובות לעונה החדשה של הסדרה ולטוויסט החמוד שבה - במקום כיתת בנות עצבניות, בנים מופרעים. "כולנו פוחדים שפתאום תהיה נפילה", היא אומרת. "אבל אני חושבת שמה שכל כך גאוני בעטרה פריש וניר ברגר, היוצרים, הוא שאנחנו לא מנסים לשחזר, אלא להביא משהו חדש. נכון, הפעם הבנים הם החיילים, אבל ההתמקדות היא שוב בסגל הנשי".
סוף העונה הקודמת עמד בצילה של סערת מיה לנדסמן, שתמכה בפלסטינים בתקופה מתוחה. הופתעת מעוצמת הזעם?
"כן ולא. הופתעתי מהפמפום של זה בעמודי מדיה ובידור - לא הבנתי ממתי העמודים האלה הפכו לפרשנים פוליטיים - ולא הופתעתי מהשיט סטורם שמיה חטפה. כאבתי בכאבה. אין ממה להיות מופתעים. הייתי שם בעצמי. אפילו עוד בלי לומר כלום. רק מזה שהיה לי בן זוג. אני לא חושבת שמיה, שהיא חכמה ומקסימה ודעתנית, צריכה להפסיק לדבר מהפחד שמישהו יחכה לה מתחת לבית".
"אני יכולה היום לזהות את התסמינים. מתחילה לשים לב שאני מאבדת חשקים. שאין לי תיאבון. שאני ישנה יותר. זה פחות נורא מבעבר. אבל תלוי כמה עמוק אני מגיעה. משלב מסוים תמיד נראה לי שאני לא אצא מזה. שלא יהיה אחרי"
בניגוד לתחושת השליחות של נועה ב"המפקדת", השירות הצבאי של סער היה פחות משמעותי ברמה הלאומית: היא הייתה במדור ההפקות של חיל החינוך. "הדבר היחיד שאני יכולה להזדהות איתו הוא שהיו לי פקודים, אבל גם זה מאוד שונה - כי הייתי יותר חברה שלהם מהמפקדת שלהם. די מהר, אחרי שהגעתי לצבא, הרגשתי שאין לי מה באמת לתת למערכת, ולכן מהר מאוד החיילים נהיו המשמעות שלי. הרגשתי שהדבר היחיד שאני יכולה לתרום בו זה שלחיילים יהיה כמה שיותר נעים. היה לי פעם חייל עריק. המדור ויתר עליו, ואני נלחמתי שלא יוותרו. מה אכפת לכם אם ממילא אני זו שמדברת איתו כל לילה כשיש לו התקף חרדה. היה לי מקרה שאבא של חיילת שלי התאבד. לא עברתי קורס מפקדים, אבל יש מתחתיי חיילים ופתאום קורים להם דברים בחיים".
ברמה האישית, זו הייתה תקופה משמעותית מאוד. "השנה השנייה שלי בצבא הייתה טראומטית", מספרת סער. "נכנסתי לדיכאון מכל הפן הבירוקרטי, האטום. בסופו של דבר התעסקנו בהפקות. לא בחיי אדם. זה תסכול שמחלחל פנימה. היה שבוע שכבר הייתי במצב נפשי לא טוב, והמפקדות נתנו לי להיות בבית. הן נפגשו איתי בבית קפה לידו".
איך הסברת להן את המצב שלך?
"באיזשהו שלב סיפרתי להן שאני סובלת מדיכאונות. משהו שלא סיפרתי בהתחלה לצבא, כי פחדתי שלא ייקחו אותי".
דיכאון הוא לא מילה גסה. למעשה, זה מאפיין מרכזי בחיים של סער כבר מגיל צעיר. היא אומנם הייתה ילדה אהובה ומקובלת, אבל גם רגישה מאוד, שמתערערת מכל הומלס שראתה. לקח לה זמן להבין מה זה העצב שמשתלט עליה וגם שיש דרך לטפל בו. "הדיכאון הראשון שלי היה בגיל שמונה. עד גיל 17 לא ידעתי שיש לזה שם. כשלא היו לי כלים, ולא לקחתי תרופות, זה היה הכי קשה. היום אני יותר מורגלת".
מה זה אומר?
"התרגלתי לדבר את זה שאני צריכה עזרה. ללמד את הקרובים מה אני צריכה. אני יכולה היום לזהות את התסמינים. מתחילה לשים לב שאני מאבדת חשקים. שאין לי תיאבון. שאני ישנה יותר. זה פחות נורא מבעבר, כי היום אני יכולה לדבר על זה וגם נמצאת במקום בחיים שלי שאני לא חייבת לעשות דברים שאני לא אוהבת. כשאת בצבא ומתמודדת עם דיכאון זה נורא, כשאת בלימודים ומתמודדת עם זה, זה נורא. אני עושה היום את מה שאני אוהבת לעשות. יש בזה הרבה נחמה, גם אם אני בצילומים, זה יהיה נורא קשה לתפקד, אבל יש משהו שממלא אותך ומסיח את דעתך".
כלומר, מתרגלים לחיות עם זה? פחות נבהלים כשמתחילים לשקוע?
"תלוי כמה עמוק את מגיעה. כשאת בבוץ, את זוכרת את זה עד שלב מסוים, אבל משלב מסוים תמיד נראה לי שאני לא אצא מזה. שלא יהיה אחרי".
לא רק דיכאון. בחשבון האינסטגרם שלה, שזינק באלפי אחוזים מאז פרצה, משתפת סער את העוקבים שלה כמעט בכל אספקט בחייה. למעשה, אפשר ללמוד עליה לא מעט דרכו. הסטוריז שלה משקפים באופן נאמן את אישיותה. הרבה הומור עצמי וזוויות צילום לא מחמיאות, בלי טיפת ניסיון להתנחמד. פתוחה לדיון, אבל גם נהנית להתריס. רוצה את הלייקים שלכם, אבל לא מתכוונת להשתמש באף פילטר מחמיא בשביל זה.
סער משתפת בפרטים שאנשים לא תמיד מנדבים בקלות - מפלרטטת עם משיכתה לנשים, מדווחת על כאבי המחזור ועל הרגלי היציאות, ולא שוכחת לשלוח קריצה לאבא כשאפשר. לא כל העוקבים משתגעים על הסגנון שלה, אבל היא, אלא מה, נהנית גם מהבלגן. עם כל הכבוד לתהילה, היא לא כאן כדי לרצות אף אחד. "האינסטגרם שלי נראה ככה לפני שהכירו אותי. זה שהצטרפו עכשיו עוקבים לא שינה כלום".
זה לא מחייב סינון יותר משמעותי?
"רק מבחינה פוליטית. הפקתי לקחים. אם אני אגיד משהו זה יהיה בעיקר בעניינים חברתיים. אין לי כוח יותר לשיט סטרום שמגיעה אחרי. אנשים לא מקשיבים. זה לא משנה מה אכתוב או מה אענה אחר כך. אבל בשאר העניינים, מבחינתי מי שעשה לי עוקב נרשם ליומן האישי שלי. אם משהו לא מדבר אליו, הוא לא חייב להיות שם. מותר לי להגיד שם מה שבא לי".
הקדשת חלק גדול מהתוכן שלך לכאבי המחזור שלך. סיפרת שאובחנת באנדומטריוזיס, מחלה גינקולוגית כרונית.
"לוקח בממוצע 11 שנה לאבחן את זה אצל נשים. אנחנו כל כך מורגלות שמחזור זה כואב שלא נראה לנו שיש מה לבדוק. זה פשוט משהו שצריך לחיות איתו. יומיים או שלושה בחודש אני סובלת מכאבי תופת ויכולה להגיע לעשרה אדווילים ב-24 שעות. אם לא הייתי בעבודה, הייתי מבטלת את מה שיש לי. עכשיו בצילומים היה לי שבוע שירדנו לשטח. הקדים לי המחזור, ואנחנו בחולות, עם אפוד ונשק וקסדה ופזצטות וכאבי תופת.
"התחלתי לשתף על זה. חשבתי שזה רגיל. אבל מלא עוקבות התחילו להאיר את תשומת ליבי ל"אנדו". למעשה העוקבות שלי הן אלה שאיבחנו אותי. אני לא ידעתי על הדבר הזה בכלל".
מדהים.
"כן. רק אז הבנתי שלא אמור לכאוב כל כך במחזור. החלטתי לבדוק. יש מעט מומחים שעובדים עם קופת חולים ויש להם תור בעוד שנה, אז קבעתי וחיכיתי, עד ששני כהן הגיבה לי על איזה סטורי ואמרה, די. אני משדכת אותך לרופא המומחה שלי, וסידרה לי בתוך יום תור. שלחו אותי לאולטרסאונד. זו בדיקה מאוד פולשנית, אבל מהר מאוד אובחנתי. התברר שמלא בעיות שלי - כאבי הגב הכרוניים, בעיות בעיכול - קשורות בזה".
איך מטפלים בזה?
"אין באמת טיפול, כי זו מחלה כרונית. יש טיפול לכאבים ולתסמינים. יש גם ניתוח, אבל לא מאוד מומלץ כי זה יכול עוד יותר לפגוע בפריון, ובדרך כלל גם חוזר. המשמעות היא לחיות עם הכאב".
כאבים או דיכאונות, מה שבטוח - סער לא מחמיצה הזדמנות להתענג על כל תשומת לב. הקהל במופע ההשקה של נונו גילה שחוץ מפזצטות, סער יודעת גם לשיר ולנענע על הבמה. "הכרתי את נונו דרך אדם גבאי רגע לפני המפץ. הוא הראה לי דברים שלה שביים. השתגעתי מזה. היא בן אדם מקסים ואני מתה על הפרסונה שלה. התארחתי בהופעה שלה. זה היה כיף ענק".
האינסטגרם גם סידר לסער את בן זוגה הנוכחי, יותם ג'ונתן רבינו. "שמעתי את האלבום שלו, ואהבתי את המוזיקה. לא חשבתי להתחיל איתו, אבל עשיתי לו עוקב. הוא ענה, אלונה! איזה כבוד! תודה על העוקב! כתבתי לו, 'אני עושה צדקה אחת לשבוע'. ומשם זה התגלגל".
בסך הכול יצאת עם בחורים די שווים עד היום.
(מחייכת) "אני מסכימה שיש לי בחירות מאוד טובות. גם אלה שלא מכירים היו אחלה. אני אוהבת את עצמי, אז אני אוהבת אנשים שאוהבים אותי. בגיל מאוד מוקדם הבנתי שזה לא מדליק שמישהו קשה להשגה או לא מעוניין בך. חיזור זה כיף, אבל זה לא מעניין שמישהו לא טוב אלייך. זה מוריד לי כשמישהו לא בקטע שלי. הוא נראה לי מטומטם".
הבחירות שלך מאוד מגוונות.
"נכון, אין לי טעם. אני אוהבת שמוכשרים ואינטליגנטים - ואם הם גם מאוד יפים, זה בונוס. כישרון הוא נקודת הפתיחה. אני לא בקטע של מישהו לפני שאנחנו מדברים. אני צריכה להרגיש שיש לי חיבור. בדרך כלל זה סביב הומור. אם יש את זה, והוא גם מוכשר וגם נראה טוב, אשמח להכיר".
"כשהייתי קטנה שאלתי את אמא שלי איך קוראים למי שאוהב גם וגם. היא אמרה, ביסקסואל. אמרתי, אני חושבת שאולי אני ביסקסואלית. אם יותם ואני לא נתחתן, הכל יכול לקרות. אם תגיע מישהי ותסחף אותי, אני אלך איתה, כמו עם כל מי שיסחף אותי"
את זוגית סדרתית. כמעט לא היית לבד.
"כשאמא שלי הייתה צעירה, סבא שלי אמר לה פעם, את לא יודעת להיות לבד. והיא ענתה, לא רוצה ולא צריכה. זו גם התשובה שלי. יש תקופות שאני אומרת, די, עכשיו אני לא רוצה להכיר אף אחד. עכשיו זה רק אני ועצמי. אבל אז מגיע מישהו שסוחף אותי ומקסים וטוב אליי, אז בגלל העיקרון אני לא אלך איתו? הסנטר שלי חזק לאללה. אני מכירה את עצמי מצוין ושומרת על עצמי מצוין. מאז גיל 15 לא היה לי מעל חצי שנה שהייתי לבד, ונראה לי שיצאתי בסדר. התפתחתי ולא חסר לי כלום. חוץ מיציבות נפשית. אבל אי-אפשר הכול בחיים".
לאחת העוקבות שלך שסיפרה שהתאהבה בחברה הכי טובה שלה, ייעצת שתגלה לה. כתבת שזה קרה גם לך בתיכון ורק שנים אחרי גילית שזה היה הדדי. החמצת סיפור אהבה?
"לקח לי שנים להבין שזה כנראה זה מה שהיה. אם כתבת עליה שיר לפני שנרדמת כנראה התאהבת בה קצת. אני לא חושבת שזו החמצה כי לא באמת יכול היה לקרות כלום. התפקיד של נועה מאוד האיר לי את המקום הביסקסואלי. אני ממש לא ממהרת להגדיר את נועה. כן לסבית, לא לסבית. היא בעצמה לא יודעת. אבל היא כן מאוד עימתה אותי עם המקום הזה בעצמי. לברר מה היחס שלי לנשים. אני נמשכת אליהן? יכולה להתאהב בהן? אף פעם לא הייתה לי בת זוג".
התנסויות היו?
"אחרי 'המפקדת' הייתה בחורה שהייתה לי איתה את ההתקדמות הכי גדולה בנושא. נזכרתי שכשהייתי קטנה שאלתי את אמא שלי פעם איך קוראים למי שאוהב גם וגם. היא אמרה, ביסקסואל. אמרתי, אני חושבת שאולי אני ביסקסואלית. היא צחקה ואמרה, אולי באמת. אבל מבחינתי כל עוד אין משהו קונקרטי, השאלות האלה לא מעסיקות אותי יותר מדי".
השאלה היא, האם הפוטנציאל להתאהב באישה, לחיות איתה, קיים?
"ברור שהוא קיים. אף פעם לא ניהלתי מערכת יחסים עם אישה אז זה תחום שאני לא מכירה. עם בנים אני יודעת את העבודה. איך להתחיל איתם. איך לגרום להם להתאהב בי. אם יותם ואני לא נתחתן, הכול יכול לקרות. אם תגיע מישהי ותסחף אותי, אני אלך איתה כמו עם כל מי שיסחף אותי. ואם יותם ואני נתחתן ולעולם לא נתגרש - אם בכלל קיים דבר כזה נישואים בלי גירושים - אז ברור לי שבריאיון שאחרי החתונה ישאלו: אבל מה עם נשים? לא פיספסת? פיספסתי נשים כמו שפיספסתי כל נשמה אחרת שיכולתי להתאהב בה".
ביום שבו פורסם דבר החיבור בין גנץ, איזקנוט ואביה, העלתה סער תמונה של השלישייה וכתבה: "אני והבסטיז שלי עושות משלוש יוצא אחד על מי תקום לפתוח לשליח של וולט". את עיקר היחס שלה לנושאים פוליטיים נפיצים שיכולים לסבך אותה שוב היא מצמצמת עכשיו לדאחקות. "הומור הוא תמיד הדרך שלי להתמודד עם הכול. ספציפית את זה הייתי מעלה גם אם זה לא היה אבא שלי. איתו זה הופך את זה לעוד יותר מצחיק. אני באמת לא יודעת מה להגיד לך לגבי הבחירות החמישיות כי ממש התנתקתי בשנה האחרונה מהכול. מחקתי את האפליקציות. אני לא רואה חדשות. זה מכניס אותי לבאסה מטורפת. אין לי כמעט מושג מה קורה. אני מתעדכנת מיותם אם קרה משהו משמעותי".
ובארוחות המשפחתיות, כמובן.
"אנשים לא מפנימים את זה. אני לא מדברת עם אבא שלי על הדברים האלה. זה לא מעניין".
לא שואלת: מה יהיה?
"לא מעניין אותי לקבל את האינסייד. אני גם לא קוראת כדי שיהיה לי מה לשאול אותו. אני רק שואלת אותו איך לו ומה שלומו. רק על הפן הרגשי שלו בתוך כל הדבר. אנחנו לא מדברים על מהלכים פוליטיים. איי קודנט קר לס. רק שיהיה מאושר".
מבסוטה מהחיבור של אבא עם גנץ? חושבת שהוא גיים צ'יינג'ר?
"כולי תקווה שכן. אין לי מושג מה יהיה. אז מה יעזור לי להסתכל על הסקרים של האיחוד עכשיו? בסוף אני אצביע למי שאני אצביע לא בגלל סקרים".
יש עוד אופציות?
"גם אם זה לא היה אבא שלי, אני מאוד אוהבת את השלישייה הזאת. יש לי חיבה גדולה ולא מוסברת לבני גנץ. יש בו משהו נורא מתוק. אבל הדבר התמידי אצלי הוא שאני נורא אוהבת את מרב מיכאלי".
במובנים מסוימים שניכם עובדים בעבודה שמי שרוצה לשרוד בה חייב להישאר תמיד על הגלגל.
"יש המון במשותף: ההתבססות על אהבת הקהל, אתה צריך את הקהל כדי שתהיה לך עבודה, ובעיקר - ריצה למרחקים ארוכים".
