כמעט כל דבר שהיא עושה זוכה לפרופיל ציבורי גבוה. גם כשנדבקה בקורונה כששהתה בישראל - ונכנסה לבידוד. אבל נינט החדשה, שנמצאת כאן כבר די הרבה זמן החליטה להקשיב לשקט ולא לפחד ממנו. "הקורונה שלי הייתה קשוחה מאוד", משתפת טייב בריאיון מביתה שבלוס אנג'לס ל-ynet. "אבל במקום לקחת את המצב למקום אפל - אמרתי 'אוקיי, מה אני יכולה לעשות? ישבתי במיני אולפן שהיה לי בבית בישראל והתחלתי לכתוב שירים. ניצלתי את הזמן שלי במקסימום. ולא נבהלתי מהשקט".
במהלך השיחה עם טייב המילים "שקט" ו"פחד" יחזרו על עצמן הרבה. טייב התרגלה לחיים סוערים עם פרשיות רבות בחייה האישיים שגררו כותרות בלי סוף. לפני כחמש שנים היא החליטה לארוז את עצמה, בעלה יוסי ובתה אמיליה לארצות הברית, להגשים חלום. על קריירה נוצצת בהוליווד היא כנראה לא מפנטזת. אבל המרדף אחרי השקט היה לה חשוב.
היום (ב') היא מוציאה שיר חדש "לא לפחד כלל", שמדבר בין היתר על הפחד מהשקט. אותו שקט שהיא כל כך חיפשה במעבר אלפי קילומטרים מכאן. "כתבתי אותו בלי לחשוב יותר מדי, יצא ממני משהו כשהתחלתי להפנים את המרחק מהכול וזה שאני נשארת ערה בלילה כשכולם ישנים. ממש ציירתי לעצמי סיטואציה שבאמת מתרחשת מדי פעם. יש לשקט את הצד האפל ואת הצד המואר. אפשר לקחת אותו למקום מאוד חיובי של 'אני צריך קצת שקט להתחבר לעצמי' ויש שקט שאתה בסערה רגשית או פנימית, ולא חסר לכולנו סערות. במיוחד לי כמו שאתה יודע".
אז למה בכל זאת לפחד מהשקט?
"בשקט אתה שומע את הפחדים שלך. אתה יכול לשמוע את מה שבתוכך, לפעמים המחשבות מפחידות. הקטע שקוראים לשיר 'לא לפחד כלל', ואתה חושב שאתה הולך לשמוע שיר של לא לפחד אבל זה להפך זה שיר שאומר שזה בסדר לפחד. ולתת לזה לעבור".
ממה את מפחדת?
״אני מנסה להתיידד עם הפחדים שלי מאז ומתמיד. אומרים לי שאני כזאת אמיצה ואני עושה שינויים קיצוניים בחיים שלי, אז זה לא שאני אמיצה. אולי בעצם אני כן רוצה לחשוב שאני אמיצה. האומץ הוא להתגבר על הפחד, לעשות את מה שאתה הכי מפחד ממנו. אומץ זה כשיש פחד. עברתי דבר או שניים בחיים עם השנים. אתה פשוט לומד איך לג'נגל את זה כמו לוליין בקרקס. לא לתת יותר מדי מקום לרגש לשלוט בך. אבל כן לתת לזה מקום. זה אחד השינויים הכי גדולים. לתת לפחד לדבר וכן לשחרר אותו. אם היית מדבר איתי לפני עשר שנים זה לא היה ככה. כי הפחד שיתק אותי. פחד לרוב, הוא לא חבר שלך, הוא בא כדי לשתק והוא מאוד חיוני למערכת שלנו כדי לשים לנו תמרור אזהרה ואת זה צריך לקבל, זו עבודה יומיומית ואני עכשיו במצב רגוע. המדיטציה שלי עובדת שעות נוספות".
בלוס אנג'לס את בטח נהנית מהשקט?
"אתה לומד להבין שהעולם מאוד קטן וסערה בלוס אנג'לס היא לא סערה בארץ. החיבור שלי לארץ הוא בחבל הטבור והכל קורה פנימה. אתה יודע, תמיד מציגים את זה כאילו ברחתי. זו לא האמת. לא ברחתי. וזה בסדר שאנשים יגידו כדי שיהיה להם יותר נוח להסתכל על הסיטואציה. עובדה שאני בארץ כמעט כל חודשיים. זה משהו שהייתי חייבת לעצמי, כל אחד לדעתי באיזה שלב בחיים שלו בשביל ההתפתחות צריך לעזוב את המקום שהוא גדל בו בעיניי. לעבור מקריית גת לתל אביב היה הכרחי לצמיחה שלי אבל לעבור לארץ אחרת, זה משהו שחלמתי עליו מאז שהייתי ילדה הרבה לפני 'כוכב נולד'. אני גם זוכרת רגע אחד בחדר שלי כשהייתי בת 14 בערך שאני אומרת לעצמי שאני הולכת לגור בניו יורק. אומנם אני גרה בלוס אנג'לס, אבל אני זוכרת את הרגע שאמרתי לעצמי וזה היה כמו מנטרה כזאת. רציתי לראות עולם ולהתפתח, זו סקרנות ועד היום אני מאוד סקרנית".
לוקחת את הזמן
בשנה האחרונה טייב בילתה המון זמן בישראל. כעשרה חודשים, שבמהלכן ילדה את בתה השנייה לונה רחל. "היו לי צירים במשך כל החודש התשיעי להיריון", היא נזכרת, "למען האמת מסוף החודש השמיני כל הזמן חשבתי שאני יולדת. היינו שש פעמים במיון בקטע של 'אני יולדת היום' וזה לא קרה. זה היה מלחיץ".
בגלל זה נעדרת מגמר "הכוכב הבא".
"כן. יומיים לפני הגמר הייתי במיון ורצו להעלות אותי לחדר לידה, אבל הצירים לא היו סדירים. פחדתי מאוד לקחת סיכון להיות שם ושיהיו לי צירים, ממש זה מה שכולם היו צריכים - צירים שלי בשידור חי. אז הסכמנו שכדאי שאהיה בבית אבל הלב שלי היה שם".
לקחת את הזמן עד שהודעת לעולם על הלידה.
"אני לוקחת את הזמן כשאני מחליטה. הייתה לידה טובה, אני לא יודעת אם להגיד קלה, הייתה לידה טובה ובריאה והרבה תפילות".
מה הכוונה הרבה תפילות?
"בזמן הלידה התפללתי. מלא תפילות בלב שלי. לידה זה כמו היפנוזה ואתה נמצב במצב שאתה אאוט ואתה בחיבור כל כך עמוק... דיברתי עם הבורא והתפללתי שהכל יעבור בשלום. בגלל שלידה קורית כל שנייה בערך זה נראה לנו דבר לגיטימי ורגיל אבל אתה לא מבין כמה דברים צריכים לקרות בו זמנית כדי שלידה תעבור בשלום. זה חתיכת עניין".
פחדת?
"כן. אישה בחודש תשיעי שכבר מאוד-מאוד רוצה ללדת, כן פחדתי. אמרתי אני ממש רוצה ללדת, בואו נעשה את זה כבר. ההיריון שלי היה מהמם וכיפי ותודה לאל ואני יודעת שלא הרבה זוכות לזה. פשוט בחודש התשיעי היה קצת יותר קשוח".
היו פחדים לעלות לטיסה כל כך ארוכה ללוס אנג'לס עם תינוקת קטנה?
"כן, זה ישב עליי מאוד. לטוס עם תינוקת, לא הרגשתי שאני צריכה להתנצל בטיסה, היא לא אשמה שהיא באה לעולם לאימא מפורסמת. היא הייתה מהממת ומקסימה בטיסה והייתה טיסה מאוד ארוכה. מעבר לטיסה איתה - אל תשכח שהיינו בארץ עשרה חודשים וזה עוד פעם לארוז את כל הבית, הדרך לא הכי פשוטה אבל העניין הוא שאנחנו בעשייה פורחת שם וזה שווה המון. אני לא מדברת על פרסים אלא על הדרך עצמה, יש לנו הופעות מלאות והכל כבר סולד אאוט וזה מרגש".
הופעות גדולות?
"זה לא משנה אם זה אלפיים או כמה מאות. אני קוראת לזה ניצחונות קטנים. ביומיום אחרי שאתה עובד כל כך קשה ואתה עובד ויוצר ואתה עובד על אלבום ואתה נכנס לקרביים זה כמו לידה. ואז אתה רוצה לחלוק עם העולם וזה מאוד מרגש במיוחד אחרי כל הדרך".
מלבד העשייה המוזיקלית שלה שתופסת תאוצה בזמן האחרון, טייב תחזור בקרוב לעולם המשחק, שממנו נעדרה בשנים האחרונות, ותיכנס שוב לתפקיד של ליזי מבאר שבע בעונה השלישית של "זגורי אימפריה". "זה נורא מרגש ואני מחכה לזה ממש", היא אומרת, "וגם קצת מלחיץ כי לא שיחקתי הרבה זמן. אני צריכה להיזכר אבל משחק זה משהו שתמיד אהבתי ואני חייבת להודות, לחזור לליזי זה קטע ומעניין מה יהיה איתה. ישר הסכמתי לחזור לזגורי".
לאיחוד של "השיר שלנו" לא הסכמת.
"זה נכון. לשיר שלנו לא הסכמתי לחזור לא ממקום שלילי אלא ממקום חיובי. אני באמת אוהבת את הסדרה הזאת, היא ענקית וההוכחות מדברות בעד עצמן, זה נורא מרגש לקבל את התגובות על 'השיר שלנו'. פעם אחת פגשתי מישהי בסופר פארם והיה לה מבטא רוסי והיא אמרה לי 'אני רוצה להגיד לך שעליתי לארץ לפני כמה שנים ורק בזכותך למדתי עברית', אמרתי לה 'בזכותי? אני לא זוכרת שהייתי מורה באולפן'. היא אמרה לי 'ישבתי לראות את השיר שלנו ובזכותך למדתי את השירים והשפה העברית'. זה ממש ריגש אותי. ויש לזה גלים שלא מפסיקים וזה באמת מהמם".
אז למה לסרב? למעשה רק הסירוב שלך מונע איחוד.
"אני יודעת, אני רגילה להיות שונה מכולם. אני פשוט חושבת שהיום אני במקום מאוד אחר - ולחזור אחורה 20 שנה זה לא משהו שאני רוצה לעשות. מהעונה האחרונה של 'זגורי' עברו שמונה שנים. אני חושבת שאסור לגעת במשהו שהוא כבר שלם. מבחינתי הסיפור של זוהר להט, נינט לוי ומיקמיק נגמר וצריך להשאיר אותו שם".
בלוק לאלימות
טייב אולי רחוקה מכל מה שקורה כאן - אבל אחד הדברים שהיא ערה להם בחודש האחרונים היא ביריונות והיא מבקשת בעצמה להעלות את הנושא. "זה נושא שאף פעם לא דיברתי עליו בצורה פומבית באופן רציני. אני פשוט נתקלת בהרבה מקרים של חרמות. חברות שלי שמספרות לי שעושים חרמות על הבנים והבנות שלהן. ואני לא יכולה להסביר מה זה עושה לי בלב. זה קורע לי את הלב ואני מרגישה שצריך להגיד את זה להורים - שימו לב ודברו עם הילדים שלכם, הילד הפוגע או הנפגע. בשבוע האחרון דיברו איתי על שלושה מקרים כאלה וזה שובר לי את הלב, במיוחד עכשיו כשאני אימא. אני מבקשת מאנשים - שימו לב. אני אשמח להירתם לסייע בנושא הזה".
"חרם זה מקום מאוד מאוד קשה להיות בו. אין באמת סיבה הגיונית לדברים האלה. חברה שלי סיפרה לי שעשו חרם על הבת שלה והיא דיברה עם האימא והאימא אמרה, 'מה אני אעשה?' מה זה מה אני אעשה? אולי תדברי עם הבת שלך?״
גם ברשתות החברתיות הדברים האלה מקבלים תאוצה.
"יש סוג של ביריונות רשת. אני לא נותנת לזה מקום אצלי בפרופיל. כשהתגובות הן קללות וביריונות - אני מוחקת. לדוגמה כשמישהו כותב שהוא לא אהב את השיר אז סבבה, לגיטימי לגמרי, למרות שיש מעט כאלה היום, אבל אם מישהו מקלל אני ישר עושה בלוק. אם יש אלימות מילולית בשיח - אין לי סובלנות וסבלנות לזה".
יש דברים כאלה גם בכנסת.
"נכון. אנשים שאמורים לתת דוגמה לעם שלנו ומתבטאים בצורה הזאת זה הצער הגדול. זה כמו הורה וילד. הרי לא משנה מה אתה תגיד לו - הוא מסתכל עליך כעל אבא, הבת שלך תסתכל עליך איך אתה מדבר לאישה שלך ואיך אתה מדבר בטלפון עם החברים שלך בעבודה וככה היא חושבת שצריך להתנהג. זה לא משנה אם נגיד לה אל תדברי ככה כשאתה בעצמך מתנהג אחרת".
את אימא לשתי בנות. איך את רואה את מהפכת מי טו?
"אין אישה שלא עברה הטרדה מינית בחיים. בקריירה אני למזלי לא עברתי. אבל כל אישה עברה, אני מדברת גם על הטרדה שיכולה לבוא במילה. יש עניין שגבר חושב שהוא יכול להגיד הכול מתי שהוא רוצה בגלל שהוא גבר. פעם לא הייתה מודעות, היום מפחדים לדבר, מומלץ לשקול מילים לפני שמדברים בצורה כזאת מכוערת. אני גדלתי עם אימא שמאוד שמרה עלינו, על כולנו, לפעמים אפילו קצת יותר מדי".
ואיזו אימא את בעניין הזה?
"אני מחפשת את הבאלאנס הזה בין לשמור על הבנות שלי לבין להיות חופשית וגם כן לחנך אותן ולהגיד להן שיש גם עולם שהוא פחות יפה בחוץ וכל הזמן להיות זהירים. עם אמיליה אני קצת חופרת. אני יושבת איתה כל יום ואנחנו עושות שיעורי בית, קוראות בעברית ואנגלית".
את תיתני לבת שלך ללכת לריאליטי?
"אני לא יודעת, חכה שהיא תגדל, שתגיע לגיל 24, ועד אז אני לא רוצה לשמוע על זה (צוחקת). בעונה הזאת של הכוכב הבא שבאו ילדות, ואני יכולה להרשות לעצמי להגיד - חייבים להיות חזקים נפשית. אני הייתי בטיפול אחרי התוכנית. אני מפצירה בילדים וילדות שהולכים, וגם אנשים בוגרים יותר, אני אומרת שכשבאים לתוכנית, וזה עוד ריאליטי מהסוג היפה, צריך להיות חזקים. אם אמיליה תשאל אותי אנחנו נדבר על זה ואני אחזור אליך. וברצינות, אני אומרת שאם זה לא משהו שבוער בעצמות שלך - אל תעשה את זה. עידן עמדי זו דוגמה שמאוד ראויה להערכה וכל מה שקורה לו עכשיו זה בזכות, הוא מבחינתי הדוגמה לאיך ללכת לריאליטי ואיך להצליח לשמור על השפיות שלך בתוך כל הבלגן הזה ולשמור על הקול האמנותי שלך. הוא מצא את הקול האמנותי שלו והוא ׳מפרק׳ אולמות מלאים באנשים".
