כמעט שנתיים לאחר שהוא עלה לפלטפורמת "הולו", מגיע "ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי" (The United States vs. Billie Holiday) למסכי בתי הקולנוע בישראל. הסרט הוא ביוגרפיה קולנועית שניה לזמרת, כמעט חצי מאה לאחר "הליידי שרה בלוז" (1972) של סידני ג. פיורי שבו דיאנה רוס גילמה את דמותה. הגרסה הקודמת הייתה מועמדת ל-5 פרסי אוסקר, והנוכחית, בבימויו של לי דניאלס ("פרשס", "המשרת") זכתה למועמדות בודדת, פרס השחקנית בתפקיד ראשי - מועמדות שניתנה להופעה המרשימה של אנדרה דיי בתפקיד הולידיי. אך המשחק של דיי לא מהווה, בפני עצמו, הצדקה לצפייה בסרטו הקודר של דניאלס, שחולשותיו סודקות את המבנה עד התפרקותו במערכה השלישית.
"ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי" - טריילר
"הליידי שרה בלוז" התבסס באופן חופשי על האוטוביוגרפיה של הולידיי שהתפרסמה ב-1956, 3 שנים לפני מותה בגיל 44. הסרט הנוכחי אינו עיבוד לביוגרפיה במובן המקובל, אלא לפרק בודד במחקר ההיסטורי-תרבותי Chasing the Scream: The First and Last Days of the War on Drugs מאת ג'והן הארי. הספר מ-2015 מציע ניתוח פוליטי של התפתחות מדיניות האכיפה של ממשלת ארה"ב כנגד עבירות סמים. התזה המנחה אותו היא שהאכיפה הסלקטיבית התפתחה כמכשיר לדיכוי מיעוטים – ובראשם אפרו-אמריקנים.
דמות מפתח במחקר היא של הארי ג'יי אנסלינגר (בסרט הוא מגולם ע"י גארט הדלונד), מי ששימש כראש לשכת הסמים הפדרלית בין 1930 ל-1960. גזענותו של אנסלינגר מתועדת היטב - החשש שלו משימוש בסמים לשם השחתת נערות לבנות, התיעוב שלו כלפי המוזיקה ותרבות הג'אז. אחת המטרות העיקריות להתנכלויות של אנשיו הייתה בילי הולידיי שאורח חייה הפרוע, ובעיקר היותה מכורה להרואין, נוצל כדי לנסות לחסל את הקריירה שלה.
3 צפייה בגלריה
הופעה מרשימה. אנדרה דיי, מתוך "ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי"
(צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)
הסיבה שבגללה הולידיי הפכה ליעד לאכיפה הרסנית קשורה לשיר "פרי מוזר" (Strange Fruit) שאותו היא נהגה לבצע ב-20 השנים האחרונות לחייה. השיר, שנכתב ב-1937 ע"י משורר ואקטיביסט יהודי בשם אבל מרופול, מתאר באופן ישיר וחריף את המראה המזוויע של גופת אדם שחור שנתלה על עץ במהלך לינץ'. הולידיי התעקשה לבצע את השיר, גם כאשר הדבר גרר תגובות עוינות מהקהל, והחשש מפני המסר הפוליטי, המשודך לביצוע המטלטל של הולידיי, דרבן את רשויות האכיפה האמריקאיות להתנכל לה. היו שטענו שביצוע השיר היווה כוח מניע מאחורי ייסוד התנועה לשוויון זכויות אזרחי, טענה שבוודאי יש בה מההפרזה. אך אין ספק שהתעקשותה של הולידיי לעסוק בחומרים כה טעונים, בתקופה בה זמרות מסוגה לא חרגו מרפרטואר של שירי אהבה, מעידה על התעוזה והיושרה האמנותית והפוליטית שלה.
הפרק מספרו של הארי עובד לתסריט ע"י המחזאית והסופרת סוזן-לורי פרקס (זוכת פרס פוליצר על המחזה "Topdog/Underdog" מ-2001) עלילת סרטו של דניאלס מתמקדת בעשור האחרון לחייה הקצרים של הולידיי, התקופה בה מתבצעים אחריה מעקבים ופעולות הפללה כדי להשתיק את קולה. הבחירה להתמקד באספקט זה של חייה מעצבת דימוי קודר ומוגבל של הדמות. ללא חוש ההומור שהיה, לטענת מקורביה, מאפיין בולט של אישיותה. באופן דומה, מערכות היחסים המרובות שהיו להולידיי עם גברים ונשים הוצגו באופן מצומצם במיוחד בסרט. מערכת היחסים שהייתה לה עם השחקנית הפרועה טולולה בנקהד (נטשה ליון) מוצגת בסרט אם כי באופן סטרילי למדי.
3 צפייה בגלריה
איפה חוש ההומור? מתוך "ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי"
(צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)
הסרט מציג את שלושת בעליה המפוקפקים של הולידיי – ג'ימי מונרו (אריק לה-ריי הארווי), ג'ו גאי (מלווין גרג) ו-לואיס מק'קיי (רוב מורגן). אך במוקד העלילה נמצא הקשר המורכב שלא התקיים במציאות בין הולידיי ובין סוכן ה-FBI האפרו-אמריקני ג'ימי פלטצ'ר (טרוונטה רודס). אומנם היה סוכן אפרו-אמריקני ששמו פלטצ'ר, והוא אכן היה גורם פעיל בהפללה ששלחה את הולידיי לכלא, אך כל השאר – מה שמתרחש בשני השליש הבאים של הסרט - הומצא לצרכי התסריט.
המסגור של מרבית העלילה מתבצע מנקודת הזמן של שנת 1957, כאשר הולידיי מתיישבת לראיון עם עיתונאי רדיו (פיקטיבי) בשם רג'ינלד לורד דיויין. השאלות הישירות אותן היא נשאלת מובילות את העלילה 10 שנים קודם לתקופה ממנה מתחילה ההתנכלות המהותית של הרשויות כלפי הולידיי. כאשר המכשיר העלילתי הזה יסיים את תפקידו הוא יישמט מהסרט, לטובת הפרק האחרון בחייה של הדמות. זה לא הליקוי הבולט הבודד בתסריט.
הולידיי הייתה שורדת של ילדות מפלצתית שכללה את אילוצה לעסוק בזנות. בהמשך היא גם נכלאה לתקופה על עיסוקה זה. התמכרותה לסמים הייתה ידועה, ולכן סיפקה אמצעי נוח לאכיפה סלקטיבית (מהסוג שלא נעשה כלפי כוכבים לבנים). אין זו ביוגרפיה מקיפה של חייה, אך תקופת הילדות מגיחה בסיקוונס בודד במערכה השלישית. הולידיי והסוכן פלטצ'ר משתמשים יחד בהרואין, ותחת השפעת הסם יש חיזיון משותף שבו פלטצ'ר הופך לעד למראות מילדותה המחרידה. סיקוונס שללא ספק חורג מגבולות הטעם הטוב.
3 צפייה בגלריה
לא ביוגרפיה מקיפה. מתוך "ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי"
(צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)
הקשר בין השחקנית אנדרה דיי ובילי הולידיי שכונתה "ליידי דיי" אינו מקרי. אנדרה דיי, שנולדה כקסנדרה דומיניק, שינתה את שם המשפחה דיי כהומאז' לזמרת האיקונית. היא לוכדת באופן משכנע את הקול המחוספס של המקור. השחקנים האחרים לא זוכים למורכבות שהייתה מרוממת את הדמויות שלהם, ואף אחד מהופעות המשחק שלהם אינה נחרטת בזיכרון. ייתכן שיש למעריצים מושבעים של הזמרת הצדקה לצפות בסרטו של דניאלס, אבל לפני כן מוטב לצפות ב"הליידי שרה בלוז", ועוד יותר מכך בסרט התיעודי "בילי" (Billie) של ג'יימס ארקסין מ-2019 שמתבסס על הקלטות גנוזות של מכריה של הזמרת.
