בוקר טוב, מגלובות קקפוניות שכמוכם. בשבוע שעבר הבית נפרד באנחת רווחה קולקטיבית מדוד, אימת המטבח, דייר שכל הנרטיב שלו נדד סביב בזבוז אוכל (במקום ריקודי עם! הזדמנות נירמול שפוספסה וחבל). אחריו התחפפה לירון, ואתמול כבר נאלצנו להיפרד מדיירת הרבה יותר משמעותית בבית הלא היא דינה, הקודקוד והלב של הקבינט. דינה, שרק שני דיירים העמידו להדחה, אגב, שילמה את המחיר על הבחירה שלה באופק על פני טליה. ההעדפה הזאת העירה מרבצה את חיילי צבא האמת של טליה, שהעדיפו להשאיר בבית את דרור (טוב, בואו, הבחור לא נולד להיות אנונימי) ולהדיח את האישה שלא קדה בפני הצ'ה גווארה שלהם.
לרגעים היה נדמה שדינה כבר הגיעה לשלב המיאוס שפקד כמה דיירים אהובים בעונות קודמות, כמו דרור קונטנטו למשל, שלב בו השהות בבית הפכה בלתי נסבלת עבורם והם התחילו למרמר את הסביבה. ככה או ככה, דינה היתה דיירת נבונה, חיונית בבית האח להנעת עלילות והשיחות שלה עם דיירים אחרים היו תמיד מעניינות, בין אם הן עסקו באחרים או בה עצמה. הדחה שבה דינה יוצאת מהבית ודרור או נתנאל נשארים בו היא הדחה מצערת, נתגעגע מאוד.
האמת היא שחברי הקבינט שנשארו מיותמים יצטרכו לנווט את עצמם בזהירות. יותר נכון קאזם וריוואה, שיצטרכו לעבור בהקדם למוד ניהול כעסים, כי הנטייה שלהם לפרוץ בצרחות מאפס למאה בכל פעם שאיזה זלזל צונח לידם לא עושה להם טוב, עם כל החיבה האמיתית שאני חשה כלפיהם. שרין כבר מזמן לא איתנו ואין לי שום אמפתיה לילדותיות הקורבנית שלה, בעיקר כשהיא מודה באוזני שחף שהכעס שלה על משה היה רק תירוץ כדי שלא תיאלץ להינשא לו, לעבור לגור איתו בדו-משפחתי בפוריה-עילית וללדת לו חמישייה.
מדמואזל שרין, אם לא בא לך על משה פשוט תשחררי אותו ותניחי לנו, בעיקר אם את עדיין לא מסוגלת לנהל איתו שיחה בוגרת ולהסביר לו את זה. מעולם לא חיבבתי את משה וכנראה שגם הרכבת הזאת כבר יצאה מזמן, אבל בואו נודה באמת. משה הוכנס לבית ככלי קיבול לנוירוזות של שרין והיא קפצה על ההזדמנות להשתמש בו כדי לגרום לשחף לראות אותה באור יותר נחשק. כשזה לא קרה היא חזרה לסורה. גם משה "אני מתגעגע לריח שלך, זה מזכיר לי את שתי הדקות הטובות שלנו לפני יומיים" הוא לא בדיוק השחקן הכי אמין בשולחן. הוא הגיע ל"האח הגדול" כדי להיות ב"האח הגדול", והוא לא בוחל במילים שישאירו אותו שם. רמת אמינות: נוכל הטינדר.
אני קוראת מבין השורות שאין מנוס אלא לקחת צד בקונפליקט בין אופק לטליה, ועד כמה שאני יודעת שאופק אינו חף ממניפולציות, אני מעדיפה אותו על פניה. לא בנוק-אאוט, בנקודות, אבל עדיין. מעגלי היחסים בבית משתנים באופן דינמי יותר מעונות קודמות בעיקר בגלל הקולות הצפים של הבית, הדיירים שאין להם מיליה קבוע והם נעים ממחנה למחנה. במצב הדברים הנוכחי, החברים החדשים של טליה, הגו-טו שלה במקרים בהם היא חייבת לספר למישהו כמה היא מוסרית, הם בר, דניאל ונתנאל. כשמצרפים את זה לנטייה של "האח הגדול" להראות לנו רק חלקי התרחשויות ולא לגבות את הריבים של הדיירים בהמחשות, לא נותר אלא להחליט למי הבטן מאמינה יותר.
אני לא מצליחה ליישב בין העדות הרפטטיבית של טליה על עצמה כאישה שרוב המצוקות שלה נובעות מהעובדה שהיא לא מסוגלת לפגוע באף אחד, שהמרכיב הכי חזק באישיות שלה הוא לכבד את רגשות הזולת ובין חוסר המודעות שלה (ואני אתן לה ליהנות מהספק שמדובר בחוסר מודעות ולא בהתנהגות מכוונת) לאופן בו ההתנהגות שלה משפיעה על אנשים סביבה. יש לי את כל האמפתיה למצב שלה, אבל כצופת טלוויזיה, אין לי סבלנות לקורבנות אינסופית, מתוחכמת ורהוטה ככל שתהיה. היא יכולה מצידי לזמן את משה לעיסוי אצבעות חושני אחת לשעה ולשכנע את עצמה שלא מדובר בפלירטוט אלא באקט תמים בין חברים לבית. היא יכולה גם להתאפר שלוש שעות מול המראה ואז להתחסד כשמישהו מתייחס ליופי של נשים אחרות.
אני יכולה אפילו להבין את הלך הרוח שהביא אותה להיות האדם שהיא היום, את חוסר הביטחון, את סוג המגננה המסוים שמושקע בשכנוע עצמי שהיא לעולם אינה אשמה ולנצח מפורשת לא נכון (מרשי לא ידע!), אבל אני פשוט לא מצליחה להאמין לה. יקירתי, אם כל האינטליגנציה הזאת לא מביאה אותך להפנות מבט פנימה ולראות את עצמך באופן כן דרך כל שכבות המייקאפ הגשמי והרוחני, לעולם לא תצליחי לעשות, מה שקוראים בריאליסטית, "תהליך". בינתיים, כמו שזה נראה מפה, בשבועות הרבים שחלפו עלינו לטובה מאז שנכנסת לבית, את עומדת במקום.
האם אבא של שחף רצה לפגוש את הבן שלו או לשיר לדיירים שיר מעצבן? האם התור למקלחת ייפתר אי פעם? האם קאזם יצליח להתאושש מההדחה של דינה ויקח הובלה על הקבינט? האם מתקפת הטרולים על בית האח תכניע את אומת הסייבר? זאת ועוד בפרק הבא. תהיו חזקים.