עם יד על הלב, כמה מכם באמת האמינו שג'ו גולדברג, הכוכב של "את", יצליח לחזור בתשובה ולגאול את עצמו מהעבר הבעייתי שלו, או יותר יומרני - לרפא את עצמו מהפסיכוזה שלו באמצעות האהבה? עם כמה שגולדברג מקסים, שנון ואפילו ההתנשאות שלו משעשעת, ההנחה שיש לו דרך להיגאל ולפתוח דף חדש, לכפר על כל הרציחות ולכו תדעו, אולי למצוא פסיכיאטר טוב שירשום לו איזו גלולה או שתיים ולהפוך לאדם נורמטיבי, היא תמימה להפליא.
או שאולי מדובר יותר במשאלת לב? אחרי הכול העונה הרביעית, שהחלק השני שלה עלה בשבוע שעבר בנטפליקס, הביאה לנקודת קיצון בדיוק את השאלה הזאת. היא דחקה את גולדברג לקיר, הצמידה נונצ'קו לצווארו העילאי וסיננה לעברו את השאלה שבערה בכל העונות של "את" עד כה, האם הוא מתכוון לקחת אחריות מתישהו על המעשים שלו, או שהוא פשוט ימשיך להצדיק את עצמו בווייס אובר המוצדק בהיסטוריה של הטלוויזיה ולברוח מכל רצח ברצח נוסף?
לביקורות טלוויזיה נוספות:
אחרי שהפכו את חמשת הפרקים הראשונים של העונה הזאת לחידת Who-done-it מלוטשת, היוצרים, שרה גמבל וגרג ברלנטי, שולפים מהכובע עוד טוויסט צפוי במידה ובעיקר משומש, אבל מוצדק. את ג'ונתן מור, המרצה הפופולרי לספרות אמריקנית, עזבנו בסוף החצי הראשון אחרי שנמלט מטירה בוערת. אל הטירה הזאת הוא הגיע, כזכור, כדי להמשיך לברר מי הוא רוצח העשירים שמפיל את החברים הטחונים שלו, שהכיר במקרה במהלך העבודה שלו באוניברסיטה. החברים האלה מסמלים את כל מה שרע בעשירון העליון הבריטי שגם מגובה במעין רוח גבית אריסטוקרטית, וג'ונתן מור, המרצה העני, חמוש בז'קט קורדרוי מכוער ובלוי, משוטט ביניהם ומנסה כמיטב יכולתו, תעמידו פנים מופתעות, לעשות צדק. הוא שם כדי לשמור על אינטרס האהבה החדש שלו, קייט (שרלוט ריצ'י) וגם לגלות מי הוא הרוצח שמודע לעבר שלו ומנסה להפליל אותו בשלל הרציחות.
התשובה של המחצית הראשונה היא ריס (אדוארד ספלירס המעולה), הסופר הפופולרי שרץ לראשות עיריית לונדון וכמו גולדברג, חולק חוויות מילדות מעונה ובוז לעשירים ההדוניסטים שמקיפים אותו. גולדברג כבר מכין לעצמו תוכנית שבה שוב יציל את העולם באמצעות רצח, אלא שהמחצית השנייה של העונה מגלה שהמציאות שונה לגמרי - זהירות ספוילרים לפניכם - בטוויסט א-לה "מועדון קרב" מתברר שריס אומנם קיים במציאות, אבל ריס שגולדברג תקשר איתו כל החודשים האלה היה למעשה התפצלות של האישיות של גולדברג עצמו. ג'ו היה כל כך נחוש להפוך לאדם טוב שהוא הדחיק לחלוטין את הצד הרצחני שלו, והוא התגלם בהזיה של ריס. גולדברג - טאדאם! הוא רוצח העשירים והוא עשה על הדרך עוד כמה דברים לא יפים. עכשיו הוא כבר לא יכול להתחמק יותר והוא נאלץ להתמודד עם היותו בנאדם רע למדי. בניגוד לכל מיני סדרות אחרות של נטפליקס, כאן החלוקה לשני חצאים של העונה מוצדקת והיוצרים השתמשו בה כדי לקדם את הסיפור.
מאז ומעולם הקסם של גולדברג היה טמון ביכולת שלו להכיל בתוכו גם את האדם המקסים והאבוד וגם את הרוצח, ולשכנע את הצופה שהוא עדיין ראוי לאהבה. פן בדג'לי גילם אותו בכישרון עצום ושירת את הביקורת של היוצרים על ההיקסמות האנושית והנטייה לסלוח לאנשים כריזמטיים על פשעים, להצטרף להצדקות העצמיות שלהם ובכך לאפשר להם להתחמק מאחריות על מעשיהם. הפעם ג'ו עצמו משתכנע בנכונות שלו להפוך לאדם טוב יותר, הוא מאמין בכל ליבו שהוא יכול להשתקם ועדיין לצאת נקי, להתחיל פרק חדש בחיים. זה לא מזיק שגולדברג של לונדון הוא דג מחוץ למים וכדרכו הוא מסתגל היטב למקומות חדשים, כי היכולת שלו להמציא את עצמו מחדש היא פנומנלית. אבל בתוך תוכנו כולנו יודעים שכמו דקסטר או טוני סופרנו, ג'ו לא באמת יכול להתכחש לטבע שלו. וכשהוא מחליט - שימו לב, ספוילר נוסף - לחסל את ריס ההזוי על ידי חיסול עצמי, יש בזה מן ההקלה.
התשובה לשאלה האם הטוויסט בחלק השני של העונה מוצלח או פחות היא כבר שאלה של טעם. לזכותה של העונה הזאת ייאמר שהיא עשתה ניסיון אמיץ למדי להציל את "את" מחזרה על עצמה וניסתה לקחת את גולדברג קדימה להתמודדות מאתגרת וקיצונית יותר עם הטבע שלו במקום לדשדש במקום ולשנות רק את התפאורה, והיא עשתה את זה באופן שעדיין, גם בחולשתה (תדירות צירופי המקרים פה הייתה מזעזעת, והזיווג של ג'ו וקייט לא בדיוק אמין), היא עדיין מענגת לצפייה ומושקעת במחשבה.
אלא שדווקא הסיום שלה היה די צולע. גולדברג, באישורה של האישה התורנית בחייו, מאמץ את הצד הרצחני שלו והופך להיות האדם שעליו הוא לגלג כל העונה - סנוב עשיר שהכסף מפנה עבורו את הדרך לגחמות חסרות הלב שלו, ושלעולם אינו לוקח אחריות על מעשיו. הוא חוזר לניו יורק, מחזיר לעצמו את שמו המקורי, מגלח את הזקן וחוזר להיות גולדברג שהכרנו רק הרבה יותר מסוכן והרבה פחות מיוסר. ג'ו הממוצע והפשוט הלך לאיבוד ואיתו גם הקסם. זה מרגיש כמו מקום טוב לסיים אבל היוצרים כבר הכריזו שמתוכננת עוד עונה ודי ברור שנטפליקס לא יתנו לציפור הזאת לחמוק מהם בטרם עת. האם גולדברג העשיר והמסוכן הוא דמות מספיק מעניינת לעקוב אחריה? אני מחזיקה לה אצבעות.