"להסתכל על ולריה עובדת זה בית ספר למשחק. היא נכנסת למצבים מורכבים תוך שנייה. אתה מסתכל עליה מהצד ומשתתק - ואז אתה נזכר שאתה אמור לענות לה", מעיד השחקן, הבמאי והתסריטאי יונה רוזנקיאר על שותפתו ולריה ברוני טדסקי, שלצידה שיחק ב"אין צל במדבר". הסרט העדין והאינטימי הזה, שביים יוסי אבירם, כבר הוקרן בפסטיבל חיפה ב-2023 (שהסתיים מבעוד מועד בשל קיומו במקביל למתקפת 7 באוקטובר) - והשבוע הוא יוצא לאקרנים בארץ.
"אין צל במדבר" - טריילר
(באדיבות בתי קולנוע לב)
"זה סרט על הזיכרון המתעתע", אומרת ברוני טדסקי בריאיון ל-ynet, "מה אנחנו באמת זוכרים ומה אנחנו ממציאים. זה מאוד מסתורי. הצעתי לו לכתוב יחד תסריט מתוך תחושת בטן, ולקח לנו כמעט 12 שנה לסיים את הפרויקט הזה. בהתחלה עבדנו יחד, ואז יוסי פיתח אותו לבד. הוא הציע לי לשחק את התפקיד שמאוד רציתי לעשות. אני מאוד אוהבת את יוסי. הפכנו לחברים טובים", היא נזכרת בחיבה.
"אין צל במדבר" מתאר את סיפורם של אורי (רוזנקיאר) ואנה (ברוני טדסקי). הראשון - בדיכאון מתקדם, מלווה את אימו בתיה (שאותה מגלמת ז'רמן אניקובסקי הנפלאה) למשפטו של פושע נאצי שאותו זו נדרשת לזהות כדי שיורשע בפשעים שביצע בעת המלחמה. במהלך המשפט מזהה אורי את אנה, שעמה ניהל רומן לפני שנים רבות ושאותה מעולם לא שכח. והיא, סופרת מצליחה, ממתינה שאביה יגיע להעיד נגד הפושע. אך אנה אינה זוכרת אותו, או את אותם לילות קסומים באיטליה שהוא מתעקש שהשניים חוו. אורי חוטף אותה למדבר כדי שתיזכר, אבל האם כל זה קרה באמת? מי מהשניים ממציא את המציאות?
רגע, קרלה וניקולא בדיוק הגיעו לבריכה
ברוני טדסקי היא אגדה קולנועית בצרפת. השחקנית בת ה-59 כותבת ומביימת את סרטיה, השתתפה בעשרות הפקות יוקרה וסרטים ניסיוניים בצרפתית ובאיטלקית, וזכתה בכל הפרסים האפשריים בצרפת ובאיטליה. יחד עם אחותה המפורסמת - קרלה ברוני - גדלה ברוני טדסקי במשפחה עשירה של תעשיינים איטלקים שבחרו לעזוב את מולדתם בשנות ה-70 מפחד הטרור והחטיפות של ארגון הבריגדות האדומות באותן שנים. היא הגיעה לצרפת בגיל שמונה ולקח לה הרבה זמן, לדבריה, להרגיש שם בבית. אביה, אלברטו ברוני טדסקי, היה איש עסקים ומלחין אופרה. אמה, מריזה בוריני, היא פסנתרנית קלאסית ומרבה לשחק את אימה של בתה ולריה בסרטים המאוד-אוטוביוגרפים שהיא כותבת ומביימת. לברוני-טדסקי היה גם אח שנפטר ב-2006.
קשה לשכוח שגיסה של ברוני טדסקי הוא נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי. "את הסרט צילמנו אחרי הקורונה. מאחר שישבנו שעות במכונית בין הצילומים, החלפנו חוויות על התקופה", נזכר יונה רוזנקיאר, "סיפרתי לה שחזרתי לקיבוץ יחיעם להיות עם ההורים, והיא סיפרה שנסעה לטירה המשפחתית בדרום צרפת. היא הוסיפה שפתאום 'הגיעו קרלה וניקולא לבריכה', ואתה קולט שמדובר בסרקוזי. הפער היה מאוד משעשע".
הריאיון עם ברוני טדסקי נערך בזום, כשהיא בחופשה בדרום צרפת, באותה אחוזה משפחתית מפורסמת שבתקופת כהונתו של סרקוזי נאסרה עליה הגישה - והשכנים מחו עד שהשביל הציבורי נפתח שוב לתנועה. היא מבלה שם את חופשת הקיץ עם שני ילדיה, אימה מריזה ועוד אורחים שנשמעים משוחחים ברקע. היא קופצת מעניין לעניין ונשמעת מאוד ספונטנית, כשהיא לבושה בגופייה כחולה ומדרבנת את בתה אומי להתכונן ליציאה לים. לעיתים אני רואה את פניה הלא-מאופרות ולעיתים את האוזן או התקרה. אין לה גינונים של כוכבת והיא מהרהרת בכנות על כל תשובה, אבל גם מנתקת, חוזרת, עושה עשרה דברים בו זמנית. היא מתנהגת בחיים כמו בסרטיה - אישה אינטליגנטית, מסתורית, פתאום מספרת על רגעים אינטימיים על ספת הפסיכואנליטיקאי שלה, ורגע לאחר מכן הראש כבר במקום אחר והיא חומקת. "דמות בלתי נשכחת מהסרטים. בדיוק כמו שאתה מתאר לעצמך כוכבת קולנוע צרפתיה בחור נידח במדבר", מתאר אותה רוזנקיאר בהערכה והומור.
השחקנית כבר ביקרה בארץ בפסטיבל ירושלים ב-2016, "אבל נשארתי רק שלושה ימים. אני תיירת גרועה מאוד אבל אוהבת לחיות במקומות שאני מצלמת בהם ולא להיות תיירת. לצלם כך במדבר במשך שבועיים וחצי היה נפלא. זה מקום שליוסי (אבירם - ת"ש) יש קשר עז אליו. זהו המקום של חלומותיו, של התת-מודע שלו, של תקוותו. היה יפהפה ועוצמתי לחלוק איתו את המקום הזה, שהוא לב הסרט".
לפי רוזנקיאר, ברוני טדסקי "מצאה את עצמה בהפקה קטנה ודלת-תקציב, שעתיים נסיעה מוקדם בבוקר למקום הצילום, קור אימים, גשם - והיא אף פעם לא מוותרת. אם היא לא מבינה מה היא עושה היא תעצור טייק ותדבר עם יוסי עד שתמצא את הדמות, ורואים את זה במשחק שלה. ואז פתאום מתבהר למה היא התעקשה וכמה היא צדקה. היא מקצועית ולא תהיה מוכנה לסיים מהר רק כדי ללכת הביתה. היא יודעת שמה שצולם נשאר הרבה אחר כך".
בהמשך רוזנקיאר מביא אנקדוטה מסצנה בסרט שבה היה על ברוני טדסקי לסטור לו. "בהתחלה היא פחדה אז אמרתי לה שתלך על זה. היא כמעט פירקה לי את הלסת. היא שאלה על פעם אם אני בסדר וגם כל הצוות דאג אבל היא הייתה בתוך הדמות באופן טוטאלי ולא רציתי שתפסיק או להראות שכואב לי", הוא צוחק. "אחרי 14 טייקים חזרתי למלון עם לחי לוהטת".
החיבה ביניהם הדדית, כפי שמעידה בהתלהבות גם ברוני טדסקי. "עבדנו יחד כשני שחקנים ולא שני במאים. הסתדרנו נהדר. יונה בחור מאוד רגיש, אינטליגנטי והוא שחקן מצוין. היה נפלא, אשמח לעבוד איתו שוב".
את יוסי אבירם היא פגשה כשהציע לה להשתתף בסרט הקודם שצילם בצרפתית, "הדיונה". "לא הייתי פנויה בזמנו. אני מאוד אוהבת את הסופר פיליפ רות והושפעתי מספר שלו, אני לא זוכרת איזה, שבו הדמות מגיעה למשפט של נאצי (כנראה "סופר הצללים" - ת"ש). בהתחלה היא הייתה אמורה להיות שחקנית, כמוני, אבל אחר כך היה נראה לי מעניין יותר שהיא תהיה סופרת. החלק של החטיפה כבר היה בתסריט המקורי של יוסי. זה סרט על הזיכרון. האם אנחנו מכירים או לא? אתה ממציא, אני ממציאה בספרים שאני כותבת ואת חושבת שזו האמת. או שמא שכחנו שזו הייתה המציאות? או שאני רוצה לשכוח? הסרט חוקר את שאלת הזיכרון".
דיברת עם יוסי אחרי 7 באוקטובר?
"ברור. מאוד דאגתי. דיברנו גם אחרי שחרור החטופים הראשונים. דאגתי לכל הצוות. מה שקרה הוא מעבר למילים. כמו מה שקרה ב-11 בספטמבר. יש לפני ויש אחרי".
"אין קשב למה שקרה בישראל. 7 באוקטובר שינה לרעה את הכול"
בהמשך השיחה בינינו ברוני טדסקי גאה לספר שיש לה שורשים יהודיים. "טדסקי הוא שם יהודי מצפון איטליה. הוא התנצר ב-1911, לפני מלחמת העולם הראשונה. הוא גם הרגיש את עליית האנטישמיות, את הגל שגאה וגאה. הוא רצה להציל את משפחתו והפך לקתולי", מספרת ברוני טדסקי בהתרגשות.
את מרגישה שעכשיו, עם עליית האנטישמיות בצרפת, היהדות מגדירה את הדרך שבה מתייחסים אלייך?
"לא, לא. הרבה אנשים לא מכירים את הסיפור הזה. אני לא חושבת שאנשים מגדירים אותי כיהודייה אבל השורשים היהודיים שלי חשובים לי ואני גאה בהם. בעצם, אני לא מרגישה שום דבר. אני מרגישה כאדם ופשוט חושבת שחשוב שההיסטוריה של המשפחה תהיה נוכחת באיזה מקום בראש. ההתנצרות הזו היא יותר בעיה פסיכואנליטית עבורי. אני חושבת שהיא מקור לרגשי אשמה שלא ידעתי מאיפה הם הגיעו. אני לא חושבת שזו הסיבה היחידה אבל בהחלט מקור לרגש שלא הבנתי. הרעיון של המרה כדי להציל את משפחתך לא נראה לי מאוד אמיץ. אם מתנצרים מתוך אמונה אז בסדר. אני לא גאה בפרט המשפחתי הזה ואני חשוב לי לדבר על זה עם הפסיכואנאליטיקאי שלי. זו בחירה של אבותיי, לכן מעניין לחקור אותה".
5 צפייה בגלריה
"זה סרט על הזיכרון המתעתע". מתוך "אין צל במדבר"
(צילום: Damien Dufresne, באדיבות גם סרטים ובתי קולנוע לב)
ראיינתי לא מזמן מישהו שהתגייר ודיבר איתי על ההגירה לישראל כמשהו שצריך לעשות מתוך אמונה ולא מתוך פחד. זה נראה לך מקביל?
"יש הבדל גדול בין קתולי שמתגייר ליהודי שמתנצר. להמיר את דתך הוא אחד החטאים הגדולים ביותר ביהדות. זה פחות חמור עבור הקתולי. אבל אני מסכימה שצריך לעשות דברים מתוך אמונה ולא מתוך פחד או מוגות-לב או למען אינטרס כלכלי".
מה הכי הרשים אותך בישראל?
"שהאנשים הצעירים, גם יוסי שדיברתי איתו, מאוד מתנגדים להנהגה. הם מאוד אנושיים בהשוואה ליהירות של הפוליטיקה הישראלית. האנשים נאלצים לסבול אותה ולשאת בתוצאותיה. זה מאוד מלחיץ. אם חושבים על הנעשה היום בצרפת, זה נורא, שחייבים לסבול פוליטיקה של ימין קיצוני".
הריאיון עם ברוני טדסקי התקיים בין שני סיבובי הבחירות לאסיפה הלאומית בצרפת, שלאחריהם התברר כי מפלגת הימין הקיצוני של מרין לה פן כשלה, למרות התחזיות. אך לדעתה של ברוני טדסקי, בהחלט קיימים קווי דמיון בין התחזקות הימין בארצה ובין המפה הפוליטית בישראל.
"אני לא מומחית למדעי המדינה אבל כן, אני מקשרת בין עליית הימין הקיצוני במקומות שונים ובין האזרחים שפועלים לפי עקרונות הומניסטיים, דמוקרטיים ורפובליקניים, ותחושת חוסר האונים שלהם מול ממשלה שלא מייצגת את דעותיהם. אני לא יודעת מה יקרה בצרפת, אבל כרגע אנחנו מרגישים מחוסרי-הגנה. התחושה הזאת הייתה לי כל פעם שדיברתי עם יוסי. אבל כשהייתי בארץ הרגשתי שהאנשים מלאי שמחת חיים, שיש המון צעירים וילדים, המון שמחה. הצילומים היו נפלאים".
אבל את מודאגת מעליית האנטישמיות בצרפת?
"מאוד, מאוד, מאוד. זהו גל שמטביע את האנושות כבר אלפי שנים. ישנן תקופות כאלו וכרגע הגל הזה ענק. אני גם רואה כמה קשה לקולנוע הישראלי כרגע. בפסטיבל קאן לא הוקרן אף סרט בתחרות הרשמית. אני מרגישה שיש רתיעה מקולנוע ישראלי וזה מאוד מסובך עבורם. אין קשב למה שקרה בישראל. 7 באוקטובר שינה לרעה את הכול. אני לא נמצאת בתת-מודע של האנשים אבל זה מאוד מסובך".
5 צפייה בגלריה
מי מהשניים ממציא את המציאות? מתוך "אין צל במדבר"
(צילום: Damien Dufresne, באדיבות גם סרטים ובתי קולנוע לב)
מדאיג אותך שהאנטישמיות נשמעת גם מהשמאל הצרפתי ומעולם היצירה?
"מאוד. הרבה דברים איומים נאמרים על ידי אנשי שמאל ואני לא מסכימה איתם כלל וכלל. זיהיתי את עצמי בשמאל קודם לכן. היום אני לא יודעת מי אני אבל בכל אופן אני נחרצת בהתנגדותי נגד הרבה מעמדות השמאל בצרפת".
יש דמות פוליטית שהיית רוצה לגלם?
"לא", ברוני טדסקי מהרהרת ארוכות. "בעצם, אולי כן. עבדתי פעם עם במאי על נאומים של מספר פוליטיקאים ואני קיבלתי את דמותה של מרין לה פן. אני חייבת להודות שזו הייתה חוויה מרתקת. המפלצתיות של תוכן דבריה מרהיבה בתיאטרליות שלה ועובדת מצוין על במה. אני חושבת שהיא תהייה דמות מאוד מעניינת לגלם. אומנם ההתלהבות שלי החזיקה מעמד רק חמש דקות, אבל היא בהחלט דמות מצוינת למחזה".
על מה את עובדת עכשיו?
"אני כותבת וכותבת. אני לא אוהבת לדבר על דברים כשהם רק בתחילתם. בשנה שעברה שיחקתי בסרט באיטליה ועכשיו אני רוצה לחזור להתרכז בכתיבה ובסרט הבא שלי".
את מעדיפה לשחק באיטלקית או בצרפתית?
"לא משנה לי, אבל הפעם אני רוצה לצלם סרט בעיר שלי, טורינו. את כל הסרטים שלי צילמתי בצרפת".
יש עוד משהו שהיית רוצה לומר לישראלים?
"זה כל כך קשה. כל כך קשה. אני חושבת עליכם ורק מתפללת לשלום".
