בשיתוף מפעל הפיס
רס"ל במילואים מאור גרשוני ז"ל, בן 24 במותו, היה מפקד לוחם בגדוד ההנדסה הקרבית 8173. בתחילת המלחמה הוצב בצפון, אבל ביקש להיכנס לעזה כשיתאפשר. "הוא רצה להיות חלק מהלחימה ולהחזיר את החטופים", מתארת אמו נוגה. כשהגיעה ההזדמנות וחיפשו מפקד כלי לגזרה הדרומית – מאור לא היסס. כעבור יומיים כבר היה בתוך עזה ונפל באחד הקרבות הראשונים בשג'עיה.
"ביום ראשון בצהריים הוא מצלצל ואומר לי: "אמא, אני חוזר הביתה אני יורד מחר לדרום", משחזרת האם. "לא שמעתי יורד לדרום, לא שמעתי עזה - שמעתי בא הביתה. פרס. למחרת בבוקר הוא קם התארגן, ירד, ויצא לדרך, אני זוכרת שחיבקתי אותו".
נוגה מתארת שלא חוותה באותה פרידה אותן עוצמות של פחד, כפי שהרגישה כשהוצב בצפון: "רק מחשבה אחת קטנה עברה לי בראש - שיש אלפי חיילים בעזה למה דווקא מאור?". אחותו מעיין נזכרת גם היא בשיחה האחרונה: "אמרתי לו: 'בא לי שזה יסתיים כבר, תחזור לפה ונוכל לחזור לחיים שלנו. הוא אמר לי: 'הכל טוב, אני יורד עכשיו לדרום, יהיה בסדר. אני חייב את זה'. והוא נתן לי חיבוק מאוד חזק וגדול, הצמיד את האוזן שלי אליו ואמר בלחש: 'אני אוהב אותך'. עברה בי צמרמורת".
הפעולה המבצעית הראשונה בה השתתף מאור הוכתרה כהצלחה, אבל בהתארגנות לפעולה השנייה ה-D9 שלו ספג נ"ט. "מאור נהרג במקום", מספרת אמו, "וכשזה קרה כמו שזה קרה, במין דיוק כזה, לקחתי על עצמי להבין שזה דווקא מאור כי זה הסיפור חיים שלו, זה הגורל שלו".
בשבת האחרונה לפני שנהרג מאור ז"ל עוד הספיק לטייל עם בת זוגו וסיפר לחברים ולמשפחה על אהבתו אליה. "אני יכולה רק להתנחם ולהיות גאה בחיים המלאים והמיוחדים שהוא חווה, ובזה שהוא הספיק לחוות אהבה גדולה עם ספיר", אומרת האם נוגה.
"כשרציתי להדחיק את המחשבות, השיר הזה התנגן בי"
מעיין מתארת צעיר שאהב טבע, ים וחברים. אחת מאהבותיו היה פוצ'יוולי, כדורגל חופים ברזילאי. "הוא התחרה ונסע עד לברזיל כדי לשחק על החוף שם, נסע לסיני, אהב את זה מאוד ותמיד היה משתף בכל החוויות. הצלחנו להרגיש אותן בזמן אמת", מתארת האחות.
במסגרת פרויקט "לבכות לכם", של קבוצת ידיעות אחרונות ו-ynet בשיתוף מפעל הפיס, המפגיש משפחות עם אמנים שיקיריהם אהבו, ביקשה המשפחה להקדיש למאור את השיר "להתראות, מתוק" של נורית גלרון. "בכל פעם כשרציתי להשאיר את המוח שלי ריק ממחשבות, להדחיק את המחשבות ואת התמונות על איך מאור נהרג, השיר הזה פשוט התנגן בי", מסבירה האם.
"היו רגעים בשבעה שהייתי עולה לחדר, סוגרת את הדלת ומשמיעה לעצמי את השיר הזה, ויש בו משהו שהוא מוציא זעקה וכאב שרק הולכים ומתעצמים, אבל בסוף הוא היה מרגיע וזה הרגיש לי שמאור איתי ובדרך שלו נותן לי כוח".
גלרון מסבירה מה עומד מאחורי המילים ומתחברת לבחירה של האם: "אני חושבת שהשיר הזה הוא על אהוב שאת כבר יודעת שהוא לא שלך, והוא לא יהיה, ובכל זאת מהאהבה שלך ומהדאגה שלך את ממשיכה לדאוג לו בגשם, בחום. בנוגה יש משהו, אני מאמינה, שהיא מכילה את הכאב הזה. גם בשיר יש משהו מכיל – 'זה בסדר, תלך, תלך אולי תחזור'. היא דואגת לו עוד והכאב הוא כאב עצום".
לזכרו של מאור גרשוני ז"ל הקדישה נורית גלרון באולפן את השיר "להתראות, מתוק".