באמצע שנות ה-90, שני קולנוענים צעירים בגיל ההתבגרות נפגשו בפריז דרך חברים משותפים ומכאן החל שיתוף פעולה יצירתי ממושך. האחד פריבילגי מבית מיוחס באזור מרופד ויוקרתי, השני מהגר ממאלי שגדל במונפרמיי, פרבר עני צפונית לפריז, בו התושבים לא הפסיקו להתעמת עם הרשויות. הראשון הוא רומן גברס, בנם של העיתונאית והמפיקה מישל ריי והבמאי הידוע והמוערך קוסטה גברס שגלה מיוון, השתקע בפריז, וחתום על קלאסיקות בעלות אמירה פוליטית כמו Z ו"נעדר". השני, הוא לאדז' לי, שכבר מנעוריו מצא את עצמו מעורב בעימותים עם המשטרה, הוא נעצר לא אחת ונאסר, ובגופו יש אף מזכרות מהעימותים - שלל פציעות מכדורי גומי.
5 צפייה בגלריה
עובדים יחד עוד משנות העשרה. לאדז' לי (מימין) ורומן גברס
(צילום: Kate Green/Getty Images for Netflix, AP)
"לאדז', אני וחברים משותפים התחלנו לעבוד כתא יוצר קולקטיבי מגיל העשרה. תמיד עזרנו זה לזה: כשאני כתבתי תסריט דאגנו שכולם יקראו אותו, כשלאדז׳ עשה דוקו באנו לעזור, וכשאני עשיתי סרט הם באו לעזור", שחזר גברס בריאיון ל-ynet שנערך בפסטיבל ונציה האחרון.
כעת השניים בראשית שנות ה-40 לחייהם, וכבר רשמו לא מעט הישגים. גברס הספיק לביים פרסומות וקליפים, בין היתר לקניה ווסט ול-M.I.A וסרטו השני The World Is Yours השתתף ב"שבועיים של במאים" - אחת המסגרות היוקרתיות של פסטיבל קאן. לי עשה קריירה מרשימה אף יותר. למרות נקודת הפתיחה הבעייתית שלו, ב-2020 הוא הפך להיות הבמאי השחור הראשון שסרט שלו ייצג את צרפת באוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. סרטו העוצמתי "עלובי החיים" מספר על החיים בפרבר מונפרמיי והעימותים עם המשטרה. הסרט שנעשה בתקציב קטן טלטל את המבקרים, קיבל בקאן את פרס חבר השופטים והפך ללהיט קופתי.
"אתנה" - טריילר
בסוף השבוע הקרוב (ו') הצמד משגר את "אתנה", שהשתתף בתחרות הראשית בפסטיבל ונציה ומגיע היישר למרקע של נטפליקס. גברס ולי כתבו אותו בתחילת הקורונה. "באופן מוזר, כשאתה חושב שהעולם עומד להיגמר או כשאתה לא יודע מה יקרה, אתה יכול לכתוב סרט מאוד שאפתני כזה, כי אתה אומר לעצמך שאולי הוא לעולם לא ייעשה, ולעולם לא תצטרך באמת לצלם אותו". אבל נטפליקס נתנה אור ירוק וגברס הופקד בסופו של דבר על הבימוי. "היה לנו באמת מזל שהאנשים בנטפליקס קראו את התסריט ואמרו: 'אוקיי, בואו נלך על זה' - כי זה באמת היה הימור לסמוך עלינו".
העלילה מתרחשת בפרבר צרפתי בשם אתנה, ועוקבת אחר שלושה אחים, כשאחד מהם הוא קצין בצבא צרפת, ואחר מנגד הוא סוחר סמים. אחרי שהאח הצעיר שלהם נהרג בנסיבות לא ברורות, השלושה מנהיגים מהומות ועימותים. המשטרה יוצאת לפזר את ההפגנות ואחד השוטרים נתפס כבן ערובה. "הרעיון היה להשתהות רגע בגץ הזה שיכול לשלהב אומה שלמה, להשתהות באינטימיות של הרעות של האחים שנקרעת - בכעס ובאבל שזורם ברחובות אתנה ואז במדינה כולה", מספר גברס.
"רצינו לעצב את הפרויקט בדמות טרגדיה יוונית, להתעלות מעל המציאות ולעבוד עם סימבוליזם ומאפיינים אחרים של הז׳אנר. הכנסנו ל'אתנה' סממנים ויזואליים על-זמניים, המטרה הייתה להפוך את הקונפליקט עצמו לעל-זמני". הוא מוסיף, "לדעתי כל קונפליקט שקיים בעולם כמעט תמיד בנוי אותו הדבר ברמת האירועים שמובילים אליו: כאב פנימי אינטימי שעולה, גואה ומציף את הכול. הסממנים האלה היו חשובים לנו. מצד אחד, הסרט שואב מהמצב כיום ויש סיכוי שמשהו כזה יקרה לנו מחר, אבל מצד שני, לא רצינו שהוא יהיה מעוגן בפרבר או בתקופה ספציפיים".
5 צפייה בגלריה
אירועים שמבקשים להשתהות בגץ שיכול לשלהב אומה שלמה. מתוך "אתנה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
סרט על רעות ומלחמה
אתנה היא אלת החוכמה, הצדק והמלחמה במיתולוגיה היוונית, והסרט של שני היוצרים שנקרא על שמה הוא למעשה סרט מלחמה. "רצינו ליצור חוויה שאפשר לשקוע בה, בלב ליבו של הגץ שמדליק את המלחמה. רצינו שהצופים יחיו בזמן אמת לצד הדמויות. להן אין זמן לחשוב, ולכן רצינו להכניס גם את הצופים לאותה הקלחת - אנחנו עוקבים אחריהן מבלי שיש לנו זמן לחשוב, כאילו מישהו גורר אותנו בכוח". גברס מדגיש כי "במצב כזה אתה מגיב יותר משאתה מנתח את שקורה. תמיד תפסה אותי העובדה שהילדים המפגינים כיום בצרפת זורקים זיקוקים על השוטרים. זו מלחמה, וככה היא נראית, אבל המציאות היא שמדובר בילדים שזורקים זיקוקים על המשטרה".
עוד בנושא קולנוע:
אומנם המלחמה נמצאת במרכזו של הסרט, אך זהו לא הנושא היחידי בו. למעשה מדובר גם בסרט שעוסק באופן נרחב בחברות. "הרעיון הבסיסי היה לפתח את תחושת הרעות הזו", מצטרף לי לשיחה. "זו הסיבה שכל הדמויות הן למעשה גברים". גברס מוסיף כי "בצרפת, אגב, אין נשים ביחידת המשטרה שמפזרת הפגנות. היחידה כולה מורכבת מגברים מטומטמים שהולכים מכות זה עם זה. לכן לא הכנסנו דמויות נשיות ליחידה הזאת, רק כדי שנוכל לומר: 'הכנסנו אישה למהומות'".
הדמות הנשית היחידה בסרט היא אם שמאבדת את הבן שלה. "היא נמצאת מחוץ לפריים, ושומעים את הבן שלה מדבר איתה בטלפון. בכלל, קורים המון דברים מחוץ לפריים - כל המדינה בוערת. מבחינתי הדמות של האימא חשובה מאוד. צילמנו אותה מאחור לאורך כל הסרט, ואנחנו רואים את פניה פעם אחת בלבד כשהיא מסתובבת. רצינו שפניה ייחקקו בליבם של הצופים וילוו אותם. בסופו של דבר היא מאבדת באירועים הללו המון. אפילו שהיא לא מופיעה, היא אחת הדמויות הראשיות".
5 צפייה בגלריה
"היחידה לפיזור הפגנות מורכבת מגברים מטומטמים שהולכים מכות זה עם זה". מתוך "אתנה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
חלק ניכר מהכוח של "אתנה" הוא הסגנון החזותי המרשים והדינמי שלו, גברס מעיד ששיערו האפיר אחרי צילומי סצנת הפתיחה. "הסיקוונס הראשון היה מאוד מורכב - לא היה לי שיער לבן לפני שצילמנו אותו", הוא מספר. בעבודה על הסרט, גברס ולי הושפעו מסרטים שעושים שימוש בוואן-שוט מתמשך, מהסרט "ראן" של אקירה קורוסאווה ואפילו מדרמת השואה "הבן של שאול" ומ"מלחמת הכוכבים". הם מציינים כי "כשהם תופסים את השוטר ומרביצים לו, אחד מהאחים צופה במכות והוא הופך לאדם אחר לגמרי - הוא הופך לדארת' ויידר". לדברי השניים, ב-30 השנים האחרונות בצרפת נעשו סרטים רבים אחרים בנושא - וזה גם היה אחד מהקשיים שלהם בעת יצירת הסרט. "הרעיון היה לחקור את הנושא בצורה אחרת ממה שעשו עד כה, ברמת הצילום והתפתחות הסיפור", הם אומרים.
מלבד הסרטים הנ"ל, מתבקשת גם ההשוואה ל"עלובי החיים" של לי. "אכן, יש איזשהו קשר בין 'אתנה' ל'עלובי החיים', וההשוואות עולות, אם כי לא רצינו ששני הסרטים יתקשרו זה לזה. יש דמיון כמובן, אבל מדובר ביצירות שונות לגמרי", הוא מחדד את ההבדלים בין שתי היצירות. "'עלובי החיים' הייתה דרמה חברתית שהתמקדה באלימות משטרתית, ואילו ב'אתנה' רצינו ללכת לכיוון קצת שונה, רצינו להתמקד בפן אחר של מהומות. היה לנו הפעם תקציב גדול יותר וזו גם הסיבה שרומן היה חופשי להביע בעוצמה גדולה בהרבה את החזון שלו".
גברס מצטרף ומוסיף: "רצינו להשתמש באותם הסמלים שהיו ב'עלובי החיים' - למשל דגל צרפת, שחיברנו כמובן לרומנטיזציה של המהפכה הצרפתית. הכול מתחיל מהרומנטיזציה הזאת. בצרפת כבר מגיל בית ספר אתה לומד כמה סיפור המהפכה רומנטי, בקושי מספרים לך איזה טבח היה שם. בתחילת 'אתנה' יש בדיוק את הרומנטיקה הזו. בכל תחילת מהפכה או התקוממות יש אותה, לרוב היא רק הופכת אפלה יותר ויותר. האלימות מוציאה מקרבה אלימות נוספת". לי מסכם, "פשוט רצינו ליצור סרט שיעורר מחשבה, שיגרד את מוחם של הצופים. עליי לציין שבימים אלה אני עובד על סרט המשך ל'עלובי החיים'".
5 צפייה בגלריה
"רצינו ליצור סרט שיעורר מחשבה, שיגרד את מוחם של הצופים". מתוך "אתנה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אתם חושבים שסרט יכול לשנות מציאות?
גברס: "כשיוצאים מסרט, כל אחד ייצא עם דעה משלו ועם תפיסה משלו. האם בעקבות 'אתנה' הילדים בצרפת ימרדו? אני לא חושב שקולנוע, משחקי מחשב או מוזיקת ראפ הם מה שהופכים את הילדים לאלימים. מה שהופך את הילדים לאלימים הוא החברה שלנו, חוסר חינוך וכעס, בין אם הוא מוצדק ובין אם לא. זה לא תלוי בקולנוע. כשבאמריקה בחור התלבש כמו באטמן והלך לירות בקולנוע, אני לא חושב שזו אשמת סרטי 'באטמן'. אז האם סרטים יכולים לשנות את העולם? סרטים עלולים לגרום לך לעשן כי מרלון ברנדו מעשן, אבל זהו. אלימות, פעילות קיצוניות או תנועות גדולות ייגרמו בידי דברים אחרים מלבד קולנוע. מה שאני מנסה לומר הוא שאנוכי לחשוב שהקולנוע יכול לשנות את העולם".
מפתיע לשמוע את תשובותיו של גברס, שהסרטים של אביו חשפו עוולות פוליטיות וחברתיות, משטרי דיכוי ועריצות ברחבי העולם - מדרום אמריקה ועד יוון ומזרח אירופה. "אבא שלי והחברים שלו עשו סרטים מתוך מחשבה שהעולם באמת יכול להפוך למקום טוב יותר. והם היו נאיביים במחשבה הזו, כאילו יש שני כוחות שנלחמים זה בזה. כיום גם אבא אומר שאם אתה חושב שהעולם ייהפך למקום טוב יותר בזכות סרט, אתה מטומטם. אני קצת יותר צעיר ממנו, אז אני עדיין קצת יותר אופטימי".
"יחד עם זאת, ב'אתנה', לאדז' ואני בחרנו כאמור במסלול של טרגדיה יוונית, ומדובר בחזות מאוד פסימית - תנועה אדירה לכיוון הכאוס, שמסתיימת בצורה טרגית להחריד. אולי יש לסרט ערך אמנותי או קתרטי כשצופים במשהו שאף אחד לא רוצה שיקרה. חונכתי במשפחה שעבורה מלחמת אזרחים הייתה הדבר הכי נורא שיש, לאור מה שהיא חוותה במלחמת האזרחים ביוון לאורך השנים. זה סוג המלחמה הנורא ביותר, כי אחים נלחמים באחים, משפחות במשפחות. זה קורה גם ב'אתנה', בסוף אנחנו רואים את הכעס המוחלט, את מה שהוא מוביל אליו, ולמעשה הכול קורה לשווא".
זה לא קשה להיות הבן של קוסטה גברס?
"זה היה קשה אם לא הייתי גאה בו. הוא תמיד היה אבא נהדר מבחינת ההשכלה שלי והקניית ערכים. הוא לא פינק אותי, אבל עדיין עודד אותי. בילדותי, הבית היה הופך לבית ההפקה של כל פרויקט שאבא היה מרים - השחקנים היו עושים אצלנו חזרות, התלבושות היו מאופסנות אצלנו, וכל שיחה הייתה על קולנוע. כך ש'קולנוע' הפך לשפת האם שלי ולמדתי הרבה דברים. אני רואה רק יתרונות בלהיות 'הבן של'".
הוא כבר ראה את "אתנה"?
"כן. הוא היה גאה מאוד".
פורסם לראשונה: 11:45, 21.09.22
