11 שנים עברו מאז טקס פרסי אופיר שממנו חזרה סיון לוי הביתה עם פרס השחקנית הטובה ביותר, על המשחק שלה בסרט "שש פעמים". זה היה התפקיד המשמעותי הראשון שלה בקולנוע שבמסגרתו היא גילמה את גילי, נערה שמשתמשת במיניות שלה בניסיון להתקבל על ידי קבוצת נערים, שמנצלים את מצבה. במשך השנים, בעיקר בשנים הראשונות, הביא התפקיד הזה לפתחה של לוי לא מעט הצעות משחק נוספות, אבל הן היו דומות בעיניה לדמות שגילמה ב"שש פעמים", והיא העדיפה להפנות את המוטיבציה האמנותית שלה לתחום שהכירה כשהייתה בת שלוש בלבד: מוזיקה. השנה התברר שלוי מעולם לא פרשה מעולם המשחק. כל מה שהיא הייתה צריכה כדי לחזור היה תפקיד מעניין מספיק, והנה הוא הגיע: "בתי אהובתי" של הבמאי איתן גרין, שבו היא מגלמת את אלמה - אישה שמתגוררת בפריז עם בעלה ובנה התינוק, ושעוסק במערכת היחסים שלה עם אביה, שמעון (ששון גבאי), שמגיע לביקור מהארץ.
רגע לפני תחילת הצילומים ל"בתי אהובתי", לוי ביקרה באיסלנד עם בת הזוג שלה בשנתיים האחרונות, רותם זקין, שם הן ערכו טקס נישואים ואיחדו את שמות המשפחה שלהן. משם לוי המשיכה לגיאורגיה ולפריז, שבהן נערכו הצילומים לסרט. כשהיא חזרה לארץ בת הזוג שלה נכנסה להיריון, שהניב לשתיים זוג תאומות - איקו וקיאן - כיום בנות חודשיים. אלמה, הדמות שהיא מגלמת בסרט, מוצאת את עצמה לכודה בסיטואציה שהיא חווה כחסרת מוצא. "מצפים ממנה להישאר בבית ולהיות רעיה ובת ולגדל את התינוק, והיא לא רוצה", מבארת לוי בריאיון ל-ynet. "היא מבינה שהיא הלכה למקום שלא התכוונה להגיע אליו, היא בראביט-הול ועושה מה שהיא יכולה כדי לשלוק את עצמה החוצה משם. היא הולכת לקורס אנימציה ומתאהבת במישהו שהוא מבחינתי בסך הכול קצה של עפיפון. התשוקה שלה אליו היא בעצם תשוקה אל עצמה, אל החיים. והיא נלחמת כדי לקבל את החיים שלה בחזרה".
חלק מהמצוקה של הדמות שלך היא האובדן של חלקים ממנה בעקבות האימהות. זה משהו שהדליק אצלך נורה? שאלת את עצמך אם זה יקרה גם לך?
"אני חושבת שלאלמה ההיריון רק היה הקש ששבר את גב הגמל. היא הולכת אחרי בעלה לצרפת, היא לא עושה שם כלום. הוא עושה תואר. היא בוהה בחלון כל היום, מחפשת את עצמה. לפעמים אבא שלה בא, יש חיים שמתרחשים מסביבה והיא לא מתרחשת בתוכם, אלא לידם. היא נכנסת להיריון שלא ברור אם היא רצתה אותו או לא, ולא בטוח שעל זה היא חתמה או שככה היא ראתה את החיים שלה. והלידה זה רק השבר האחרון.
"בתי אהובתי" - טריילר
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
"היה לי מאוד מעניין לראות את הסרט אתמול בפרימיירה, ולחוות את זה אחרת עכשיו, כשאני אמא. זה מוזר להגיד אבל אני שמחה בבחירות שעשיתי בסרט למרות שלא הייתי אמא ולא הייתי יכולה להרגיש את זה אז. פתאום לשמוע את הבכי על המסך, כשאני מכירה את הבכי של איקו וקיאן, זה מתערבל ויוצר משהו חדש. ידעתי שאני אהיה אמא כי יגיע הגיל. לא הייתה לי תשוקה מאוד רצינית אבל הבנתי שאם לא עכשיו - זה לא יקרה. מה שלא ידעתי זה שאני ארגיש ככה, לא חשבתי שאני ארגיש, האמת, ובטח לא יכולתי לצפות את כמות הרגש הזאת".
"גילי הייתה דמות שהיא לא משהו שחוויתי במסלול חיי. עם נשים אין משחקי כוחות"
לוי, 36, לא תכננה את ההפוגה הארוכה ממשחק אחרי "שש פעמים", אבל כמו שקורה לפעמים, החיים תכננו אותה במקומה. "לא פרשתי במודע", היא משחזרת, "פשוט כתיבת מוזיקה זה משהו שאני יכולה לעשות לבד, בניגוד למשחק, שאני צריכה לחכות שיהיה תפקיד מעניין. אבל לפעמים, כשאת עושה תפקיד מאוד זכיר, מציעים לך דברים באותו המישור ולי הספיק 'שש פעמים'. קצת אחרי שהסרט יצא סבתא שלי, שהייתה האדם הכי יקר לי, נפטרה. אני בן אדם מופנם ממילא, אז התכנסתי עוד יותר פנימה והסתגרתי. בשביל לצאת מהאבל הייתי צריכה לוח זמנים מאוד צפוף של עבודה עם עצמי, לבד בבית, וזה משך אותי חזרה למוזיקה כי ידעתי שזה משהו קונסטרוקטיבי שאני יכולה לעשות לבד ולהחזיק את עצמי בתוכו".
היה קשה להשתחרר מהדמות של גילי ב"שש פעמים"?
"גילי הייתה דמות שהיא לא משהו שחוויתי במסלול חיי בכלל, תמיד ידעתי שאני לסבית והיה לי מאוד קל. עם נשים זה תמיד מתחיל משוויון מסוים, אין משחקי כוחות, אנחנו חברות נורא טובות וגם אוהבות אחת את השנייה, ויש משהו אחר ממה שמציגים בסרט. הייתה לי זכות גדולה לגלם את זה אבל ממני זה נחסך, ולהמשיך לעשות תפקידים כאלה היה לי קצת.. מיציתי".
ללוי התאפשר לקבל ויזת אמן לארצות הברית וב-2016 היא ובת הזוג שלה דאז טסו ללוס אנג'לס לנגן על סינתיסייזרים מודולריים. היא הייתה מעדיפה להתמקם בפריז או בלונדון, אבל להפתעתה עיר המלאכים לא הייתה פלסטית כמו שציפתה. "גרנו בסילבר לייק, שכונה מקסימה שהיא כמו כפר דרדרסים כזה. נכנסנו לקבוצה של נגני סינתומודולרים, בכל יום ראשון היינו יושבים על הדשא ומנגנים", היא נזכרת. לארץ היא נהגה לחזור אחת לשנה. "כי זה הקצב שאחותי ילדה בו", היא נזכרת בחיוך, "אז היה לי טקס כזה, פעם בשנה לחזור הביתה". את האידיליה קטעה הקורונה - בלידה האחרונה של אחותה. לוי ארזה לשבוע והגיעה לארץ, אבל היסטריית המגפה השאירה אותה כאן. בת הזוג שלה ארזה ביום אחד את הבית שלהן בלוס אנג'לס וחזרה בטיסה האחרונה לארץ.
למה לחזור בעצם?
"היה חשוב למשפחה שלי שאני אהיה כאן, והמשפחה זה לפני הכול. חוץ מזה אני מאוד אוהבת לחיות פה, אוהבת את האנשים ואת ההרגשה שכולם ביחד, וקורים פה דברים שלא יכולים לקרות בשום מקום אחר בעולם".
מה שקרה היה שלוי ובת הזוג שלה נפרדו ושנה לאחר מכן היא פגשה את זקין. "חשבתי שאני כבר לא אמצא, ותכננתי לעשות ילדים לבד. אמרתי, 'טוב, אני אתקין טינדר ונראה מה קורה', והיא הדמות הראשונה שעלתה. וזהו. הראשונה שראיתי בטינדר - ישר ידעתי שהיא האישה שלי. אמרתי לאמא שלי, 'תראי מה מצאתי'".
גם אצל לסביות זאת אפליקציה של סטוצים?
"זאת הפעם הראשונה שפתחתי טינדר אז אין לי מושג. אבל אני באופן כללי לא בן אדם של סטוצים, תמיד היו לי מערכות יחסים ארוכות. מצידה זה לא היה מיידי כל כך, לקח לה זמן אבל אני הייתי מאוד בטוחה. אנחנו יחד שנתיים וחצי, השנתיים וחצי הכי טובות שהיו לי בחיים".
7 צפייה בגלריה
"אני מאוד אוהבת לחיות פה, אוהבת את האנשים ואת ההרגשה שכולם ביחד". סיון לוי
(צילום: אלון שסטל)
אחרי שנה וחצי של זוגיות, זקין (38) ולוי עברו לשלב ההתרחבות המשפחתית. "החזרנו שני עוברים לרחם כי בגילנו מחזירים יותר מעובר אחד", היא מסבירה. "היה ברור לנו שהיא זאת שתיכנס להיריון, היא גדולה יותר אז זה מתבקש. יש תור. היא נכנסה להיריון על הוואן, היה לה היריון קל, לידה קלה. אם אני אצטרך להיכנס להיריון אני לא מצפה שזה יהיה ככה בכלל. בלידה היא קיבלה זירוז, ועד שהצירים הגיעו ראינו 'שכחו אותי בבית' והיא אכלה פיצה". התינוקות קיבלו את השמות איקו וקיאן. "בחרנו בשמות בגלל המצלול. ידעתי שאני רוצה א' וק', אבל את המשמעות של השמות גילינו רק אחרי הלידה: קיאן זה 'גבורה', זה שם אירי במקור, ואיקו זה 'לב קטן שלי' ביפנית".
איך ההורות משתלבת בסדר היום שלך?
"ההורות היא סדר היום שלי. חשבנו שנוכל להמשיך לעבוד ואחרי שהיא ילדה הבנו שלא, שעכשיו התחיל גלגול חדש. בלילות אנחנו ישנות כל אחת עם תינוקת, אנחנו קצת כמו אימהות חד-הוריות, אבל את קמה לילדה אחת, אז זה פחות קשה", היא צוחקת, "המזל הוא שאני מאוהבת בהן. זה פותח מקום כל כך חדש בלב, זה כמו קו שיוצא אל האינסוף ולא מפסיק, לא האמנתי שאני בכלל יכולה לאהוב או להרגיש ככה, אני גם לא בן אדם שמאפשר לעצמו בכלל לשמוח ולהיות מאושר, זה מאוד הפתיע אותי".
7 צפייה בגלריה
"אני לא בן אדם שמאפשר לעצמו בכלל לשמוח ולהיות מאושר, זה מאוד הפתיע אותי". סיון לוי (משמאל) ובת זוגה, רותם זקין, מתוך פרימיירת "בתי אהובתי"
(צילום: רפי דלויה)
עכשיו, כשיש לך שתי בנות, התפקיד שלך ב"שש פעמים" גרם לך לחשוב על החינוך שלהן? על איך מגדלים ילדה למקום של ביטחון עצמי וידיעת גבולות?
"זה מפחיד, ברור. זה פחד עצום עם זה שיש לך בנות במקום שהעולם נמצא היום לצערי הרב. אבל נעשה כל מה שנוכל כדי לגרום להן לדעת בלב שלם שאנחנו שם איתן באש ובמים, שירגישו בטוחות לדבר איתנו ולספר לנו הכול ושאנחנו תמיד שם איתן ובשבילן".
כמו החיים של כולנו, גם הספינה הנינוחה יחסית של לוי וזקין טולטלה בעוצמה ב-7 באוקטובר. "רותם הייתה בהיריון מתקדם ופחדנו", היא מספרת. "המקלט שלנו הוא בבניין למטה וניסינו כמה ימים להסתדר אבל הבנו שזה מסוכן שהיא תרוץ את זה בכל פעם. אז נסענו להורים לשלושה שבועות ושם הרגשתי שזה סוף העולם, שאין לאן לחזור, שמה שקרה פורר את המרקם החברתי".
7 צפייה בגלריה
"אני כל הזמן חושבת על החטופים והמשפחות השבורות, הלב שלי שבוי איתן לחלוטין". סיון לוי מתוך פרימיירת "בתי אהובתי"
(צילום: רפי דלויה)
לוי מעידה על עצמה שמאדם שלא התעדכן בחדשות - היא הפכה לצרכנית אובססיבית של כל קשת התכנים. "ראיתי את כל הסרטונים, הרגשתי חובה להיות איתם בהכול. אני מרגישה שכל הישראלים השפויים מרגישים כמו אדם אחד וכל מה שקרה שם, קרה לכולנו. אני כל הזמן חושבת על החטופים והמשפחות השבורות, אני לא מתיימרת להבין מה הן מרגישות אבל הלב שלי שבוי איתן לחלוטין. מאותו מקום יש עכשיו תחושה מאוד מוזרה שמצד אחד כולם אחד בשביל השני. אני יודעת שאומרים שבחו"ל אם מישהו נופל ברחוב אף אחד לא יעצור לעזור לו, אבל ישראלי ישר יבוא ויעזור. אנחנו פה כמו לב אחד מדמם, מול הממשלה, שלא לוקחת חלק בלב המדמם הזה. פתאום הממשלה היא האיש הזה שממשיך ללכת ברחוב ואנחנו לבד".
לבד עם שתי תינוקות אוטוטו.
"זאת הייתה הרגשה מאוד מוזרה וקשה, להביא ילדים לסוף העולם. מצד שני ילדים מביאים אור לכל העולם, אז זה משחק בין אור לחושך. בין אופטימיות לייאוש. בין לב שבור לרסיסים ללב מאוהב עד כלות".
"ששון הולך בעולם עם לב פתוח ונדיב, שילוב מדהים של חשוף ומחבק"
את דמותה של אלמה בסרט השחקנית מגדירה כ"אישה שמחפשת את הקול שלה בעולם של הגברים שמקיפים אותה, והולכת נגד המוסכמות". במקביל למערכת היחסים של אלמה עם אבא שלה, שמעון (שמגלם ששון גבאי), הצילומים בגלות והזמן שהעבירו יחד מחוץ לסט יצרו מערכת יחסים מקבילה בינה ובין גבאי. "הוא אדם עניו ועוטף וחשוף", היא מעידה, "ואת כל מערכת היחסים של אלמה ושמעון אפשר לראות ממבט אחד של ששון. אני כל כך אוהבת אותו, כמו כל מי שפוגש אותו. הוא הולך בעולם עם לב פתוח ונדיב, שילוב מדהים של חשוף ומחבק".
הבנת את מערכת היחסים בין אלמה לשמעון?
"הוא דואג לה מאוד ומנסה לסדר את היחסים שלה כי הוא חושב שזה מה שהיא רוצה וצריכה. הוא לא רואה אותה, ואז הוא מבין שהוא טעה, והוא מקבל אותה ואת המסע שלה וגם מגלה אותה. גם היא מגלה אבא חדש, את האהבה החדשה שלו, את הצדדים שהיא לא ראתה. זה סרט על תא משפחתי שמתפורר ותא אחר, שנבנה תוך כדי".
7 צפייה בגלריה
"היא מגלה אבא חדש. זה סרט על תא משפחתי שמתפורר ותא אחר, שנבנה תוך כדי".סיון לוי וששון גבאי מתוך "בתי אהובתי"
(צילום: דניאל מילר)
"מה שתפס אותנו באודישן של סיון היה הייחוד של המבע שלה, הפנים והעיניים", מוסיף איתן גרין, יוצר הסרט. "היא הזכירה לי את העיניים של אנה קרנינה, עיניים פעורות, לפעמים חייתיות לפעמים פגיעות. שהחזות שלה של חיה שכמעט ניצודה, או ניצודה וניצלה ברגע האחרון, נתנה לי תחושה שהיא תהיה בחירה מעניינת כי הדמות שלה מתקשרת ליכולת שלנו להבין את הזולת ברגעי משבר.
"זה תפקיד לא קל לשחקנית, כי הוא לא בהכרח מחניף לדמות, הוא לא סולח לה. זאת אישה במצב סדוק ושברירי, לא כל כך מובנת לסביבה שמתעקשת לעזור לה, אבל לא באמת יכולה להבין מה עובר עליה. סיון שידרה את השבריריות שלה וגם את הסערה, ואפשרה לי לא לזוז מהפצע, כי לפעמים הפצע והפגם הוא מלא כוח והנשמה יוצאת דרכו".
כמה זמן יעבור עד תפקיד המשחק הבא של לוי? אין דרך לנבא, אבל מי שתמיד נמצאת ברקע היצירה שלה היא העשייה המוזיקלית. מגיל שלוש כאמור לוי מנגנת בפסנתר, ומבחינתה המוזיקה היא מפלט לכל דבר. "אם אני עצבנית אני אנגן, אם אני שמחה אני אנגן", היא מאבחנת. היא גדלה ברמת השרון, השלישית מבין שלושה אחים ואחיות, ולמדה במגמת מוזיקה בתיכון. בצבא שירתה בלהקה צבאית ואחרי השירות, כששלוש הופעות ביום במשך שנתיים קצת מיצו עבורה את העניין, היא גילתה את הקסם והכוח שטמונים בהיותה בורג קטן בקבוצה עצומה של אנשים שעובדים על קולנוע או טלוויזיה.
7 צפייה בגלריה
"האלבום הבא כבר יישמע אחרת. אני מקווה שזה לא יקח לי עוד עשר שנים". סיון לוי
(צילום: אלון שסטל)
עכשיו, במקביל לסרט יוצא EP חדש שלה, Side W, שמתחבר עם EP קודם שהוציאה בשנה שעברה, Side S, אותם תוכלו לדגום בשירות הסטרימינג הקרוב למקום מגוריכם. על השירים שמרכיבים את שניהם היא עבדה במשך שנים וסיימה רק לאחרונה. "זה התפרש על מלא זמן כי קשה לי לסיים דברים", היא מודה, "אבל עכשיו זה בחוץ. והוא מושפע מכל הדברים ששמעתי עד שיצרתי אותו, מפורטיסהד כשהייתי בת 16 ובלונד רד הד, וג'יימס בק. אספתי משהו מכל דבר שאהבתי ויצרתי את העולם שלי, והאלבום הבא כבר יישמע אחרת. אני מקווה שזה לא ייקח לי עוד עשר שנים".
את מתכוונת להופיע עם האלבום?
"אני לא כל כך אוהבת להופיע, לא כל כך אוהבת שרואים אותי. אני לא דוחפת להופעות כי זה דבר שמאוד מביך אותי".
זה לא שכיח אצל מוזיקאים שהם גם מבצעים.
"נכון. ניסיתי פעם אחת גם להופיע בתיאטרון, אני לא יכולה. מסתכלים עליך כל הזמן. גם עם המוזיקה הייתי תמיד בחרדות נוראיות לפני הופעות, ואמא שלי אמרה לי, 'למה את עושה את זה לעצמך?'. חשבתי שהיא לא מבינה כלום אבל האמת היא שאני לא בנויה לדברים האלה. גם לפני הפרמיירה של הסרט היה לי התקף חרדה נוראי. הקולנוע מתאים לי כי על הסט אין לך את הפריבילגיה להרגיש את עצמך אלא רק את הדמות, ואת רק חלק קטן מהמערכת, אז שם אני יכולה לקפוץ בנג'י וללכת עד הסוף. אחר כך, כשאנשים אחרים רואים את זה, את לא צריכה להיות שם".
והעדשה לא מרגישה כמו עיניים?
"אני לא מרגישה אותה. במשחק יש לי את הדבר הטוטאלי שלי שלא מתבטא במקומות אחרים, של להיות ברגע ולהרגיש את הרגש. אין לי את הטכניקה ולא למדתי משחק אז אני פשוט מחליפה את עצמי בדמות ואז אין מצלמה".
