הנושא הכי מדובר לפני שהחזרות להצגה "אני סבתא שלך" בתיאטרון הקאמרי ממריאות, הוא הנכדים של שלוש כוכבות ההצגה - רבקה מיכאלי, גילת אנקורי ואסתי קוסוביצקי. "אני הסבתא הטרייה", מתגאה קוסוביצקי. "במשך תשעה חודשים, עד שהתחילו החזרות, הייתי סבתא במשרה מלאה לנכד שלי יפתח. היום אני מבינה מה שאמרו לי חברות, 'איזה כיף זה להיות סבתא'".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הנכדים שלי גדולים' וחיים בארצות־הברית", אומרת מיכאלי, "אבל הנכדה הגדולה, הבת של מיכלי, שמלאו לה כבר 24, הייתה פה עכשיו לביקור. היא הבחורה הכי עצמאית בעולם. מגיל חמש היא אמרה לי, 'סבתא, אני רוצה ללכת לבד. אני לא רוצה שכל הזמן יילכו איתי אנשים'".
4 צפייה בגלריה
נכדים זה החיים. בחזרות ל''אני סבתא שלך'', מימין: קוסוביצקי, מיכאלי ואנקורי
(צילום: רדי רובינשטיין)
אנקורי: "אני הכרתי עוד קודם את המחזאי (איתי סונטג). יום אחד שאלתי אותו איך הוא הגיע לכתוב על תרומת זרע. שאלתי, כי הבת שלי הייתה אז בעיצומם של ניסיונות להרות מתרומת זרע, ניסיונות שלא צלחו. הוא אמר לי שהחבר הכי טוב שלו הוא ילד מתרומת זרע. ואז סיפרתי לו על בתי ונורא נקשרנו זה לזה. כשבתי נכנסה להריון, שניים מהאנשים הראשונים שסיפרתי להם על זה היו רבקה, שהייתה איתנו בתהליך, ואיתי. בתי והנכד המתוק שלי, ששמו איתי, גרים אצלנו, וכל יום אני מראה להן תמונה מהיום. לפני החזרה ישבתי איתו, והוא בא אליי כמו לחמנייה חמה, ישר מהיניקה, עם החיוכים שלו. אלה החיים האמיתיים".
"אני סבתא שלך", שכתב איתי סונטג, מביים רועי שגב, ומשחקנים בו בין השאר גם תום אבני, שלמה וישינסקי ואסנת בן יהודה (ההצגה תעלה בקאמרי ב-26 בחודש), הוא סיפורה של אודליה, פנסיונרית נוקשה וצינית (מיכאלי), שמסרבת לחתום על פרויקט "פינוי ובינוי" בבניין שלה, המאיים להרוס את חדרו של בנה המנוח. כשהיא מוצאת בחדרו של הבן טופס מבנק הזרע, היא מבינה שאיפשהו בעולם נמצא הנכד שלה. היא ושתי חברות הנפש שלה רוקמות עסקה עם האיש שאחראי לפרויקט: הוא יעזור להן למצוא את הנכד ובתמורה אוֹדליה תחתום. וכך, שלוש בנות הזהב והבחור הצעיר יוצאים למסע מופרע, מרגש ומצחיק.
מיכאלי כבר בת 84, קוסוביצקי בת 72, ואנקורי, הילדה שבחבורה, חגגה לא מזמן 67. קשה לפספס את החברות הקרובה שנרקמה ביניהן, חברות שנמשכת כבר שנים ארוכות. "עבורי החברות היא הדבר המשמעותי ביותר והכי אינטימי שיש", אומרת מיכאלי. "אני גם מאוד אוהבת משפחה ומשפחתולוגיה, אבל מי שמצילים אותי מבדידות ומעצב, זה החברים. אני מתייעצת איתם, אני זקוקה להם, אני מתגעגעת אליהם, והם גם נגישים".
גילת אנקורי: "ככל שהתבגרתי הבנתי שאין כמו נשים ואין כמו חברות. הכרתי את רבקה'לה כשרק נולדו לי הילדות, ונשארנו חברות ארבעים שנה. אני מקיפה את עצמי בשחקניות צעירות שאני אוהבת, והן כמו הבנות שלי. אין על נשים, אין על חברות"
אנקורי: "הייתה לי סבתא שלא אהבה אותי, והיא נתנה לי עצות מאוד לא טובות לחיים. היא אמרה לי בין השאר, 'אל תבטחי בנשים', ואחותי הצעירה, שהקימה את מרכזי הסיוע לנפגעות אונס בירושלים, אמרה לי, 'זה שטויות במיץ עגבניות. נשים זה הדבר הכי נפלא'. ככל שהתבגרתי הבנתי שאין כמו נשים ואין כמו חברות. הכרתי את רבקה'לה כשרק נולדו לי הילדות, ונשארנו חברות ארבעים שנה. מרים זוהר קיבלה אותי כל כך יפה לתיאטרון. אני מקיפה את עצמי בשחקניות צעירות שאני אוהבת, והן כמו הבנות שלי. אין על נשים, אין על חברות".
מה ההבדל בין חברות בגיל שלכן לחברות בגיל צעיר יותר?
קוסוביצקי: "יש בזה משהו עמוק יותר. בכל צער ובכל מועקה אני מצלצלת לחברה הכי טובה שלי ומספרת לה. כואב לה כשלך כואב, והיא שמחה כשאת שמחה. כשיש ריבים בין חברות צעירות הן עלולות להיפרד. לא בגיל שלנו. אנחנו לא נעלבות כל כך מהר".
4 צפייה בגלריה
''בגיל שלנו אנחנו לא נעלבות כל כך מהר''. מימין: קוסוביצקי, מיכאלי ואנקורי
(צילום: יובל חן)
מיכאלי: "נשים בגיל הזה הופכות להיות חלק מהביוגרפיה שלך, ואז אתה מקבל אותן כמו שהן, בדיוק כמו שאתה מקבל את האחים שלך. לא חסרה לי גם ביקורת איומה ונוראה על עצמי, אז על גילת שלא תהיה לי קצת ביקורת? אבל אני אוהבת אותה. היא חלק ממני".
אנקורי: "ואני לא עוזבת אותה ולא אהיה מוכנה לעזוב אותה לעולם. החברות הזאת היא גם בשמחה וגם בעצב".
כל אחת מהן נשואה יותר משלושים שנה. "אני נשואה 37 שנים", אומרת קוסוביצקי, שנשואה לשחקן רמי ברוך.
מיכאלי: "אני לא דוגמה טובה. ראובן ואני 30 שנה יחד, אבל הייתה לנו הפסקה קטנה. בפרידה הזאת סבלתי רק בהתחלה, אחר כך היה לי גם חבר" (כולן צוחקות).
אנקורי: "רבקה ספדה בהלוויה של מוטי קירשנבאום, ואמרתי לה, 'ריבקי, אני רוצה שתעשי גם את ההספד עליי'. סיכמנו שכל אחת תספיד את השנייה".
קוסוביצקי וגילת: "מגיע לרבקה, ובגדול, פרס ישראל".
בהחלט. היא גם לא חוששת לומר את מה שחשוב לה או מכעיס אותה.
מיכאלי: "זה לא אומץ, לפעמים זאת טיפשות".
קוסוביצקי: "אני לא בטוחה שהיה לי אומץ להגיד את כל מה שאני חושבת. אני לא מסתירה את העובדה שאני חושבת שצריכות להיות פה שתי מדינות. אני משוכנעת בזה, כמו שאני בטוחה שאין עם שרוצה להיות כבוש. למה הפוליטיקאים שלנו לא מבינים את זה?"
מיכאלי: "עכשיו, עם חוק ההתגברות, עם 61 קולות, אפשר יהיה להגיד שלערבים לא יהיו תעודות כחולות. זה נורא ואיום. שמעתי אתמול את עמליה דואק אומרת שמי שרוצה לעזוב את הארץ זה לא דמוקרטי. איזה משפט מגוחך זה".
קוסוביצקי: "אני מאוד דואגת לילדים שלי פה".
רבקה מיכאלי: "אני קוראת ספרים נפלאים שנכתבים בעברית, ואני מודה לאלוהים על חידוש השפה העברית. אתמול ראיתי פרק מ'המפקדת', והעברית שלהם פשוט שיגעה אותי. הסלנג החדש הוא פשוט מבריק"
רבקה, תעזבי את הארץ אם יהיה לך רע?
מיכאלי: "אין סיבה שאני אעזוב. נולדתי פה, אני רגילה למזג האוויר, ואני חיה פה כי זו פיסת הארץ האהובה שלי. אבל קשה לי להזדהות היום עם כל מה שהישראליות מייצגת. אני יכולה ליהנות מהתרבות שנוצרת פה, אני קוראת ספרים נפלאים שנכתבים בעברית, ואני מודה לאלוהים על חידוש השפה העברית. אתמול ראיתי פרק מ'המפקדת', והעברית שלהם פשוט שיגעה אותי. הסלנג החדש הוא פשוט מבריק. הם אומרים כל מיני דברים מתוקים כמו 'אני גיבגבתי עם המגב'".
קוסוביצקי: "את זה אני מקבלת, אבל לא את זה שהם מחליפים צירה בחיריק".
מיכאלי: "נוצר כאן סלנג נהדר, אבל השגיאות בעברית אוכלות לי את הלב".
אנקורי: "לי זה עושה צמרמורת בגוף".
מיכאלי: "יש לי חברה שאני הולכת איתה להצגות. אמא שלה חגגה עכשיו 100, והיא הראתה לי את התעודה שלה. המרצים שלה היו בובר וברגמן וצ'ריקובר. איזה אנשים ענקיים".
גילת, מה את חושבת על תוצאות הבחירות?
אנקורי: "אני לא מספיק בטוחה בדעות שלי כדי להילחם עליהן עד כדי כך. זה לא שאני מפחדת להגיד מהן. ברור שאני נוטה יותר לשמאל מאשר לימין. אתמול אמא שלי בת ה-94 סיפרה לי שכשהיא ואבא שלי התחתנו, הצבא הציע להם לקחת את אחד הבתים הנטושים בשכונות בירושלים. כל האנשים שאחר כך הפכו לפרופסורים גדולים עשו את זה, ואבא שלי סירב. הם שכרו בית, והיה להם ארגז בתור שולחן. היא אמרה שאחרי שהרגו את הוריו ואחותו, העוזרת פשוט לקחה את הכול. הוא לא רצה לעשות להם את אותו הדבר".
קוסוביצקי: "סבא שלי, שהיה ממייסדי כפר מלל, היה מפא"יניק. הוא היה חלוץ, והוא הגיע בעלייה השלישית, ואבא שלי היה ביתריסט. זה היה הבית שלי - בן גוריון וז'בוטינסקי. הבן גוריון היה יותר חזק".
מה יקרה עכשיו לתיאטרון?
מיכאלי: "נחכה ונראה".
קוסוביצקי: "קשה לי להאמין שיסגרו דברים".
אנקורי: "חבר'ה, אם בארצות-הברית הם הפכו את חוק ההפלות, שום דבר בעולם הזה לא יפתיע אותי. הייתה לא מזמן ילדה שנאנסה ונכנסה להריון, ומכריחים אותה ללדת".
בקואליציה החדשה יש רק תשע נשים.
קוסוביצקי: "זה מעציב אותי".
איך אתן מתמודדות עם הגיל?
קוסוביצקי ומיכאלי: "גילת נראית מיליון דולר".
אנקורי: "אני לא רואה טוב. אני מסתכלת על עצמי בראי בלי משקפיים והכול מטושטש. אני אומרת הזקנה היא הפילטר של הטבע, ואז אני שמה את המשקפיים ונבהלת".
קוסוביצקי: "הייתה לי תקופה שלא היה לי קל להתבגר. פתאום ראיתי את השקיות מתחת לעיניים ואת העור הזקן, ואת הצוואר שהוא כבר לא כמו פעם, אבל עכשיו כבר ממש לא אכפת לי".
אנקורי: "אני גאה בגיל שלי. הבעיה שלי הייתה שפתאום הייתי מבוגרת לתפקידים שעשיתי, אבל לא נראיתי מספיק מבוגרת לתפקידים של נשים יותר בוגרות. לכן אני גם לא עושה שום דבר בפנים. פה שמו לי שיער שיבה, שזה מאוד משנה. בשבוע שעבר הייתי בת 67, ויום אחרי זה בתי הייתה בת 40. ההלם שיש לי בת 40 היה הרבה יותר גדול מההלם של הגיל שלי".
מיכאלי: "כשאני מתלבשת בחושך, הרבה פעמים אני לובשת חולצות הפוכות. יובל כספין ניגש אליי בהלוויה של חנה מרון ולחש לי, 'רבקה'לה, את עם חולצה הפוכה'. מה תעשה בהלוויה של חנה מרון? תחליף את החולצה? כמובן שלא".
שלושתן משחקות לא מעט. מיכאלי משחקת בבית ליסין ב"הגלולה" וממשיכה להריץ את הצגת היחיד שלה, אנקורי משחקת בין השאר בתיאטרון העברי, ואסתי קוסוביצקי משחקת ב"אשכבה" בקאמרי ובהצגה "ערב שקופיות" של יפתח קליין.
מיכאלי: "בגילי, בעיקרון פונים אליך עם תפקידים מיניאטוריים ומצפים שתגיד להם כן. למזלי לא התפתיתי. היה איזה תפקידון שהציעו לי והתלבטתי. לשמחתי הגיעה ההצגה הזאת, ומחכה לי הצגה לעוד שנה. אמרתי לסוכנת שלי, 'כנראה שהם מתלוצצים עם רופאיי כי אני לא יודעת מה תוחלת החיים שלי'. אבל קבעו לי כבר ל-2024. הילד הצעיר הזה שכתב את המחזה ממש מדהים. בדרך כלל אני די חשדנית כשאני קוראת מחזות שמציעים לי. הרבה פעמים דיכאתי אנשים שהמחזות שלהם היו נורא מוצלחים. רק אני פסלתי אותם. הפעם קראתי את המחזה ומיד התלהבתי. שום מילה לא נכתבה בחוסר ידיעה, אלא בידיעה מלאה. שום דבר לא שרירותי. ברגע שידעתי שרועי שגב הוא הבמאי. שמחתי. עבדתי איתו ב'הגלולה' וידעתי כמה נעים הוא עובד".
קוסוביצקי: "'אשכבה' היא מתנה שאני לא יודעת כבר למי להודות עליה חוץ מאלוהים, שאני מודה לו כל יום. אני בפנסיה, וכשאמרתי לגלעד (קמחי, המנהל האמנותי של הקאמרי) 'מה יקרה אם לא תציע לי עוד תפקידים?' הוא אמר 'אשכבה היא תמיד שלך'. קשה בגילי לקבל תפקידים, וכשהגיע הנכד לחיי זה הציל אותי. לנשים אחרות יש תחביבים. התחביב שלי הוא המקצוע שלי".
