"חיות הפלא: הסודות של דמבלדור" (באנגלית: Fantastic Beasts: The Secrets of Dumbledore) הוא הפרק השלישי בסדרת הסרטים של ג'יי קיי רולינג, שכבר כללה את "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" (2016), ו"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" (2018). התכנון המקורי היה לסדרה של חמישה סרטים, שאת כולם תכתוב רולינג ויביים דייויד ייטס. בין כל פרק אמור היה להיות הפרש של שנתיים, והסדרה הייתה אמורה להגיע לסיומה ב-2024. באופן רשמי זו עדיין התוכנית, אולם בפועל יש סיכוי מצוין שבאולפני האחים וורנר כבר השלימו עם הצורך בהמתת חסד.
חיות הפלא: הסודות של דמבלדור - טריילר
"חיות הפלא" היא, ביסודה, סדרה סכיזופרנית. בסרטי הארי פוטר התמהיל של קלילות מול קדרות התפתח בהדרגה מסרט לסרט ככול שהילדים התבגרו, והעימות עם וולדרמורט התקרב לנקודת ההכרעה. לעומת זאת, בשני הסרטים הראשונים ב"חיות הפלא" יש ערבוב בעייתי בין הקומי והאפל. מצד אחד החיות המוזרות והצבעוניות שמאתגרות את ניוט סלמנדרה (אדי רדמיין) בתעלוליהן, ומנגד השאיפות נוסח היטלר של הקוסם גלרט גרינדלוולד. הסכיזופרניה ניכרת כבר בשמות הסרטים המחברים בין "חיות הפלא" הילדותי-קסום, לתוספת הספציפית הרומזת על ההצמדה לתוכן אפל.
ביקורות סרטים נוספות:
הסרט הראשון בסדרה עלה 175 מיליון דולר והכניס 814, בעוד הסרט השני עלה 200 מיליון והכניס 655. כלומר, עלות ההפקה התייקרה ב-12.5% וההכנסות נחתכו בכ-24%. לכאורה גם הכנסות הסרט השני נאות, אך יש לזכור את עלויות השיווק המשמעותיות (לפחות 150 מיליון דולר) והכסף שנשאר בידי בתי הקולנוע. הסרט הראשון הכניס לאולפני וורנר רווח נקי של 164 מיליון, ורווחי הסרט השני היו צנועים בהרבה, אם בכלל. "הסודות של דמבלדור" תוכנן כהפקה חסכונית יותר, אך בגלל קשיי הקורונה העלויות התנפחו חזרה ל-200 מיליון. אם הוא לא יפגין שיפור ניכר בהכנסות, והסיכוי לכך בעידן הקורונה נמוך ביותר, ספק אם הסדרה תמשיך.
בעיה נוספת היא האופן שבו השינוי התרבותי-פוליטי של השנים האחרונות הפך את שיווק הסרטים לסיוט מתמשך. בסרט השני הופנתה כלפי רולינג ביקורת על ליהוקו של ג'וני דפ לתפקיד גרינדלוולד, לאחר שהואשם על ידי גרושתו אמבר הרד שתקף אותה. לקראת הסרט השלישי דפ פוטר והוחלף במאדס מיקלסן, אך בינתיים נוצרו בעיות חדשות.
בין הסרט השני והשלישי רולינג הואשמה בהיותה "טרפית" (TERF - ראשי תיבות של "פמיניסטית רדיקלית מדירת טרנסיות") וכעת היא ויצירותיה מוחרמות על ידי טהרנים.ות זועמים.ות. ממותג-על הפכה רולינג לנטל, וכעת הודרה גם מיחסי הציבור לסרט השלישי. ואם זה לא מספיק, רק בשבוע שעבר עזרא מילר, שמשחק בתפקיד המשנה הקריטי של "נגטיב הארי פוטר" קרידנס ברבון (שבטוויסט של סוף הסרט הקודם נטען שהוא למעשה אורליוס דמבלדור, אחיו הצעיר של אלבוס) הסתבך בהתנהגות פרועה בפרהסיה פעם אחת יותר מדי. כעת עתידו של מילר באולפני וורנר, כולל היותו מי שמגלם את גיבור-העל הפלאש, תלוי על בלימה. והנה עוד אסון יח"צני שבו צריך לטפל ברגע הכי הפחות מתאים.
"הסודות של דמבלדור" מגיע כמעט ארבע שנים אחרי "הפשעים של גרינדלוולד" - וזו בעיה. העיבודים לספרי הארי פוטר נסמכו על צבא קוראים, צעירים ומבוגרים, שהכירו היטב את עלילות הספרים. סרטי "חיות הפלא" אינם מבוססים על ספרים, אלא רק על תסריטים מקוריים של רולינג. סרטי פוטר יצאו בקצב של אחד לשנה, כך שקל היה לזכור מה קרה בסרט הקודם. ב"חיות הפלא" העלילות גדושות דמויות ופרטים, ומכילות קווים עלילתיים שמתקדמים בנפרד וממשיכים מסרט לסרט. הפרש של שנתיים, לא כל שכן של ארבע שנים, עשוי לאתגר את זיכרונם של הצופים.
משכו של "הסודות של דמבלדור" הוא 142 דקות. אלו נעות בין מספר רב של התרחשויות, במקומות שונים במקביל. למרות שיש מהלכי "רענון זיכרון" מגושמים למדי בחלקו הראשון של הסרט, זה לא מספיק כדי להיזכר בכל מה שקרה. כשמדובר בילדים קטנים, המורכבות, הגודש והקדרות העלילתית של הסרט הופכים אותו למכשול בלתי צליח.
הסרט מתחיל במפגש בין גרינדלוולד החדש ודמבלדור (ג'וד לאו). קשר הנאהבים שהיה בין השניים בצעירותם מוזכר באופן ישיר (בשונה מהרמזים שקל לפספס בסרט הקודם). אלו "הסודות" הנרמזים בשם הסרט, והם אלמנט שיש לו השפעה קריטית על העלילה. השימוש במילה "אהבה" לקשר בין השניים חוזר על עצמו מספר פעמים ולא ניתן לפספס אותו (אלא אם כן צופים בסרט בסין, שבה משפטים אלו צונזרו). כמה אירוני שרולינג, שעושה כאן צעד לא טריוויאלי בהנכחה להט"בית בבידור תאגידי, הפכה בקהילה לדמות מאוד שנויה במחלוקת.
בסרט הנוכחי נמצא סוף סוף חיבור בין חיות הפלא לאירועים הקודרים. בעלילה יש תפקיד חשוב לחיית פלא בשם קילין (Qilin) שמקורה במיתולוגיות האסייתיות, ומעוצבת בסרט כסוג של במבי עם תוספות מוזרות לפנים. ייחודה של החיה הנדירה הוא ביכולתה לזהות לב טהור, ולהשתחוות בפני מי שראוי להיות מנהיג. מתברר שבאמצעותה בוחרים מנהיגים בעולם הקוסמים, דבר שיהפוך לרב חשיבות בעלילה שבה גרינדלוולד מנסה להיבחר למנהיג הקוסמים.
בסצנה השנייה של הסרט, ניוט סלמנדרה מנסה לסייע לקילינית שעומדת להמליט אך אז מסתערים שליחיו של גרינדלוולד שרוצחים את האם וחוטפים את הגור. וזה אפילו לא נעשה בשיטת "הורגים את אמא של במבי מאחורי הגבעה", אלא בסגנון הוצאה להורג. זה גם לא הדבר הרע האחרון שיקרה לחיה ממין זה בסרט.
כלומר, החיבור בין "חיות הפלא" לקדרות האפלה מושג במהילה של הקסם השובב של החיות, לתוך האפלה הפוליטית והבין-אישית. בסצנה מרכזית נוספת עם חיות פלא יש ניסיון בריחה מכלא קוסמים מפוקפק. הגיבורים נמצאים בין סכנת היאכלות על ידי יצורים קטנים דמויי סרטן, ומפלצת ענק דמוית עקרב. האחרונה לוכדת אנשים בזנבה, ופולטת את השאריות שלהם תוך שניות. אומנם כל זה קורה באנימציית מחשב ולא באפקטים פרקטיים, ובכל זאת זה נראה מאוד קיצוני למה שעשוי להיחשב כ"סרט ילדים".
4 צפייה בגלריה
מערכות היחסים מורכבות לילדים, ולא עמוקות מספיק למבוגרים. מתוך "חיות הפלא: הסודות של דמבלדור"
רוב הסרט לא עוסק בחיות מפלצתיות או סובלות, אבל יש בו אינטריגות של עולם פוליטי ורגשי של מבוגרים. מערכות יחסים מורכבות מדי לילדים, ולא עמוקות מספיק עבור מבוגרים. למשל, זו של ג'ייקוב ה"אל-קס" (דן פוגלר המנג'ס) וקוויני גולדשטיין (אליסון סודול), קוראת המחשבות שהצטרפה בסרט הקודם לכוחותיו של גרינדלוולד המאיימים לשעבד את האנושות. האינטריגות בעולם הקסמים מוצגות בהרחבה, וכוללות שלל מניפולציות מהצד של גרינדלוולד, ותוכנית פעולה מאוד לא קוהרנטית מהצד של דמבלדור ושאר גיבורי הסרט. זו כתיבה מרושלת שאינה מאפיינת את רולינג, ויתכן מאוד שהיא תוצר של אילוצים שבהם היא מצאה עצמה מול האולפן.
"הסודות של דמבלדור" הוא לא עוד סרט לקוי בסדרה לקויה, אלא נקודת הקריסה שלה. רבים מהכשלים נובעים מהניסיון להפוך את הסרט, בו זמנית, לפרק שלישי בסדרה של חמישה סרטים, ולפרק מסכם של טרילוגיה. לכן, אלמנטים בין-אישיים ותהליכים פוליטיים מוצגים בצורה מואצת, מקוטעת ומרושלת. ככול שהסרט מתקדם, ובעיקר במערכה האחרונה שלו, יש תחושה שהמטרה של היוצרים הייתה פשוט לגמור את זה, בלי לחרוג עוד יותר ממסגרת התקציב. בה בעת, הם גם מחויבים לאפשרות הלא סבירה שצופים יתאהבו מחדש בסדרה, ולכן השאירו פתח לשני פרקים נוספים. הפרק השלישי של "חיות הפלא" נראה כמו תאונת שרשרת של היוצרים, האולפן, הקורונה ועידן ה-Woke. חשתי "קְרושיו", מאחל לעצמי "אובּליוויאטֵה", ומקווה שטובי אמריך (הבוס הנוכחי באולפני וורנר) יכריז על הסדרה "אָבַדָה קְדַבּרַה".
