"לילה של אגדות", כך כינו אנשי פסטיבל התמר את ערב ההופעות השלישי שהתקיים אמש (ד'), זה שכלל את החברים של נטאשה, תיסלם, שלום חנוך והמופע המרכזי של הערב - האיחוד המדובר של אריאל זילבר עם להקת ברוש, 45 שנים לאחר שעבדו יחד על האלבום השני של זילבר. "לילה של זקנים", הפטיר בן הזוג שלי בחיבה, אחרי שהעיף מבט אחד בקהל. היינו בני ארבע כשהאלבום "אריאל זילבר ולהקת ברוש" יצא לאור, כמעט כל השירים מתוכו משובצים בפס הקול של הילדות שלנו וכמו רוב האנשים ששינעו את עצמם לים המלח כדי לצפות בהופעה, הגענו לפה כדי להתרפק על פיסת נוסטלגיה. חברי ברוש וזילבר עצמו, מודעים לחלוטין לאופי המופע הזה, הצהירו מראש ושבכוונתם להיצמד כמה שיותר לביצועים המקוריים באלבום.
אריאל זילבר ולהקת ברוש מבצעים את "שמש שמש"
(צילום: באדיבות פסטיבל התמר)
יש משהו מרגיע ובטוח בעצמו בסיפוק הלא מתנצל של בלוטת הנוסטלגיה, וזילבר יכול להרשות את זה לעצמו. רגע לפני שהוא מציין 80 שנות רוקנ'רול ולמרות שלל הפניות שלקח בחייו, חלקן אולי חותרות תחת הקהל שלו, זילבר הוא אחד האמנים היותר נוכחים, בועטים ואותנטיים שקמו פה. הקול שלו נשאר יציב כאילו השנים לא נגעו בו. ההופעות שלו עדיין נמרצות ונובעות מאותו מעיין פרוע שממנו נבעו כשהיה צעיר, גם כשהוא מגיע בפורמט הנוכחי שלו, עם הכיפה הברסלבית, הציציות והזקן. הניגוד הפורה הזה בין הנוכחות בהווה של זילבר לעומת הליטוף הנעים של זכרונות העבר הפך את האיחוד שלו עם חברי להקת ברוש - שמוליק בודגוב הגיטריסט, יוסי מנחם על הבס, איקי לוי המתופף וטוני בראוור הכנר - להתגשמות הפנטזיה של הקהל שהגיע לשמוע אותו אתמול בערב.
6 צפייה בגלריה
התגשמות הפנטזיה של הקהל שהגיע לשמוע את האיחוד המדובר. אריאל זילבר ולהקת ברוש
(צילום: רועי עידן)
בשנת 1977 זילבר היה אחרי האלבום הראשון והמצליח שלו, "רוצי שמוליק", שהפך אותו לזמר השנה ואת שיר הנושא מתוכו לשיר השנה. סיבוב ההופעות של האלבום נקטע מאחר וזילבר לא היה מרוצה מההרכב שניגן איתו. זילבר ליקט את נגנים כדי להקליט את האלבום הבא, והוא וההרכב החדש, שקיבל את השם ברוש על שם השיר שהלחין זילבר, עיבדו יחד את השירים של זילבר והקליטו את "אריאל זילבר ולהקת ברוש'".
גם אחרי ששיתוף הפעולה עם זילבר הסתיים ההרכב שרד כהרכב עצמאי, והמשיך לעבוד עם אמנים נוספים (כמו יגאל בשן ועפרה חזה), כולל הג'וב הידוע כלהקת הבית בתוכנית "זהו זה". לפני 20 שנה התאחדו עם זילבר בפעם הראשונה להופעה פרטית בלוס אנג'לס. על פער הזמן שחלף מאז ניגנו יחד הם יגשרו בשתי הופעות רצופות, אמש בפסטיבל התמר והערב (ה') בהופעה נוספת שנקבעה לאור הביקוש ותתקיים בפארק אריאל שרון.
לזכותם של חברי ברוש יאמר ששני העשורים שחלפו מאז שניגנו יחד עם זילבר בפעם האחרונה לא ניכרו במופע שלהם אמש. הנגינה היתה הדוקה ומדויקת, הכבוד שהעניק האלבום לנגנים שלו ניכר, הכינור של בראוור הרטיט את הלבבות והתמונות הישנות של חברי הלהקה על המסך שברקע פעלו לטובת הריגוש שלשמו התכנסנו. מלבד שירי האלבום המוזיקאים ביצעו גם שירים אחרים של זילבר כמו "בטי בטי בם" ו"רוצי שמוליק" מהאלבום הראשון שלו, "בחברה להגנת הטבע" מהמיני אלבום "אריאל זילבר" ו"ככה את רצית אותי" שביצע במסגרת הפעילות בתמוז.
כמובן שאפשר היה לשפר את הסאונד העיסתי-משהו, שהבליע דווקא את הבס שמשחק תפקיד משמעותי מאוד באלבום. כמו כן אני מוכנה להישבע שאיפה שהוא באמנת אנשי הסאונד בארץ הם מתחייבים לפרגן בחירשות זמנית לכל מי שמגיע למופע, אחרת אין לי הסבר לווליום שנהוג להופיע איתו בישראל. אבל אף על פי כן ולמרות כל אלה מופע האיחוד הזה היה בדיוק מה שרשם הרופא - מנת הקסם הממזרית של זילבר שיחד עם הנגינה המורכבת והיחודית של ברוש איפשרו לקהל חיבור נדיר עם תקופה נשכחת והעתיקו אותה מהזיכרון אל הבמה.
החברים של נטאשה, שהיו הבאים בתור בערב האגדות, פתחו נהדר עם "פרדי על הבוקר" המצמרר, עם הגיטרה המייבבת של מיקי הררי, וביצוע חם של "יש זמן", אבל ככל שההופעה התקדמה היא הלכה ודעכה. הביצועים הפכו מעוגלים ואיטיים ומהשירה של ארקדי דוכין נעדר לחלוטין השפיץ שאפיין אותה במקור. כאילו בינה מלאכותית התבקשה לבצע את השירים של נטאשה בסגנון מוזיקת מעליות.
מי שהוכיחה שהזמן לא חייב להקהות את הקצוות היא תיסלם, שעלתה עם מקבץ שירים משויף היטב במובן הטוב של המילה, מלא שמחת חיים, שהזניק חזרה את האנרגיות והבהיר איך נראית ונשמעת להקה שבאה לעבוד ומסוגלת לנצח אפילו את מגבלות הסאונד. את הערב סגר שלום חנוך, הקולגה של זילבר מתמוז, שחזר להופיע אחרי היעדרות ארוכה מהבמות עקב נסיבות רפואיות. למרות שנראה מעט מרוט, חנוך סיפק ביצועים נוגעים ללב ללהיטים ישנים וחדשים, וחתם את ערב האגדות. רק בריאות.
