אם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו זה שאין בעיה בעולם שריאליטי לא יכול לפתור, ועל אחת כמה וכמה ריאליטי דייטים. לכן אין להתפלא כשאנשים מפקידים את עצמם ואת החיים שלהם בידיהן הבטוחות והאמונות של סדרות ריאליטי. אבל אם עד עכשיו הריאליטי היה סוג של בית משפט לתביעות קטנות, הנה מגיעה "האולטימטום" של נטפליקס, מבית היוצר של "האהבה היא עיוורת", ועולה לליגה של בית משפט עליון.
האולטימטום: חתונה או פרידה – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
נניח שאתם בזוגיות כבר זמן מה ואתם רוצים לקחת אותה לשלב הבא (כשהשלב הבא בתוכניות דייטים אמריקניות אומר, ב-99 אחוז מהמקרים, חתונה). ונניח שבן הזוג שלכם משום מה לא נמצא איתכם באותו העמוד, וסבור שאתם צריכים להמתין לפני שתתחייבו האחד לשנייה ולהפך. ונגיד שכבר הפכתם בדבר והגעתם למסקנה הנבונה ולא מלחיצה כלל, שהצעד הנכון מבחינתכם יהיה להעמיד לו אולטימטום - חתונה או פרידה. איפה תרצו לעבור את התהליך הזה אם לא בתוכנית ריאליטי מול עשרות מיליוני צופים של חברת הסטרימינג הפופולרית בעולם?
מבחינות רבות נדמה ש"האולטימטום" לקחה את הז'יטון שהעניק לה בורא הריאליטי קצת רחוק מדי. היא מרכזת במקום אחד כמה זוגות שאחד מבני הזוג הציב בפני השני אולטימטום כזה, ומסייעת להם להגיע להחלטה. איך? היא "מפרקת" את היחסים, הופכת את כולם לרווקים ומערבבת אותם במשך שבוע. בסוף השבוע הזה - שבמהלכו שהו כולם באותה בועה, כן? - הם מתבקשים למצוא להם בן זוג אחד שאיתו הם יגורו במשך שלושה שבועות. אחר כך הם עוברים לגור במשך אותו הזמן הזה עם בן הזוג המקורי שלהם. בסוף התקופה הזאת הם מחויבים להחליט אם הם מתחתנים עם בן הזוג שאיתו הגיעו לתוכנית, או עם זה שפגשו על הסט - או בכלל נפרדים מכולם וחוזרים לעולם כרווקים מאושרים. וכן, זה קרינג'י כמו שזה נשמע.
הצדקות פסיכולוגיות כמובן לא חסרות, כדרכן בקודש של סדרות ריאליטי שלוקחות את עצמן מאוד ברצינות ומקדשות את "התהליך". ונסה וניק לאשיי, המנחים של "האולטימטום" (שהנחו גם את "האהבה היא עיוורת") חולקים את החוויה האישית שלהם כזוג ומספרים איך נפרדו דרכיהם, ואיך לאחר תקופה שבה יצאו עם אנשים אחרים הם החליטו לחזור זה לזרועות זה כשהם חכמים, גמישים ומאוהבים יותר. אבל אלה טיעונים חלשים להפליא אם מתחשבים במה שקורה על הסט של "האולטימטום". לשבת על שפת הבריכה ולצפות בבן או בבת הזוג שלך "לשעבר" מפלרטטים עם אדם אחר למרות שרק אתמול הצהרתם על אהבתכם האינסופית האחד לשנייה ונשבעתם שכל מה שאתם רוצים הוא לסיים את הסיפור הזה עם הטבעת על האצבע, ואחר כך גם לשמוע ממקור שלישי על החוויות שלהם כשהם גרים עם מישהו שאינו הם, הוא לא סתם טראשי - אלא גם אכזרי.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
סדרות שניסו "להפריד" בין בני זוג ותיקים כבר הופקו בעבר - "אי הפיתויים" היא כנראה הראשונה שעולה לראש. אבל היא מעולם לא לקחה את עצמה ברצינות תהומית כמו "האולטימטום", שבאמת ובתמים משכנעת את המשתתפים שלה, בשאיפה לשכנע גם את הצופים, שמה שנעשה על הסט נעשה לטובתם ויסייע להם לקבל את ההחלטה הגורלית. אז נכון, זוגות שמגיעים לסדרה כזאת הם כנראה מלכתחילה זוגות שלא באמת מתחזקים זוגיות יציבה, בעיקר בהתחשב בעובדה שמדובר בזוגות צעירים להפליא, בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם. ההוכחה לכך היא - מבלי לספיילר יתר על המידה - מספר הזוגות שאכן מתפרקים במהלך העונה. אבל עדיין מדובר בשליחת ידיים גסות למערכות יחסים אמיתיות, וערבוב שלהן באופן שמזכיר מניפולציות של כת ולא תהליך מבוקר על ידי אנשי מקצוע פסיכולוגים.
2 צפייה בגלריה
חלק גדול מדי מהזמן המשתתפים עצמם עצובים. מתוך "האולטימטום: חתונה או פרידה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
התוצאה אגב בהתאם: הנשים והגברים מקנאים, חסרי ביטחון, נבוכים. חלק גדול מדי מהזמן הם עצובים ולא עולצים כמו שהייתם מצפים מאנשים שסוף סוף הגיעו לסדרת ריאליטי בינלאומית. מתחשק לך לצעוק להם "היי, תתעודדו! מערכת היחסים שלכם אולי התפרקה אבל תרוויחו כמה עוקבים באינסטוש! לא ככה?". "האולטימטום" אומנם מספקת טלוויזיה קרינג'ית ומושכת כמו תאונת דרכים, שלא רק מתרחשת אלא נמתחת על פני שישה פרקים (השניים האחרונים יעלו בשבוע הבא). אבל יותר מהכול היא ביטוי כעור למדי למרחק שיעשו מפיקי ריאליטי כדי להכניס את המשתתפים שלהם לסיטואציות מביכות ומערערות נפשית בשם קידוש התוכן. בעונה הבאה, שכבר הוזמנה אגב, יככבו להט"בים, בעיקר נשים. שיהיה להן בהצלחה.
