"כֻּלָּנוּ גֻּיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים,
מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת"
("חיילים אלמונים", אברהם "יאיר" שטרן)
תצלום מפגישתם המשותפת של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו וח"כ איתמר בן גביר, שנערכה בשבוע שעבר במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, חשף גם את משרדו האישי של יו"ר הליכוד בקומה העליונה של מצודת זאב.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
חדי העין שסרקו את התמונה הבחינו כי על אחד ממדפי הספרים ניצבים כמה פסלונים זעירים וחביבים של גדולי האומה. לצד הרצל, ז'בוטינסקי ובגין, איפשהו בין טרומפלדור לגאולה כהן, עמדה גם הבובה של לוחם החירות אברהם "יאיר" שטרן, מייסדו ומפקדו הנערץ של ארגון המחתרת לח"י.
"באמת? לא היה לי מושג", מחייך יאיר שטרן, בנו של אברהם. "זה דווקא נחמד. אבי, בניגוד לבגין ולז'בוטינסקי, לא היה בית"ריסט. יכול להיות שבליכוד ניכסו לעצמם בכל זאת את דמותו, וזה בסדר גמור. 'יאיר' הוא דמות היסטורית ציבורית ואפשר להניח את הבובה שלו בכל מקום. העיקר שלא יקשקשו עליה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כשאתה מסתכל על הזירה הפוליטית היום, מיהו נושא הדגל של אביך?
"אף אחד. אין מנהיג בעל שיעור קומה כמו שלו. בעיניי הוא היה מנהיג בסדר גודל של יהודה המכבי ובר כוכבא, גיבורים יהודים שלקחו חבר'ה והלכו להילחם באימפריות. אבי היה הראשון מזה אלפיים שנה, מאז ימי הרומאים, שהרים נשק נגד שלטון זר בארץ ישראל".
ובכל זאת, אביך פרש מההגנה לאצ"ל ומשם ללח"י, תוך שהוא שב וטוען שיש לפעול ביד קשה ונחרצת מול הטרור הערבי והמנדט הבריטי. הוא תמך בהקמת בית מקדש ובחילופי אוכלוסיות בין יהודים לערבים. היום היינו קוראים לו "ימין קיצוני".
"אם יש דבר שמרגיז אותי, זה שבהתנחלויות ואצל חלק מנערי הגבעות, רואים באבי דמות מקודשת ויש להם על המדפים את ספרי השירים שלו ותמונות שלו על הקירות - אבל כשיש לאותם מתנחלים איזה תאקל עם צה"ל, הם מרימים יד על חייל. זה מפוצץ אותי!
"אלה לא אנגלים, חבר'ה, חיילי צה"ל הם יהודים. ברגע שאתם מרימים יד על חייל או שוטר ישראלי, גמרתם מבחינתי. אבא שלי נפל כדי שתהיה כאן מדינה עברית", הוא דופק על השולחן, "עם צבא עברי וחוק עברי שכולם ישמעו לו. לא יכול להיות שחבר'ה כאלה יעשו פוגרומים. זה הורג אותי".
יכול להיות שאני עומד לעצבן אותך עוד קצת, אבל כשאני מסתכל על המפה הפוליטית, מי שמסמן עצמו כממשיך דרכו של אביך הוא איתמר בן גביר. הוא זה שרוצה להחזיר ליהודים את השליטה במאבקם מול הטרור הערבי.
"חס וחלילה. חס וחלילה. גם הרמטכ"ל אביב כוכבי, או הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק בעד מלחמה בטרור, ואם צריך הם שולחים חיילים לשכם ולג'נין. אבל הם לא מתפרעים כמו בן גביר, שלוקח את החוק לידיים, רץ לשייח’ ג'ראח, הולך מכות, מקים לשכה ועוד לשכה ושולף אקדח. בן אדם כזה, שבזמנו היה בין אלה שאיימו על רבין - אצלי הוא גמר.
"אם כבר, היורש של אבי הוא יצחק שמיר, שהחליף אותו בפיקוד על הלח"י. במציאות הישראלית, שמיר גם התפתח להיות יו"ר כנסת, שר חוץ וראש ממשלה במשך תקופה ממושכת ואמר על מאיר כהנא שהוא לא לגיטימי. שמיר הלך בדרכו של 'יאיר' עד הסוף, אבל שמיר כבר איננו".
"אני חושב שממשלה כמו זו המסתמנת, שנוטה מאוד לצד אחד, עם אלמנטים משיחיים או קיצוניים כמו בן גביר וסמוטריץ’ ושליטה גדולה של חרדים על משאבים, לא טובה למדינה. הייתי מעדיף ממשלת אחדות בלי הקיצוניים משני הצדדים"
היורש של שמיר בראשות הליכוד הוא נתניהו.
"נתניהו החליף את שמיר מבחינה טכנית בראשות הליכוד, אבל הוא לא היורש של שמיר, וגם לא של 'יאיר'. אני לא מזלזל בנתניהו, הוא מנהיג בעל שיעור קומה ועכשיו הוכיח שוב עד כמה הוא פוליטיקאי מיומן. הוא גם איש משכיל ואינטליגנטי, אבל כשאבי נרצח היה לו גרוש וחצי בכיס - 15 מיל - ושעון. לא היה לו אוטו, לא היה לו רכוש, רק מלחמה נגד האנגלים. אתה יכול להשוות את זה לנהנתנות של נתניהו?"
אתה בקשר עם נתניהו היום?
"אנחנו ביחסים בסדר ומדברים מעת לעת. לפני כשנה הייתה ישיבה חגיגית של הכנסת לזכר אבי, במלאת 80 שנה למותו. ביבי היה אמור לדבר כיו"ר האופוזיציה. יום קודם הוא צילצל אליי ואמר, 'שמע, אני נורא מתנצל, אבל חבר טוב שלי מהצבא נפטר, וההלוויה היא בדיוק בשעה של הישיבה בכנסת'.
"בדקתי את זה אחר כך וביבי לא שיקר, זה היה מישהו ששירת איתו בסיירת מטכ"ל וההלוויה באמת נערכה באותה שעה באיזה קיבוץ בצפון".
אתה מרוצה מתוצאות הבחירות?
"לא. אני חושב שממשלה כמו זו המסתמנת, שנוטה מאוד לצד אחד, עם אלמנטים משיחיים או קיצוניים כמו בן גביר וסמוטריץ’ ושליטה גדולה של חרדים על משאבים, לא טובה למדינה. הייתי מעדיף ממשלת אחדות בלי הקיצוניים משני הצדדים".
אגב, במהלך כל סבבי הבחירות האחרונים פנו אליך מאחת המפלגות בהצעה שתצטרף?
"לא. אני דמות מוכרת בגלל הקריירה הארוכה בטלוויזיה ואני הבן של אבא שלי. כל זה היה נותן לי מניות אם הייתי רץ לפוליטיקה. אבל כדי להיות פוליטיקאי אתה צריך שיהיה לך עור של פיל, וצריך לדעת להבטיח ולא לקיים ולדעת לרמות. כל חיי התרחקתי מפוליטיקה כמו מאש".
יאיר שטרן, היום פנסיונר בן 80, אולי התרחק מפוליטיקה, אבל היא רדפה אחריו ולא הרפתה. ממש כמו במילות השיר שכתב אביו ב-1932, הילד יאיר גויס לכל החיים: הוא נולד חמישה חודשים אחרי שאביו נרצח בידי קצין בריטי בתום מצוד עיקש, וגדל כסמל למשפחת המחתרות והימין האידיאולוגי.
"גורלי נחרץ עוד לפני שנולדתי", הוא אומר. "אבא שלי, למרות שלא הכרתי אותו ולא שמעתי מעולם את קולו, היה נוכח בכל יום בחיי. מאז שאני זוכר את עצמי, לאן שלא הלכתי, הייתי מזוהה. מיד כשומעים את השם שלך שואלים: 'אתה הבן של?'"
כשביקש לחמוק מהצל של אביו מצא עצמו בתקשורת, תחילה ככתב ספורט זוטר ובמהרה כעיתונאי מרכזי בכלי התקשורת החזק ביותר בישראל. כעורך "מבט לחדשות", כתב הערוץ הראשון בוושינגטון ומנהל ערוצי הטלוויזיה בימי הזוהר של רשות השידור, התחכך פעם אחר פעם בפוליטיקאים של התקופה, שניסו להטות את הסיקור התקשורתי בעניינם. עם חלקם – כמו יצחק רבין – ניהל מערכת יחסים חברית. עם אחרים הסתכסך.
לאחר פרישתו מרשות השידור בשנת 2000, הפך ליו"ר העמותה להנצחת מורשת הלח"י וב-2009 מונה למנכ"ל התזמורת הסימפונית ירושלים, שהייתה חלק מרשות השידור. הוא חילץ אותה מבור כלכלי ונאבק, לשווא, לספח אותה לתאגיד השידור הציבורי שקם על חורבות הרשות. "התזמורת נזרקה הצידה ואני מאוד התאכזבתי מהדבר הזה", הוא מקונן.
לפני כשנתיים, בדיוק עם פרוץ הקורונה, סיים את תפקידו בתזמורת והתפנה סוף-סוף לסכם את זיכרונותיו. "היו לי המון חומרים בראש ובבטן, שאמרתי שאני צריך להוציא יום אחד", הוא אומר. "התיישבתי והתחלתי לכתוב".
התוצאה היא הספר "יאיר בן 'יאיר'" (הוצאת “ידיעות ספרים”, עורכת: כרמית גיא). באוטוביוגרפיה, שכתובה בעט מושחז, מגולל שטרן את סיפור האהבה הסוער של הוריו אברהם ורוני, את סיפור לידתו כיתום מאב והתבגרותו בצל אביו הנוכח-נפקד ואת הקריירה המרשימה שלו כאיש תקשורת. הוא גם בא חשבון עם הפוליטיקאים שפעלו על מנת לשלוט ברשות השידור, מבקר את מהימנותן של מהדורות החדשות העכשוויות ופותח צוהר למשפחתו שלו – אשתו דסי וארבעת ילדיהם, שהבכור בהם הוא שי שטרן, איש טלוויזיה בזכות עצמו עם תוכנית אירוח לילית בתאגיד “כאן”. "שי הביא לטלוויזיה סגנון ייחודי משלו", מחייך האב הגאה את חיוכו, המוכר כל כך לכל מי שצפה בטלוויזיה הישראלית במהלך שנות ה-80 וה-90. "אני לא יודע מאיפה זה מגיע. בטח לא ממני".
ההקדמה לספרו של שטרן – שקרוי על שם הכינוי המחתרתי של אביו, "יאיר" – עוסקת ביום הגורלי של כ"ט בנובמבר 1947. היה זה, מתברר, דווקא אחד הימים העצובים בחייו. "ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה התרחשה בשעות הערב", הוא נזכר. "גם אצלנו בבית ישבו כולם סביב הרדיו הגדול והאזינו לאירוע ההיסטורי. כשנגמרה ההצבעה והובן שיש רוב בעד תוכנית החלוקה, הייתה התפרצות של שמחה. גרנו אז במרכז רמת-השרון, ממש בצנטרום של הפיילה. הייתה שם מעין כיכר ואנשים התחילו להיאסף, ניגנו מוזיקה ואנשים רקדו ושרו. הייתי עדיין קטן, ושאלתי את אמא שלי למה כולם רוקדים, מה קרה?"
תשובתה של האם הכתה את הילד הרך בתדהמה. "עכשיו תהיה לנו מדינה יהודית", אמרה והושיבה את בנה על ברכיה. "כדי להשיג את המדינה הייתה מלחמה נגד הבריטים, ובמלחמה הזאת נהרג אבא שלך".
זו הייתה הפעם הראשונה ששטרן, אז בן חמש וחצי, שמע שאביו מת. עד אז הקפידה אמו, כמו גם יתר בני משפחתו, לספר לו שאביו נמצא בחוץ לארץ ואמור לשוב הביתה בכל רגע. "ואז, פתאום, אתה מבין שזהו, אין אבא והוא לא יחזור. לכל הילדים יש אבא ולך אין", משחזר שטרן. "באותו ערב עולמי חרב. בכיתי במשך שבועות". התנגשות הרגשות של אותו כ"ט בנובמבר מגדירה במידה רבה את סיפור חייו של יאיר שטרן, ושל משפחת שטרן בכלל: מצד אחד הכמיהה הגדולה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ומצד שני הקורבן העצום שכרוך בכך.
אברהם שטרן נולד ב-1907 באימפריה הרוסית, וחווה כילד את המהפכה הבולשביקית, שהותירה בו חותם. "הוא ראה את הנכונות של אנשים, של עם, להקריב בשביל חופש", אומר בנו. ב-1925 עלה הנער אברהם לישראל, למד בגימנסיה העברית, הצטיין בהמשך בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית והחל לפרסם משיריו, שעסקו בחירות לאומית וגאולה עברית. באותה תקופה גם הכיר את רוני בורשטיין, חובבת מוזיקה שלימים תלחין את שירו המפורסם ביותר ("חיילים אלמונים") ותהפוך למורה לפסנתר ולאשתו.
"במהותו, אבי היה בכלל משורר וגאון במדעי הרוח", מספר שטרן. "הוא היה יכול להפוך לאיש אקדמיה, אבל העניין הלאומי הטריף אותו. המפנה הגדול היה הטבח בחברון במאורעות תרפ"ט, אחריו הבין שאי-אפשר שיהודים יהיו חסרי הגנה, והערבים ישחטו אותם מתי שהם רוצים. הוא הצטרף להגנה, שהיה אז הארגון הצבאי העברי היחיד שפעל בארץ, אבל מהר מאוד הרגיש שההגנה לא עושה מספיק, אחרי שבמקסימום נתנו לו לשמור עם מקל איפשהו. כשקם האצ"ל הוא עבר לשם, אך פרש גם ממנו לאחר שהבין שהמכשול העיקרי להקמת מדינה יהודית הם לא הערבים, אלא האנגלים. הייתה מחלוקת גדולה בינו לבין ז'בוטינסקי, שהיה פרו-אנגלי והיה בטוח שאיך שנגמרת מלחמת העולם השנייה, הבריטים ייתנו לנו עצמאות. אבי אמר שהוא לא מאמין שהאנגלים ייצאו מפה, אלא אם נגרש אותם בכוח".
9 צפייה בגלריה
בחתונה עם דסי. ''נסיכה בעלת יופי אירופי ושפתיים מושלמות לנשיקה'', 1966
(צילום: אלבום פרטי)
בספרו עוסק שטרן בימיו של אביו בלח"י מזווית אינטימית, תרתי משמע: לאחר שיזם מספר התקפות אלימות כנגד הבריטים, הפך אברהם שטרן למבוקש. בעוד המצוד אחריו מתנהל, הוא ורעייתו רוני ניהלו מערכת יחסים שכללה פתקי אהבה שהועברו בסתר ופגישות מחתרתיות. "מדי פעם היה מגיע שליח ואומר לאמא, 'תגיעי ביום זה וזה, בשעה זו וזו, לנקודת ציון זו וזו', שם הייתה פוגשת את אבי לטיול של שעות ספורות, ואז הוא נעלם", כותב שטרן בספרו.
ככל שהלך המצוד והתהדק, התמעטו הפגישות הללו, אך גם השתנה יחסו של אברהם להקמת משפחה. מי שעד ימיו האחרונים ביקש להתמסר כל כולו למחתרת והתנגד נחרצות להוליד ילדים, אמר לפתע לאשתו שהוא רוצה ילד, "כדי שתהיה לך מזכרת ממני". וכך, כשהחרב כבר מונחת על צווארו, באחת מפגישותיהם הכמוסות, הרתה רוני. ארבעה חודשים אחר כך, לאחר שנפרדה מבעלה בתום פגישה חפוזה נוספת בשדרות רוטשילד בתל־אביב, שמעה כמה יריות אקדח. מאוחר יותר יתברר כי יאיר נתפס ונרצח בידי קצין הבילוש ג'פרי מורטון, שהוביל את הפעילות הבריטית נגד לח"י.
שטרן לא כועס על אביו, שהעריך בסבירות גבוהה כי בנו ייוולד יתום מאב. "להפך", הוא אומר. "אם הוא היה מתעקש על ההחלטה הראשונית שלו, שלא להביא ילדים לעולם, לא הייתי קיים. וחוץ מזה, אבא שלי הלך בדרכו, שהייתה דרך של מלחמה. הוא לא היה יכול להחליט להפסיק להילחם וללכת לשבת עם התינוק שלו על הדשא".
9 צפייה בגלריה
עורך את ''מבט'', עם דניאל פאר ז''ל ויעקב אחימאיר. "פיצוצים אחרי המהדורה", 1980
(צילום: חנניה הרמן, לע"מ)
הילד יאיר, שהתגלה כפרא אדם, נשלח לפנימייה בבית הספר לקציני ים בעכו, וגם משם נזרק בבושת פנים. בכיתה י' עבר להתגורר אצל דודו בתל-אביב, הקבלן הנודע שהפך גם לחבר כנסת מטעם הליכוד, דוד שטרן. מאחר שבאותם ימים בנה דוד בניין חדש לתיכון עירוני ד' היוקרתי, הוא איים על מנהל בית הספר שאם לא יקבל את אחיינו ללימודים, הקמת המבנה תתעכב מעבר למצופה. למנהל המבוהל לא נותרה ברירה.
באותם ימים של שלטון מפא"י היה קשה לשאת את השם יאיר שטרן, שנתפס בקרב רוב אזרחי ישראל כמייצג האולטימטיבי של ה"פורשים" ואפילו כטרוריסט. "הסנטימנט החל להשתנות רק ב-1962", אומר שטרן. "זה התחיל כשגאולה כהן כתבה ספר על ימיה בלח"י ושלחה לבן-גוריון. במכתב תודה שהתפרסם בציבור, בן-גוריון ענה לה שהוא חלוק על דרכו הפוליטית של 'יאיר', אבל מוקיר ומעריץ את ההקרבה שלו למען עם ישראל. ברגע שבן-גוריון, שהיה אז קדוש כמו מאו זדה טונג, נתן תעודת כשרות לאבי בכתב ידו, זה היה מהפך. האירוע השני התרחש אחרי שמרדכי נמיר, ראש עיריית תל־אביב, איפשר לאנשי הלח"י לערוך אזכרה במלאת 20 שנה לרצח יאיר בבית הבימה. עד אז הם היו מתחבאים כדי לקיים את העצרות האלה, ופתאום אתה מגיע להבימה, האולם הכי גדול בארץ, שמלא מפה לפה, ועל הבמה תמונה גדולה של יאיר, והכל בפומבי, לא במחתרת. פתאום ראיתי שקומתם של אנשי הלח”י מזדקפת. מאותה שנה התחלתי להרגיש את השינוי גם על בשרי".
חייו של שטרן, חובב כדורגל מושבע, השתנו כששמע מחבר שבעיתון "חדשות הספורט" מחפשים כתב צעיר ונמרץ, שידווח מהמגרשים בשבתות. "התחלתי לדווח, אמנם על משחקים של ליגה ג', אבל נהניתי", הוא אומר. "בשנים האלה חשבתי לנסוע לאנגליה ולהרוג את מורטון, שרצח את אבי, אבל אז אמרתי לעצמי, 'אני אשב בכלא ואת אבא שלי זה לא יחזיר'. התחלתי להבין שלהיות 'הבן של', לא יוביל אותי לשום מקום ואני צריך למצוא מקצוע משלי, שאני לא יכול לחיות על התהילה של מישהו אחר".
9 צפייה בגלריה
עם שמיר והבן שי באזכרה ל''יאיר''. ''מהמחתרת יצאנו לפומבי'', 1992
(צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)
הוא התקדם במהירות בעיתונות המודפסת, ותוך כדי נישא לדסיי (“נסיכה בעלת יופי אירופי ושפתיים מושלמות לנשיקה”). ב-1970 הצטרף למחלקת הספורט של הערוץ הראשון, שהיה אז בראשית דרכו. ב-1977 כבר מונה לעורך "מבט לחדשות", המהדורה הטלוויזיונית היחידה בישראל של אותם ימים. בספרו כותב שטרן כיצד "אני עצמי חשתי את לחץ הפוליטיקאים ושלוחיהם" ומתאר את מנכ"ל רשות השידור דאז, טומי לפיד, כ"מי שניסה לרצות את אדוניו החדשים", כלומר אנשי הליכוד שעלו זה עתה לשלטון. הוא עצמו, אומר שטרן, עמד מול הפוליטיקאים כחומה בצורה. "הם כולם הסתכלו עלינו בזכוכית מגדלת. כל מילה שאמרו ב'מבט' על מישהו, ישר היו פיצוצים. היו מטלפנים לאולפן באמצע שידור, שולחים את הדוברים שלהם".
תן דוגמה לפוליטיקאי שהרבה להתקשר לאולפן.
"מי שצילצל הכי הרבה בתקופתי כמנהל הטלוויזיה היה גנדי, רחבעם זאבי. תמיד היו לו טענות, הוא אף פעם לא היה שמח והוא היה הכי נודניק".
"זה נכון שהיו פעם הרבה יותר אנשים מהצד השמאלי של המפה בטלוויזיה, אבל הם לא הכניסו את הדעות שלהם לשידור. היום אתה רואה פרשנים כמו עמית סגל או אמנון אברמוביץ', שאומרים מה הם חושבים ומנבאים נבואות. הברברת הזו מפריעה לי מאוד"
כבר בתקופתו כעורך "מבט", כמו גם בתפקידיו הבאים כמנהל החדשות, כתב הערוץ הראשון בוושינגטון ומנהל הטלוויזיה הישראלית, נתקל שטרן לא פעם בטענה כי הוא וחבריו לערוץ הם "שמאלנים". "קראו לנו כך כי כמו כל כלי תקשורת רציני, אתה משמש ככלב השמירה של הדמוקרטיה ומעביר ביקורת על הממשלה, שבאותן שנים הייתה בדרך כלל מהליכוד".
בתור הבן של מייסד הלח"י, הפריע לך שקוראים לך שמאלני?
"לא. זה נכון שהיו הרבה יותר אנשים מהצד השמאלי של המפה בטלוויזיה, אבל רובם ככולם לא הכניסו את הדעות שלהם לשידור. היום אתה פותח טלוויזיה, ורואה כל מיני פרשנים כמו עמית סגל או אמנון אברמוביץ’, שאומרים מה הם חושבים ומה הם חולמים, ומנבאים כל מיני נבואות. הברברת הזו מפריעה לי מאוד. אני חושב שעיתונאים צריכים להביא מידע. ברהנו טגניה, למשל, הוא כתב שעושה את העבודה שלו. הוא מדווח מהשטח, מביא מרואיינים חמים מהתנור, על המקום. הוא על הכיפאק. לעומתו יש כאלה שיושבים באולפנים ומקשקשים את עצמם למוות".
אתה מתאר בספר מצב שבו רשות השידור הייתה למעשה נכס פוליטי. מה דעתך על מה שאמרה מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"?
"זה טמטום. רשות השידור, וגם התאגיד, הם ערוץ ציבורי, לא ממשלתי. הוא שייך לציבור ואמור לשרת אותו, לא את הפוליטיקאים".
כמי שחש את "לחץ הפוליטיקאים ושלוחיהם": אתה יכול להבין את הסיפור של תיק 4000 וההשפעה של נתניהו על אתר “וואלה”?
"לא, זה חצה את הגבול. It's not to be done. במדינה נורמלית, העורכים והאחראיים ב’וואלה’ היו אומרים לדוברים של ביבי ללכת קיבינימט. היו פה יחסי תן וקח במובן הזה שבכירי ‘וואלה’ נענו לבקשות של שליחי נתניהו בחפץ לב. אני לא משפטן ולא יודע אם מדובר בשוחד, אבל מבחינת אתיקה עיתונאית, זה לא הגיוני".
אחת הטענות של נתניהו, שאולי מצדיקה את הניסיון שלו להשפיע על כלי התקשורת, זה שהוא קיבל סיקור תקשורתי גרוע, עוד מכניסתו ללשכת ראש הממשלה ב־1996.
"מה פתאום. כמי שהיה מנהל הטלוויזיה באותן שנים, ביבי היה פנים חדשות, אחד שהוכיח את עצמו באו"ם, כוכב חדש. הוא לא קיבל סיקור גרוע, להפך. הוא קיבל תקשורת טובה כי נתנו לו צ'אנס".
במהלך כהונתו בתקשורת סיקר שטרן לא פעם את מכריו. כך למשל במקרה של יצחק שמיר, ידידו הטוב של אביו, שהיה ראש ממשלה. "התמודדתי עם המצב הזה בקלות", אומר שטרן. "אם אתה עובד נכון מקצועית, אתה שלם עם עצמך. אגב, שמיר היה הפוליטיקאי הכי צנוע שהיה אי פעם בישראל, במובן הזה שלא היה אכפת לו מה כותבים עליו והוא לא עשה דברים למען יחסי ציבור".
הוא היה גם ידיד טוב של יצחק רבין ואשתו לאה, עימם נהג לשחק טניס ולשתות ויסקי. "וזה לא הפריע לי לדווח גם עליו בחדשות", אומר שטרן. "גם הוא היה מאוד צנוע ומעולם לא התקשר אליי כדי לבלבל את המוח".
במקרה אחר הידידות בין שטרן לחברו דווקא כן עלתה על שרטון: ב-1997 פירסמה אילה חסון, אז עיתונאית הערוץ הראשון, סקופ מהדהד תחת הכותרת "פרשת בר און-חברון", ולפיו פעל אריה דרעי למנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה את רוני בר און. רוני ואשתו בינה היו חברים קרובים של בני הזוג שטרן, מה שלא מנע ממנו, כמנהל הטלוויזיה דאז, לאשר את פרסום הידיעה, שהובילה לביטול מינויו של בר און לתפקיד הנחשק. "זה יצר בינינו נתק", מפתיע שטרן. "אם אני רואה אותו ברחוב אני אגיד לו שלום והוא יגיד לי שלום, אבל לא מעבר לזה. אין בינינו יחסי ידידות".
באותן שנים התמודד שטרן לא רק עם חברים לא מרוצים, אלא גם עם עלייתו של ערוץ טלוויזיה מסחרי בישראל, ערוץ 2, שנתן פייט לערוץ הראשון הוותיק. לדברי שטרן, הקמת ערוץ 2 הובילה למהפך באופן שבו מסקרים חדשות בישראל. "הדוגמה הכי מובהקת, היא שעד אז לא היו מדברים עם משפחות שכולות. אני זוכר שכתבים היו ניגשים למשפחה שכולה בדחילו וברחימו, רק בכדי לקבל תמונה של החלל. משפחה שכולה זה היה קודש הקודשים". אבל יום לאחר רצח רבין, הופתע שטרן לגלות את ידידתו הטובה, לאה רבין, מעניקה ראיון בלעדי לערוץ 2. "יום אחרי הרצח, עוד לפני ההלוויה, אלמנתו כבר מתראיינת", הוא אומר כעת.
התאכזבת מלאה רבין או מערוץ 2?
"התאכזבתי מהמצב שנוצר, שפתאום משפחה שכולה מדברת, כי זה פתח עידן אחר לגמרי".
בשנת 2000 פרש כאמור שטרן מרשות השידור, אך עוד לפני כן כבר קם לו מעין יורש: בסוף שנות ה-80 נסעה משפחת שטרן לוושינגטון, שם שימש ככתב הערוץ הראשון. בנו הבכור, שי, שלמד באוניברסיטה, נותר לבד בארץ.
"בזמן הלימודים, שי עבד כמאבטח בחברה פרטית, שהציבה אותו במשרדי רשות השידור בירושלים", מספר שטרן. "תוך כדי העבודה כשומר הוא התחיל לעבוד במחלקת הספורט וללמוד את המקצוע. כשחזרתי מארצות-הברית לנהל את ערוצי הטלוויזיה פיטרתי אותו, כי אמרתי לו, 'כל מה שלא תעשה, יגידו שאבא סידר לך'. רציתי ששנינו נהיה עם ידיים נקיות. והנה, הוא עשה קריירה גם בלי שעזרתי לו".
הוא גדל בצילך, כפי שאתה גדלת בצל אביך.
"האמת היא שהיום אני כבר פחות הבן של יאיר, ויותר אבא של שי".
פורסם לראשונה: 07:33, 18.11.22
