בשנת 2019 התארחה השחקנית דקוטה ג'ונסון בתוכנית האירוח הפופולרית של אלן דג'נרס, "המופע של אלן דג'נרס". המארחת התעניינה במסיבת יום ההולדת של ג'ונסון והוסיפה בפאסיב-אגרסיביות שהיא לא הוזמנה לאירוע. "זה לא נכון", התקוממה האורחת, "בפעם שעברה שהייתי פה עשית לי ריגשי והפעם הזמנתי אותך, אבל לא הגעת". דג'נרס הנבוכה גמגמה עמוקות, ניסתה להתחבא מאחורי בירור עם המפיק שלה ומאוחר יותר גם הקימה על עצמה זעם בינוני כשהתברר איפה היא הייתה במקום להיענות להזמנה של ג'ונסון: דג'נרס בילתה במשחק פוטבול עם הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש, שקנה לעצמו מוניטין כמי שמקשה על הקהילה הלהט"בית. פתאום דג'נרס, שהפצירה בצופים שלה בסוף כל תוכנית להיות נחמדים זה לזה, הייתה, כמו שגולדה מאיר הייתה מגדירה את זה, לא נחמדה.
"אלן דג'נרס: לאישורך" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
שנה לאחר מכן התפוצצה ברשת רשימת הדברים הגועליים שדג'נרס עשתה לעובדים שלה, רשימה שכללה גילויי גזענות, הטרדה מינית ויצירת סביבת עבודה רעילה. שנתיים מאוחר יותר, בעקבות חקירה פנימית של אולפני וורנר מדיה, התוכנית בוטלה, דג'נרס בוטלה או כמו שהיא מכנה את זה בספיישל הסטנדאפ החדש שלה בנטפליקס, "נזרקה מעסקי השעשועים".
אל הספיישל הזה, "אלן דג'נרס: לאישורך" (Ellen DeGeneres: For Your Approval), דג'נרס מגיעה במן שעטנז מוזר של שפלות רוח ורוח קרב. היא כבר הכריזה שלא מדובר בקאמבק אלא בפרידה, ושזה יהיה הספיישל האחרון בקריירה שלה. היא מזפזפת בין נושאים פושרים ולא-אפויים שנשמעים כמו משהו שהחתול הביא מהניינטיז, עד שהיא מגיעה לפיל שבחדר: הטענות שהופנו כלפיה והאופן שבו גורשה בבושת פנים מגן העדן של השואו-ביז. בנקודה הזאת היא כביכול פותחת מבערים ולרגע נדמה שהיא באמת עומדת להרעיף על הקהל שלה איזו תובנה חכמה ממרום 66 שנותיה, אולי הבעת חרטה, אולי רק הכאה בוגרת על חטא. אלא שהזמן עובר ודג'נרס מרקדת סביב העניין שלשמו התכנסנו אבל מסרבת להיישיר מבט אל עצמה.
דג'נרס היא לא הקומיקאית הראשונה שהתמודדה עם ביטול. היא גם לא הסטנדאפיסטית הראשונה שחוזרת מתהומות כלשהם רק כדי להפוך אותם לפסגות קומיות. יש דור שלם של סטנדאפיסטיות שם בחוץ, שלקחו את הקשיים הגדולים של החיים שלהן ובישלו מהם סטנדאפ מופתי. טיג נוטארו עלתה ב-2012 עם מופע שכמעט כולו מתמקד בסרטן השד שעליו התבשרה זמן קצר לפני עליית המופע. איימי שומר מדברת על הטרדות מיניות והריונות מסוכנים. האנה גדסבי הרימה מופע על זהות מגדרית ומיניות שנויה במחלוקת. במובן הזה דג'נרס מאמצת את הסגנון החדש - להישאר חשופה וכנה מול הקהל, גם ממקום פגיע, ולעלות עם מופע שכולל תובנות קצת יותר מורכבות מבדיחות על נורות אזהרה באוטו או מוטיבציות של יונים. אבל במקרה שלה, למרות שהחלק שבו היא מדברת על ההאשמות והנידוי שהתמודדה איתם הוא החלק המוצלח יחסית של הערב, זה נשמע יותר כמו "אוי אוי אוי, אמרו שאני מרשעת ואז לקחו לי את התוכנית כי לא הייתי נחמדה".
ולא שאני מצפה להתנצלות של דג'נרס כתנאי להצלחת מופע הסטנדאפ שלה. בפעם האחרונה שבדקתי אינני אבא או אמא שלה ואין לי יומרות לחנך איש. אבל כצופה, הפיזוז המסורבל של דג'נרס מסביב לעניין עצמו מרגיש כמו בזבוז זמנו של הצופה ובעיקר לא מספיק מצחיק. לדג'נרס יש אינסוף הסברים מדוע זה קרה לה - היא הייתה בוסית לא בוגרת כי לא אהבה להיות בוסית. היא אהבה לבצע מעשי קונדס ולהפחיד את צוות ההפקה שלה. יש לה OCD. היא בכלל לא הייתה מרשעת, עובדה - 16 איש יצאו מהארון במערכת שלה בשנים שבהן התוכנית רצה, ואולי היא בכלל לא הייתה צריכה להמליץ לאנשים להיות נחמדה? ואיך אפשר בלי "לגבר זה לא היה קורה" האהוב והמוכר. "כבר לא אכפת לי מה אנשים חושבים עליי", היא נשבעת מול קהל אוהד באופן חשוד ועל הפלטפורמה שמספקת לה חברת הסטרימינג הנפוצה ביותר בעולם. את הספיישל הזה היא חותמת במעין נאום העצמה אישית ובקביעה שהיא "אישה חזקה" (בהחלט, נראה לי שזאת הייתה חלק מהבעיה).
דג'נרס היא קומיקאית מצוינת ומנוסה מאוד. יש לה כמה פאנצ'ים לא רעים במופע הזה (מעט מדי), בעיקר אם אתם מחבבים תרנגולות. דג'נרס מאוד אוהבת אותן וכל יצור חי באשר הוא, אם כי הפרשנות שלה לחיבה היא עניין שמצריך וידוא נוסף. בזכות הכישרון שלה היא הצליחה להמציא את עצמה מחדש כשהקומדיה המצליחה שלה, "אלן" בוטלה בעקבות היציאה האמיצה שלה מהארון בסוף האלף הקודם. אבל דג'נרס לא השלימה עם הטרנספורמציה שעברה מקורבן לביריון, ולכן לא מצליחה לפלס לעצמה את הדרך חזרה אל הלבבות. אולי זה לא באמת משנה, כי דג'נרס סגרה את הבאסטה ומעכשיו היא תעשה לביתה עם בת הזוג היפהפייה שלה, פורשיה דה רוסי, תהנה מהתחביב החדש שלה, הזדקנות בבגדי גינון, ותשאיר אתכם מאחור לחשוב טוב טוב על מה שעשיתם.
