במהלך הצפייה ב"שנות ה-90", ההמשך המתבקש של הסדרה המצליחה של רשת, "שנות ה-80", פתאום צפה לי בתודעה תמונה של נשיאת בית המשפט, אסתר חיות, צופה בפרקי הבכורה עם כוסית עראק ביד ומחייכת לעצמה. אומנם ימי המעברה שלה התרחשו קצת לפני שנות ה-90 אבל אני מניחה שהיא היתה מוצאת את הדמיון. בימים בהם כל המכלופים והאמסלמים בראשו של חבר הכנסת דודו אמסלם נערכים לעוד קרב בחזית, יש משהו מפכח ומוריד לקרקע בסדרה שמביאה למסך את אותם מכלופים ואמסלמים כשהם מתנהלים מחוץ לקונטקסט המקטב והמתיש של אשכנזים ומזרחים.
תרבות – שנות ה-90
(באדיבות רשת)
אם יש מרכיב מנחם ב"שנות ה-90", כמו גם בסדרת האם שלה, הוא שהדמויות שלה נעות על הקשת הסו-קולד מזרחית, להוציא כמובן את גידי (עפר שכטר), האשכנזי הייצוגי, ושכולם, להוציא את פרוספר ומשפחתו, מגוחכים ומצחיקים ובוטים ומוקצנים ואהובים באותה מידה. זאת הנחת היסוד של הסדרה. עם או בלי קשר בחר ראש האופוזיציה, נתניהו, לשבץ את הפגנת הימין, אליה עודד את תומכיו להגיע (אם כי הוא עצמו הסתפק בשליחת הקלטה של עצמו נואם), דווקא מול שידור הפרק הכפול של הסדרה הפופולרית. וחבל, כי אני בטוחה שהימין ועדות המזרח הסובלים מתת ייצוג בשלל תחומים, כהגדרתו, היו שמחים ליהנות משני האירועים.
חמש עונות של "שנות ה-80" הוכיחו שיש לה מקום בטלוויזיה ושהנוסחה עובדת. את ההחלטה על מיצוי האייטיז והמעבר לעשור הבא ליוותה החלפת פרסונל – מני אסייג, התסריטאי הראשי של "שנות ה-80", החליט להמשיך הלאה והוא הוחלף על ידי דניאל אסייג, הבן של שלום אסייג שמגלם את אביו בסדרה המבוססת על חייו. דניאל כבר כתב כמה פרקים בעונות האחרונה של "שנות ה-80" והפעם הוא לוקח את המושכות לידיו.
העונה הנוכחית כבר לוקחת את שלום-דניאל אל חייו שמחוץ לתחום המושב של המשפחה המצומצמת והשכונה. הוא מתחיל לעבוד בצוות הווי ובידור באילת, מכיר בחורה אמריקנית חמודה ומכניס אותה להריון, כזה שיסתיים בלידתו הוא ("12 קופים" מאץ'?). המשך העונה גם יסקור את פריצתו המקצועית כסטנדאפיסט. בקיצור, שלום יוצא מהקן ומתוודע לעולם שבחוץ, והדמות שלו הרבה פחות קומית מבעבר, לפחות בשני הפרקים הראשונים. למעשה הוא הולך ומתרחק מהעולם שהוא מכיר ושהפך לנוסטלגיה.
למרות הדמיון לסדרת האם, "שנות ה-90" מביאה איתה בנוסף לשינוי האווירה (היי, הגיעה משיבון קולי!) גם שינוי סגנוני בכתיבה, גם דמויות חדשות שמחליפות דמויות אהובות מהעונות הקודמות וכמה שינויים מתבקשים לדמויות קיימות. לא כל השינויים מתיישבים בטבעיות על הסדרה – הדמות של ציון, למשל, הבן של הרב קורקוס, שמתעקש שכל דבר בעולם אפשר למצוא בזול יותר בבני ברק, ממצה די מהר את השטיק שלה ויש בה משהו מעיק. ייתכן והיא מבוססת על דמות אמיתית, אין לי מושג, אבל מבחינה קומית היא קצת אינטנסיבית מידי. כך גם העוזר של גידי במכולת, שמתעקש להתקלף מקליפת הבננה שלו בכל הזדמנות.
ניכר מאמץ בדיאלוגים ללחוץ על הדוושה, מה שקצת מכניס מקל בגלגלי הזרימה הטבעית של הסצנות. יכול להיות שמדובר בשינוי שלוקח זמן להסתגל אליו, אם הצופים יתחברו לדמויות החדשות או אם ההומור ימצא את הקצב והנינוחות שאפיינו את העונות הקודמות, את זה יגיד רק הזמן. נכון לעכשיו אין סיבה לחשוב ש"שנות ה-90" לא תשאיר את הקהל הנאמן שלה מול המסך, ותזכיר להם שממש כמו הניינטיז, גם התקופה הנוכחית תעבור בסופו של דבר, כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס.
