מאז "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין, כל רומן תקופתי שמכבד את עצמו חייב להציב במרכזו גיבורה פמיניסטית ודעתנית, שמבלי להתכוון חופנת לעצמה את השידוך הכי מבוקש בגזרה וזוכה בכל הקופה - המעמד הנכסף וגם אהבת אמת. "ברידג'רטון", מצדה, שדרגה את הנוסחה, פרצה את הסכר והפכה את הדרמה התקופתית, שחלק גדול מחינה היה הנאמנות המוחלטת לאורחות התקופה, המלבושים, הנימוסים וההיררכיה המעמדית - לשעטנז עליז של אג'נדות מודרניות כמו פמיניזם, חופש מיני ושירים של טיילור סוויפט.
The Buccaneers - טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
"הבאקניריות" (The Buccaneers), שעלתה באפל TV פלוס, מתרחשת בשנות ה-70 של המאה הקודמת (כסף ישן/כסף חדש, נושא שמעסיק מאוד גם את "העידן המוזהב"). האליטה האנגלית הולכת ודועכת מטעמי מחסור במזומנים והם זקוקים לכסף האמריקני של הסוחרים הנובורישים כדי לשמר את מעמדם. העסקה משתלמת לשני הצדדים מכיוון שהאמריקאים זקוקים נואשות לייחוס אצילי שיאפשר להם להתברג בחברה הגבוהה האמריקנית, שהיא צאצאית של האריסטוקרטיה האנגלית.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
קונצ'טה (אלישיה בו, "13 סיבות") מתחתנת עם לורד אנגלי שפגשה בניו יורק ומסכימה לחזור איתו לאנגליה, למרות חששותיו ומורת רוחם של הוריו. קונצ'טה לוקחת את עצמה ואת ההיריון הטרי שלה ומאמינה שהאהבה תנצח הכול, אבל מתברר שהיא מנצחת הכול חוץ מהקרירות והבוז האנגלים שרוחשים לה בני המשפחה של הלורד המיועד. היא הולכת ודועכת, אבל למזלה הוחלט לשלוח את כל בנות הפמליה האמריקאיות והקולניות שלה לארח לה שם לחברה - ואולי לאפשר גם להן לאחוז בקצה גלימתו של אציל אנגלי כלשהו ולשדרג את מעמדן.
הנציגה הג'יין אוסטינית במקרה דנן היא נאן סנט ג'ורג' (קריסטין פרוסת'), צעירה אסרטיבית וחדת-לשון שמגיעה כדי לשמש חברה לקונצ'טה. היא אפילו לא מוצגת בפני המלכה כמועמדת לשידוכין, אבל כמובן שהיא מושכת את תשומת ליבם של הזכרים האנגלים, בעיקר את זו של רווק כריזמטי (מתיו ברום) ושל הנעלה שבגברים, הדוכס (גאי רמרס). עוד בפמליית השושבינות המקורית אפשר למצוא את אחותה של נאן, ג'יני (אימוג'ן ווטרהאוס), שנואשת להינשא ומוצאת את עצמה במערכת יחסים הרסנית הכוללת התעללות מינית, וברקע ישנה גם מערכת יחסים לסבית. כלומר מכל טוב הבופה האידיאולוגי של העידן המודרני, רק עם תסרוקות מהודרות, מחוכים, הזמנות לנשפים ומבטים מרומזים בשעת התה.
"הבאקניריות", שמבוססת על רומן לא גמור של אדית וורטון ("עידן התמימות") באותו השם, נחווית כמעין הכלאה מוזרה בין "גאווה ודעה קדומה" לבין "קלולס". וכן, הדמיון המכוון, שלא לומר ההעתקה הבוטה מ"ברידג'רטון", הוא לא משהו שאפשר להחליק. היא חוגגת את החברות הנשית ואת שמחת החיים האמריקאית של העולם החופשי מול הריסון והעגמומיות של האנגלים, אבל בסופו של יום היא מעין המחשה למה גם סדרה צ'יזית ונוסחתית כמו "ברידג'רטון" צריכה להיעשות ביד אמן כדי לסחוף את הצופה. מהר מאוד "הבאנקריות" מתחילה לשעמם. היא חסרה את המסע החכם מתיעוב לאהבה שעומד בבסיס יצירות שכאלו ושמחזיק את כל המתח הרומנטי והמיני על כנו. הזוגות שהיא מזווגת נעדרים כימיה ואין בהם שום קסם. נקודת האור היחידה היא פרוסת', שאכן נהדרת בתפקיד, וכריסטינה הנדריקס ("מד מן") בתפקיד אמן של נאן וג'יני. הסצנות של שתיהן הן היחידות ששוות צפייה.
בשאר הזמן "הבאקניריות" נשענת בכבדות על תצוגה שטחית של פערי התרבות בין האמריקאים לאנגלים. החוצפה האמריקאית והשחרור הרגשי לא נושאים חן בעיני האנגלים הנוקשים, אבל אל דאגה, יהיו להם קונים. רוב הזמן היא גם ממלאת בצייתנות נוסחתית אחרי התפניות הצפויות מאוד של הז'אנר, כשהיא משבצת פנימה באקראיות מניפסטים תלושים על מעמד האישה מהסוג שהפכו את "ברבי" לסרט פמיניסטי (הוא לא). כל אלה הופכים את "הבאקניריות" לבידור סביר ותו לא, אבל כזה שרחוק מדרמות תקופתיות, גם אם סבוניות, שנעשו בקפידה כמו "אחוזת דאונטון" או "ברידג'רטון".
