הנזירה, המלחינה והפסנתרנית אמהוי צגה-מרים גברו, שנקראה "מלכת הפסנתר", הלכה לעולמה ביום א' בגיל 99. הידיעה על מותה אושרה על ידי הצוות שלה. במשך 40 השנה האחרונות גברו התגוררה במנזר האתיופי בירושלים.
"משפחתה שולחת אהבה והערכה למעריציה, חבריה המוזיקאים, חברים, תומכים ומאזינים בכל רחבי העולם", נכתב בהצהרה ברשתות החברתיות של המוזיקאית. "משפחה וחברים ישתתפו השבוע בהלווייתה בירושלים, שם תובא גופתה למנוחות. הרוח והאור שלה ימשיכו להתקיים באמצעות האנרגיה היצירתית שחלקה. היא לימדה אותנו שחלומות עשויים להתגשם, ושזה לא משנה היכן גדלת או בן כמה אתה. הקשב ללב שלך וחלוק אותו עם העולם. נוחי על משכבך בשלום - נוחי באהבה".
גברו נולדה באדיס אבבה בשנת 1923 למשפחה אמידה ומשכילה. בגיל שש עברה לגור בשווייץ, נחשפה למוזיקה קלאסית והחלה בנגינת כינור כשהייתה בת שמונה. במהלך מלחמת העולם השנייה משפחתה של גברו היו שבויי מלחמה באיטליה. אחרי המלחמה למדה אצל הכנר הפולני אלכסנדר קונטורוביץ' בקהיר.
את אלבומה הראשון היא הוציאה ב-1967, ותרמה את הכנסותיו לנזקקים, והשתמשה בכסף שהרוויחה מהיצירה המוזיקלית שלה כדי לסייע בגיוס כספים לילדים אתיופים שהתייתמו לאחר המלחמה. בהמשך, הקימה את קרן המוזיקה על שמה שתמכה בלימוד מוזיקה באוכלוסיות נחשלות וילדים נזקקים. לאחר מות אימה ב-1984, עברה לגור במנזר האתיופי בירושלים
המוזיקה שלה הופיעה בסרט התיעודי המועמד לאוסקר Time ("שנים", 2020), ובסרט הדרמה של נטפליקס "חוצה את הקו". במהלך חייה הלחינה גברו יותר מ-150 יצירות מוזיקליות מקוריות לפסנתר, עוגב, אופרה ועבור הרכבים קאמריים.
העיתונאית והסופרת קייט מולסון יצרה סרט תיעודי עבור BBC Radio Four שתיעד את קורותיה של גברו בשם The Honky Tonk Nun. בסרט היא תיארה את גברו כ"אישה שבחירותיה נבעו מתוך גלות דתית ועצמאית, התמודדות עם מאבקים מגדריים מטורפים ברקע ההיסטוריה הפוליטית הדרמטית של אתיופיה במאה ה-20. אירועים שהפכו אותה לאמנית ייחודית".
