גם אתם מריחים את הריח המוזר הזה? אל תדאגו, לא השארתם שום דבר על הגז. זה הריח של "הזמר במסכה" שקשת שורפים על להבה גדולה מדי. הפורמט הקוריאני החמוד, שמתבסס על ליהוקים מפתיעים וגרדרובה מושקעת, השלים הקפה והפך אמש (שבת), עם עליית הפרק הראשון בעונה השלישית, למפלצת של גיפוף עצמי והתפעלות אין-קץ אלוהים יודע ממה. מביצועים בינוניים ותחפושות שרובן נראו כאילו הוטלאו לילה לפני הצילומים (לא את, עכבישה, את היית נהדרת, וגם צמר גפן מתוק). זה חבל, כי "הזמר במסכה" הייתה יכולה למשוך עוד כמה עונות אם קשת הייתה מסוגלת לרסן את הנטייה שלה לבומבסטיות ותעופה עצמית. נכון לעכשיו זה מרגיש כמו טלוויזיה מהעתיד - ולא העתיד המחמיא, אלא זה שיגיע אחרי האפוקליפסה או בריחת המוחות למאדים.
מתוך "הזמר במסכה" – עונה 3
(באדיבות קשת)
אחרי הפאלטה של "הקבוצה", קשת צריכה לחזור עם שחקן חזק מול העונה החדשה של "הישרדות" ברשת. זה אומר שהעונה הזאת עומדת להפוך להתקף בולמי של גימיקים - חידושים ש"ישאירו את הפאנל בהלם", הופעות אורח שיפילו עליהם את הסכך, ג'וקר סודי ועדן בן זקן וכל המשני-כיוון שההפקה של "הישרדות" לא הספיקה לקחת איתה אל האי. כלומר אנחנו עומדים להתרחק עוד יותר מחללית-האם בזמן שהרמזים ממשיכים להיות הזויים, הקולות מסונתזים, האננס אפילו לא טורחת להחזיק את המיקרופון מול הפה ולהעמיד פנים שהיא שרה ואופירה אסייג ממשיכה לקדם באופן חשוד את מכון הפילאטיס שהיא מבקרת בו. תודה לאל על עידו רוזנבלום שעוד מחזיק מעמד עם האצבע בסכר ושומר על איפוק יחסי.
לביקורות נוספות:
ניכר שהעונה הזאת צולמה בימים זחוחים יותר. ימים תמימים ויפים, בהם סטטיק ובן אל עדיין היו יחד ולא רק בכותרות שיביכו אותם ואת משפחותיהם ויביאו להפרשת האחרון מפאנל השופטים בשלב מתקדם של צילומי העונה. לצידם צדי צרפתי ואופירה אסייג מספקים בשעטה אוטומטית את השטיק הרגיל שלהם ("לא יודע", "היא גרה בניין מולי והיא יפהפייה") ותודה לאל על שחר חסון וסטטיק, שאחת לזמן מה מצילים את השיח הודות לפאנץ' שנזרק לשיחה פה ושם, רגע לפני שהם חוזרים לדף המסרים. נגיעות ההומור האלו הן הדבר היחיד שמונע מ"הזמר במסכה" להתדרדר אל היפרוונטילציה של קלוריות ריקות.
הקבוצה הראשונה (מבין שלוש) של "הזמר במסכה" הוצגה בפרק הזה והצופים, שפונקו בהדחה כבר בפרק הראשון, נפרדו מיורם ארבל, איש חמוד וזמר בעברו הרחוק שלא נשמע דומה לעצמו ועוד הודה ששינה את הקול. הפאנל לא היה מנחש מי הוא גם אם הוא היה מגיע ברגליים חשופות, צדי, או אם אופירה הייתה עוזרת לו במתיחות בפילאטיס. אחרי שהסיר את המסכה, ארבל ניסח פחות או יותר את חווית הצפייה בפרק הזה, שצדי רמז לתלבושת התיאטרלית שלו: "אני לא שחקן ומעולם לא שיחקתי, אבל ראיתי שחקנים". כמו שזה נראה מהספה שלי, "מי זה מי זה" לא תשרוד את הספרינט המזיע שקשת מתעקשת להריץ אותה, ואני לא זכיינית ומעולם לא גיירתי פורמט אבל היי, ראיתי פעם טלוויזיה.
