3 צפייה בגלריה
''אהבתי מוזיקה, אבל הייתי בטוח שאלך לעשות קולנוע''. מאור כהן עם ''זקני צפת''
(צילום: אמיר לוי)
יוני בן טובים, שאיתו הקמתי את זקני צפת, הוא זה שהכניס אותי לעשייה מוזיקלית. אהבתי מוזיקה, אבל הייתי בטוח שאלך לעשות קולנוע. היינו משתעשעים בלכתוב שירים, אחרי זה הבנו שיש לנו מספיק שירים בשביל להקים להקה, הגיעו אורן לוטנברג ועדיאל פורטוגלי, והשיר "ריקי" היה ניסיון לעשות שיר קאנטרי שהוא מטאל. ניסיתי לעשות קול של קאובוי מצחיק, אין משמעות למילים. הייתה קסטה שרצה בין אנשים, עוד לפני שהיה אלבום, ורוב הקהל שלנו היו בהתחלה חברים מבית הספר ומעגלים קצת יותר רחוקים של נוער שקיבלו את הקסטה הזו. בהופעה הראשונה עשיתי בטעות "הד בנגינג" לתוך הגיטרה של אורן, חזרתי הביתה עם פנס וההורים שלי היו בהלם ולא הבינו מה אנחנו עושים על הבמה. בהופעות הראשונות גם הייתי קופץ לקהל. אבל הרבה פעמים אנשים לא הבינו. מישהו היה קופץ והיו זזים הצידה, והוא היה קופץ לתוך הבטון. אז היה מקרה או שניים באיזו הופעת מטאל ברוקסן שילד איבד את ההכרה, ואחרי זה אסרו על אנשים לקפוץ מהבמה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
קרה או לא קרה שגביתם ממי שרצה לקפוץ מהבמה בהופעות שלכם שקל תמורת קפיצה?
קרה. המנהל שלנו בא לבעל המועדון ואמר, "תשמע, זה חלק מההוויה, בוא נעשה את זה מסודר. מי שרוצה לקפוץ ישלם שקל, ניתן את זה לתרומה". אז עמד שומר והעלה ילד-ילד, ראו שאפשר לקפוץ ונהיה חצי לונה גל בהופעה. לא אספנו הרבה כסף, זה בני נוער, שקל לא היה להם על התחת.
גרסה לשיר של שלום חנוך ואריק איינשטיין שאנחנו מאוד אוהבים. אני זוכר שיוני אמר, "אנחנו צריכים שיר עם ברייקים". הדגשנו הרבה יותר את ההפסקות, מן גרסת פאנק איטית. אנשים חשבו שאנחנו עושים דאחקה על השיר, אבל ממש לא.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
היית סמל סקס כל השנים האלה. הוטרדת?
לקחתי את הדברים בפרופורציה, לא משהו אלים. היו כותבים דברים על הרצפה בכניסה לבניין שלנו, לא זוכר מה, כותבים עם גירים, ואמא שלי החליפה את הטלפון פעם אחת כי היו מטרידים קצת בטלפון.
ישבתי מול הטלוויזיה, בתוכנית של מני פאר ז"ל התארח הזמר מיכאל מחמוד עם השיר "מאמי", ואמרתי שאני חייב לנסות לכתוב שיר בסגנון הזה של בלדה ישראלית קצת ים-תיכונית. ישבתי לבד בחדר ויצא לי "לא תבואי שישי שבת". רציתי לשנות את המילים, כי המילים האלה לא אומרות כלום. אבל זה לא הלך. היחצנית האגדית מירי בן יוסף ז"ל שמעה את השיר ואמרה, "אני יודעת מתי להוציא אותו". היא הוציאה את זה בבחירות והשמיעו את זה בכל פתיחת שעה ברדיו. זה פשוט התפוצץ".
במציאות הישראלית זה די משתלם.
תמיד אנשים אומרים לי, "אה, עשית כסף השנה", אנשים חושבים שמהשמעות אתה יכול לקנות בית. אז לא קניתי מ"שישי שבת" בית, זה מסתכם בכמה מאות שקלים. אנשים גם שואלים עד היום מה זה הבוחר? ואני מסביר שהתכוונתי לשיר משהו בינתיים, בשביל המלודיה, וזה מה שיצא. התכוונתי שזה אלוהים אבל אם זה מסתדר לאנשים עם בחירות, לא אכפת לי.
אתה מדבר פוליטיקה?
אני שמאלני. תמיד הייתי, לרוב בחרתי העבודה או מרצ. תפיסת העולם שלי היא חילונית-ליברלית. אני לא איזה אקטיביסט בעניין הזה.
השיר אולי הראשון שהלחנתי, עם שלושת האקורדים הראשונים שלמדתי. וגם שלושת האקורדים של רוב שירי הרוקנרול בעולם. אני תמיד ממליץ למוזיקאים צעירים שרק מתחילים ישר להלחין גם אם הם יודעים רק אקורד אחד. כי הלחנה זה כמו "שריר" נפרד מהנגינה שכדאי לטפח כמה שיותר מוקדם. שיר ילדותי בקטע טוב. על אדם שמפריע לעצמו לישון.
גידי גוב, אז עם התוכנית "לילה גוב", אמר לי בוא נעשה יחד דואט ל''אחלה עולם'', תרגום נפלא של עלי מוהר, רק המשפט לא היה "אחלה עולם" אלא "מה נפלא העולם". אמרתי לגידי, שמע, לא מדברים ככה. בוא נגיד אחלה עולם. והוא ישר נדלק על זה. זה מאוד תפס, וזה היה כבוד גדול לשיר עם גידי גוב שהוא זמר ושחקן מדהים, הוא מהמנטורים שלי יחד עם אריק ושלום, אנשים שיודעים לשלב הומור ומוזיקה רצינית ואירוניה, ועד היום אני מסיים כמעט כל הופעה עם השיר הזה, כי זה גם סוג של תפילה. אני חושב שהשיר הזה הכי מרגש אנשים דווקא כשהמדינה והעולם נמצאים בכאוס, זה מחזיר להם קצת את התקווה.
שיר מהרכב הזבובים שהתחיל ממפגש שלי עם דן תורן בחומוס בר, מקום קטן עם הופעות בקרליבך שהיו מגישים חומוס ושומעים רוקנרול. הייתי מופיע שם עם זקני צפת בימיה האחרונים. אחרי שאתה בהיי מורידים אותך עם ניגוב חומוס בפנים. דן אמר, בוא נעשה משהו יחד, כל אחד הביא חלקי שירים ומהר מאוד הצטרפו עוד מלא חברים. זו הייתה להקה ממש כיפית, וכמעט שלא היו ריבים. והשיר הזה, "קרול", היה ניסיון לעשות חצי שיר נירוונה עם ליין קצת ים-תיכוני בפזמון. המילים שיצאו לי תוך כדי כתיבה היו באנגלית, חיפשתי מילים בעברית אבל אמרו לי, "למה? כתבת את השיר הזה עם המילים האלה, תוציא את זה באנגלית". קצת חששנו מזה, ומאוד הופתענו שהשיר הצליח. משהו במנגינה היה מספיק ישראלי בשביל לתקשר עם הקהל. ובואי, המילים באנגלית לא היו איזה שייקספיר.
קיבלתי השראה מתמונה מאוד יפה בעיתון "העיר" של קרן מיכאלי שצילמה תמר קרוון. התחלתי לג'ברש סטייל דיוויד בואי, ואז הגעתי תוך כדי ג'יברוש ל"שיר הדנדילייט". אמרתי "הדנדילייט" זה כל כך מגניב, אשאיר את זה גם בעברית. אנשים שאלו מה זה הדנדילייט הזה? אז אין לזה משמעות, זה מה שנשאר לי מהג'יבריש. זה מתוך אלבום הסולו הראשון, שמבחינתי זה גם האלבום של פיטר רוט. כשהקלטנו אמרתי לפיטר, "תשיר את זה אתה" והוא שר את זה כל כך יפה. רציתי שהוא ישיר את זה אבל הבנו שזה יהיה קצת מוזר שבאלבום הסולו הראשון שלי מישהו אחר שר. ועדיין, לפעמים אני עדיין חושב שחבל שלא פיטר שר את זה.
מתוך הרכב הבליינים. ההשראה שלנו הייתה אורי שטרק שהיה הבליין של העיר, ורצינו לעשות שיר שהוא שילוב בין מוזיקה אלקטרונית מהאייטיז למוזיקה מזרחית ישראלית של האייטיז. הוא בהתחלה לא נתפס, אבל פאר טסי עשה לזה קאבר באלבומו הראשון ונתן לזה תעודת הכשר שזה שיר מזרחי לכל דבר ועניין. זה החמיא לי בטירוף וזה הזניק את השיר למעלה, הוא נהיה להיט. פאר אפילו הזמין אותי לשיר אותו בהופעה שלו בהיכל התרבות. היה כיף לא נורמלי.
אמא שלי קנתה את הספר "פרחי הרע" של המשורר הצרפתי שארל בודלר, עם תרגומים חדשים של דורי מנור. אמא שלי היא באמת מדהימה, היא גילתה לי כל כך הרבה דברים בחיים, פתחה אותי לכל כך הרבה עולמות, בגיל 13 לקחה אותי לחוג קריקטורות כי אהבתי קריקטורות, קלטה שיש לי נגיעה לקולנוע אז רשמה אותי לחוג קולנוע. היא בן אדם מאוד מיוחד, מכירה המון דברים ופתוחה לתרבות, אני הולך איתה לקונצרטים, היא פותחת אותי לעולם. אמרה לי, "יש פה ספר, נראה לי שאתה תאהב את זה". ואני פותח את הספר הזה ורואה את "החוזר", וזה טקסט אחר מטקסטים שאני מכיר, והלחנתי את זה ואמרתי וואו. סבא של פיטר רוט, שהוא מנצח ומתזמר וכבר בן 101, עשה לזה עיבוד לתזמורת. נסענו לרומניה לאולם שנראה מתקופת מוצארט והקליטו שם את התזמורת, וזה היה מרגש.
לא כל כך הכרתי את השיר המקורי. פיטר בחר את זה. הייתה שאלה אם להשאיר את המילים בלשון נקבה, אבל זה נשמע לי מעוות. אמרתי שצריך להשתחרר מזה, שאני יכול לשיר מנקודת מבט של אישה. לאנשים זה ממש לא הזיז שאני שר בלשון נקבה. וזה הצליח בבום, נדבק בשנייה ברדיו. את השיר הזה שרתי גם בחופות.
אתה מאוד זוגי.
כן, לירון ואני יחד 20 שנה, מתוכן נשואים 16 שנים. יש לנו ילד בן 15 וילד בן תשע. מה בסוף הכי חשוב? אהבה. זכיתי. יש לי אהבה, יש לי ילדים מדהימים, יש לי בית. בגלל זה אני קצת מפחד לפעמים. כשהרבה דברים הם טובים אתה אומר, מאיפה אני הולך לקבל את המכה?
שיר שהוא בעצם רומן עם העיר. אני כרגע לא גר בתל-אביב, עברנו מזמן לרמת גן ואחר כך לגבעתיים. כבר לפני כן היו לי יחסי אהבה-שנאה עם העיר, כי מצד אחד אני אוהב את העיר, זו העיר שגדלתי בה, מצד שני תל-אביב לא שייכת לתושבים - היא שייכת למדינה. כשאתה עובר לערים אחרות אתה מבין את זה. גבעתיים שייכת לאנשים שגרים בגבעתיים, אתה לא רואה אנשים שגרים מחוץ לגבעתיים בגבעתיים - אבל כל המדינה באה לתל־אביב.
זה השיר שלי שאני הכי אוהב. הוא שיר אוטוביוגרפי מבחינתי, כי אני באמת מרגיש שאני שר כי ככה יצא. זה שיר שמקרקע אותי. הפנייה הנכונה שלי הייתה שנשארתי במוזיקה ולא הלכתי ללמוד קולנוע. לעשות אלבום סולו - זו הייתה פנייה שהרגשתי שאני לוקח צעד גדול. לטלוויזיה נכנסתי לאט-לאט, הלכתי לטלנובלה.
זה היה צעד מפתיע.
כי הרגשתי שזה טוב לי, שאתרגל ככה למצלמה וזה פתח לי. פתאום הלכתי ל"של מי השורה הזאת?" ואז הגעתי ל"מסודרים". שם הכרתי את אסף הראל, אסי כהן וערן זרחוביץ', שאחר כך יצרנו את "הפרלמנט" - ששם הרגשתי כאילו אני בביטלס. אני הרינגו אומנם, כולם הרבה יותר מוכשרים ממני, אבל הרגשתי שהתמזל מזלי שאני עם החבורה הזו.
אודי אמר לי, "אני רוצה לתת לך טקסט לשיר". אמרתי לו, "מה טקסט לשיר? אתה סופר, בוא נעשה אלבום". הוא בא אליי עם ערימת שירים, אמרתי לו, "תמיין, תבוא אליי עם 50, לא עם אלף". ישבנו עם גיטרה והתחלנו לחפש לחנים לדברים. כשראיתי את הטקסט של "כמו ששומעים" חשבתי שזה גאוני, זה כל הדברים שאנשים אומרים. אחרי שהיית בעיר ודיברת עם כל כך הרבה אנשים אתה פתאום מבין שאתה כל הזמן אומר ושומע את אותם משפטים. שאנשים לא מדברים במילים. אלה משפטים שצעירים לא אומרים.
איך אתה עם הגיל שלך?
עם הלוק אני סבבה, יותר מפחיד אותי זה באמת היכולות והקול. כשאני פחות מתאמן אני מרגיש את הגיל. בגב התחתון. לפעמים בברכיים. גם נולדתי עם רגליים בזווית פנימה, היו לי מכשירים כמו של פורסט גאמפ. אז גם ככה נקודת ההתחלה האורתופדית שלי לא מדהימה. רוב הזמן חיכיתי להיראות כמו קאובוי זקן, כשהייתי צעיר רציתי להיראות כמו קלינט איסטווד ב"הטוב הרע והמכוער", עם חטטים ועיניים קטנות עם קמטים בצדדים.
ההופעות הקרובות של מאור כהן יתקיימו ב-18.11 בזאפה הרצליה, ב-26.11 בגריי מודיעין וב-17.12 בוונדרבר חיפה
פורסם לראשונה: 07:37, 04.11.22
