לפני מאה שנים בדיוק נחגגה הקרנת הבכורה של סרט האימה "נוספרטו" בנשף מסכות בגן החיות של ברלין. הסרט מהדהד באופן עמוק ואפל את חרדות התקופה הלא יציבה שבה הוא נוצר. אך זהו לא רק "סרט של זמנו". השפעתו על ז'אנר האימה בקולנוע משמעותית מכמעט כל סרט שניתן להעלות על הדעת. מי יודע כיצד ז'אנר האימה בקולנוע היה מתעצב לו צלחה המזימה להשמיד את כל עותקיו של הסרט.
"נוספרטו" הוא המונח בשפה הרומנית ל"אל-מת", יצור המתקיים באזור הדמדומים שבין החיים למוות, ושמיקומו המערער את קו הגבול הבסיסי ביותר הוא היסוד למפלצתיותו. זהו הערפד המשמעותי הראשון שהופיע בקולנוע שעוצב כעיבוד לא מורשה ל"דרקולה" (1897) של הסופר ברם סטוקר. התסריטאי היהודי הנריק גאלין הונחה על ידי הבמאי פרידריך ווילהלם מורנאו לשנות את שמות הדמויות ולהתיק את העלילה מאנגליה של סף המאה ה-19 לגרמניה של מחציתה הראשונה של אותה מאה. דרקולה הפך לרוזן אורלוק. ג'ונתן הארקר, הפוגש את המפלצת בטירתה בהרי הקרפטים, לתומס האטר. מינה, ארוסתו של ג'ונתן, לאלן האטר. דמויות משנה ובראשן ד"ר אברהם ואן הלסינג נופו מהתסריט.
שינויים אלו לא הספיקו כדי לשכך את זעמה של פלורנס בלקומב, אלמנתו של הסופר שמת עשר שנים קודם לכן. ב-1925 היא ניצחה בהליך המשפטי הממושך וזכתה בפיצויים ובמימוש דרישתה הנחרצת שכל עותקי הסרט יושמדו. חברת ההפקה פראנה פילם, ש"נוספרטו" היה הסרט היחיד שהופק בה, הכריזה על פשיטת רגל. התהליך המשפטי שיבש את יכולת ההפצה של הסרט ברחבי העולם, והשמדת עותקיו הייתה עשויה לשלול זאת לנצח. למרבה המזל עותקים של הסרט המשיכו לצוץ והוא הגיע והוקרן בארצות הברית בשנת 1929. לאחר מכן הוא נותר קיים ומשפיע על דורות של קולנוענים.
(הסרט המלא)
העתקות ועיבודים לא מורשים או "הומאז'ים" מורחבים נמצאים לכל אורך ההיסטוריה של הקולנוע. "נוספרטו" הוא מקרה יוצא דופן שבו מרכיבים במקור הספרותי שולבו במקורות השפעה נוספים, והותאמו באופן רב ערך למקום והזמן בו הסרט נעשה. התוצאה הייתה סרט אימה שערכו לא מתמצה בראשוניותו, אלא בהיותו פורץ דרך בעיצובה של אסתטיקת אימה קולנועית.
לשני אנשים יש השפעה קריטית על איכויותיו של "נוספרטו". המפיק אלבין גראו ששימוש גם כמעצב התפאורה של הסרט. לגראו היה עניין רב בתורות הנסתר - הוא העריץ את המיסטיקן האנגלי אליסטר קראולי, ובעצמו היה חבר במסדר המכשפים הגרמני Fraternitas Saturni. מעבר לאופן בו "נוספרטו" שותל סימנים ומוטיבים הלקוחים מעולם זה, גם העיסוק בערפד נקשר לחוויה אישית של גראו. כששירת במלחמת העולם הראשונה בסרביה היה לו מפגש עם איכר זקן שאביו נקבר מבלי שהתבצעו הטקסטים הנוצריים ולאחר מכן, לפי טענת האיכר, האב שב ורדף את אנשי הכפר בגלגולו כערפד. הוא אפילו הראה לגראו מסמך רשמי שבו מתואר גילוי הגופה ללא כל סימן של רקב, עם שיניים קדמיות שכעת בולטות מעל השפה התחתונה, והציווי הרשמי שיש להבטיח את מותו באמצעות תקיעת יתד בלב.
האדם השני והחשוב עוד יותר הוא מורנאו, אחד מגדולי הבמאים בקולנוע, ומי שבמהלך שנות העשרים יביים עוד יצירות מופת כמו "הצחוק האחרון" (בגרמניה) ו"זריחה" (בארה"ב). דמות יוצאת דופן של אדם גבוה ואדום שיער, שכבר כילד צלל לקריאת מחזות שייקספיריים וספרי פילוסופיה, למד לתארים בפילולוגיה ותולדות האמנות, ומנגד גם שירת כטייס במלחמת העולם הראשונה. יוצר מחונן בעל הבנה עמוקה באסתטיקת הרומנטיקה הגרמנית, המשולבת באופי נחוש ובשליטה בטכנולוגיה שתאפשר למדיום הקולנועי ליצור אסתטיקה דומה לזו של האמנות הפלסטית.
4 צפייה בגלריה
הדמות החשובה ביותר ביצירת "נוספרטו". הבמאי פרידריך ווילהלם מורנאו
(צילום: gettyimages)
"נוספרטו" משתייך ל"אקספרסיוניזם הגרמני" בקולנוע, קבוצת סרטים חדשנית שהופיעה בתקופת רפובליקת ויימאר (1933-1918), ושהציגה תפיסות חדשניות בשימוש בתאורה, בתנועות מצלמה, בבניית תפאורה ובאפקטים אופטיים. קולנוע שעושרו הוויזואלי מאפשר לו להביע בעיוותו של החומר הנראה את עיוות הנפש של דמות או העיוות של הקולקטיב. סרטים אלו היו שלב קריטי בהתפתחות הז'אנרים של הפנטזיה – ובראשם סרטי אימה.
"נוספרטו" הוא סרט אימה איטי. מאיים בתנועה המוזרה, המעוותת, של הערפד. מורנאו משתמש, בין השאר, בשינוי במהירות הצילום, בשבירת התנועה באמצעות עריכה ובעיקר בשימוש בצל המחליף את הגוף, נמרח על משטחים ובכל זאת פועל ככוח בעל ממשות מאיימת. שמו המלא של הסרט Nosferatu – Eine Symphonie des Grauens "נוספרטו - סימפוניה של אימה" מרמז על האופן בו הוא צריך להיחוות בהגיון המופשט של עלילה "לא הגיונית", קצב לא טבעי, מוות איטי שממנו לא ניתן לברוח. עולם שבו מורנאו משתמש בדיכוטומיה בין אור וחושך (כאן נוצר הרעיון של אור השמש המכלה את הערפד) כדי לעצב את החוקיות הוויזואלית והסמלית של העולם.
הסרט הופק בתקופה של חוסר יציבות חברתי ופוליטי קיצוני,והוא מהדהד את חרדותיו של העם הגרמני. ההפסד במלחמה העולם הראשונה שהציף את הרחובות בחיילים משוחררים קטועי איברים, שבירת הגב הגרמני בהסכמי ורסאי המשפילים שחייבו פיצוי עתק והעברת חבלי ארץ לצרפת, חוסר היציבות שחוללו ניסיונות הפיכה משמאל (מרד הספרטקיסטים ב-1919) ומימין (הלאומנים ב-1920, ו-1923), היפראינפלציה שבשיאה 4,000 מיליארד מארק היו שווים דולר בודד. מעל לכל אלו הייתה גם מגפת השפעת הספרדית שבין 1919 ל-1920 קטלה יותר גרמנים ממלחמת העולם. האסונות שנחתו על גרמניה היו מצע שעליו יכול היה לשגשג קולנוע המשקף חרדות אלו.
נוספרטו מגיע בספינה לנמל העיירה הגרמנית הפיקטיבית ויסבורג. בארון המתים ששבו הוא שוכב במהלך המסע יש עכברים מפיצי מחלות. זהו לא אריסטוקרט מלוטש (גם אם באופן מגוחך למדי) כמו זה שיופיע בסרטי דרקולה האמריקאים בכיכובו של השחקן ההונגרי בלה לוגוסי. זהו גילום של האחר המפלצתי, המגיע ממזרח אירופה לגרמניה, מפיץ הזיהום, חומד את הנערה הגרמנייה הטהורה כדי לשתות את דמה. עם האיפור הדרמטי שעיוות את תווי הפנים של השחקן היהודי מקס שרק - אף נשר אדיר ממדים, שיני ערפד, אוזניים מחודדות, כל אלו יצרו מפלצת המלכדת בתוכה לא מעט אלמנטים שהדהדו בשיח האנטישמי. למורנאו היו מכרים יהודים, התסריטאי היה יהודי, אבל הסרט השפיע עמוקות על הנאצי יוליוס שטרייכר, מיסד עיתון התעמולה "דר שטרימר", שהרבה לקשור ישירות בין היהודי והערפד. הסרט הדהד את האימה, והיה מי שידע איך לשאוב מכך השראה למען המטרות הנלוזות ביותר.
פרשנים התמקדו בהיבטים שונים של הסרט ובאופן בו הם פועלים במסגרת המקום והזמן בו הוא נוצר. פרשן הקולנוע הגרמני החשוב זיגפריד קראקאוור טען בספרו "מקליגארי עד היטלר" (1947) שהוא מהדהד את הגבריות הפגועה ואובדן הסמכות ההורית בגרמניה שלאחר המלחמה. הסוריאליסטים הצרפתיים העריכו את הסרט כמציג צורה רדיקלית וחשופה של ארוטיות, ופרשנים אחרים טענו, מנגד, שהמיניות בסרט מוצגת כמקור כל רוע, באופן התואם את תפיסתו העקבית של מורנאו.
לאורך השנים "נוספרטו", שאירוע מיוחד לרגל ציון הדרך החגיגי ייערך מחר (שבת, 21:00) בסינמטק ת"א, היה מקור השראה ללא מעט יוצרים וסרטים. הדוגמאות המעניינות ביותר הן "נוספרטו הערפד" של ורנר הרצוג מ-1979, שמשתמש בשחקן הפרוע קלאוס קינסקי כדי לייצר סוג של העתקה המתכתבת עם המקור. זאת במסגרת העיסוק של הרצוג בערכים של הרומנטיקה הגרמנית, ובאופן בו היא מהווה כוח מרומם ומסוכן בתרבות הגרמנית. בשנת 2000 ווילם דפו שיחק בתפקיד מקס שרק בסרטו של אי. אליאס מרהיג' "צילו של הערפד". המיתולוגיה מסביב לסרטו של מורנאו השתעשעה בשמועה לפיה מקס שרק היה בעצמו ערפד (הוא לא, למי שדואג). שמועה זו הייתה הבסיס לסרטו של מרהיג', שהפך לדרמת אימה רפלקסיבית שעלילתה מתרחשת במהלך צילומי "נוספרטו". השראה אחרונה שהיה יכול להיות מעניין במיוחד לחזות בהתממשותה היא כוונתו המוצהרת של הבמאי המוכשר רוברט איגרס ("המכשפה", "המגדלור") לעשות עיבוד מחדש לסרטו של מורנאו. מאז ההצהרה חלפו חמש שנים וחצי והדבר טרם קרה, וספק אם יקרה. אך גם בלי עיבוד מחדש, השפעתו המכוננת של הסרט על הז'אנר ממשיכה להיות מורגשת גם בחלוף 100 שנים.
