אלכס גיבני ישב במשרדו שבניו יורק בתחילת שנת 2023 כשלפתע צצה הודעה מישראל. הקולנוען הוותיק זוכה האוסקר נחשב ליוצר התיעודי הפורה ביותר בארצות הברית, וכהרגלו היה שקוע בעבודה על שלל הפקות בו זמנית - מסדרה על הטניסאי האגדי בוריס בקר, דוקו מוזיקלי על פול סיימון, ופרויקטים סודיים על אילון מאסק וסלמן רושדי. ולמרות זאת, משהו בהודעה המסתורית משך את תשומת לבו, בגלל שהיא כללה הצעה להעביר לידיו הקלטות מצולמות מחקירות בנימין נתניהו. שנה וחצי לאחר מכן, הוקרן בבכורה פסטיבל טורונטו "תיקי ביבי" (The Bibi Files) - הסרט התיעודי שביימה אלכסיס בלום ושבו גיבני משמש כמפיק. "כשהתקבלה ההודעה, שאלתי את עצמי, כרגיל, למה זה מצדיק סרט?", אומר גיבני בריאיון בלעדי ל-ynet, "אני מקבל הרבה הודעות כאלה, אבל במקרה הזה החומרים שהודלפו היו מרתקים בזכות עצמם. עבורי, כקולנוען שיש לו רקע בפרשות שחיתויות, היה פה פוטנציאל".
("תיקי ביבי" - טריילר)
גיבני בן ה-71 נודע כלוחם בשחיתות, עם סרטים שחשפו מזימות ערמומיות של אנשי עסקים תאבי בצע ופוליטיקאים רבי עוצמה. עם נתניהו הוא עשה היכרות כבר ב"ימי אפס" מ-2016, שם הצביע עליו כאחראי העיקרי לכך שהתוכנה הזדונית סטאקסנט, שפותחה כשת"פ ישראלי-אמריקני לצורך סיכול תוכנית הגרעין האיראנית, יצאה משליטה וזיהמה מערכות מחשב ברחבי העולם. ב"תיקי ביבי" גיבני והבמאית בלום מפנים מבט מעמיק וקרוב יותר לנתניהו, בני משפחתו ומקורביו, תוך הצצה בלעדית לחומרי החקירה שהודלפו. לפי הסרט, תאוות הבצע של נתניהו ואשתו שרה סיבכו אותם עם זרועות החוק, והניעו את היוזמה להפיכה משפטית בישראל וכהמשך לכך השפיעו על קבלת ההחלטות שלו בניהול המערכה מול חמאס. "ההדלפה הגיעה הרבה לפני 7 באוקטובר, אבל כבר אז זיהיתי את הסיפור על הדרך בה נתניהו ניכס לעצמו עמדה חשובה, שברגע אחד מאיימת להכניס את העולם כולו למערבולת", אומר גיבני.
בלום, שעבדה עם גיבני בעבר (כבמאית "הפרד ומשול: סיפורו של רוג'ר איילס" על המנהל המושמץ של רשת פוקס ניוז מ-2018, וכמפיקה ב"אנחנו גונבים סודות: סיפורו של אתר ויקיליקס" על מעללי ג'וליאן אסאנג' מ-2013), נשכרה על ידו כדי להוביל את הסרט כבמאית, ומודה כי מלכתחילה עלתה בה התהיה מדוע הסיפור שבסך הכול ידוע בציבור הישראלי אמור לעניין את הקהל הבינלאומי. "הוא ראש הממשלה שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בתולדות ישראל, כך שאי אפשר להגיד שהוא דמות זניחה. לרוע המזל עבור הישראלים, הם מוצאים עצמם במרכז סיפור שיש לו עניין עולמי בגלל ההפיכה המשפטית והמחאות חסרות התקדים", מסבירה הבמאית.
הם לא מפחדים
ב-11 בדצמבר יושק הסרט בפלטפורמת הסטרימינג האלטרנטיבית ג'ולט (Jolt), שגיבני אחד מיוזמיה. חברות התוכן האמריקניות הגדולות איתן עובד גיבני בשגרה נמנעו מרכישתו. הוא אומנם יופץ ברחבי העולם, אבל דווקא בישראל שידורו אינו אפשרי מבחינה חוקית, מכיוון שיש איסור על חשיפת חומרי חקירה מצולמים ללא הסכמת הנחקר. לטענת גיבני, זו הסיבה העיקרית לכך שהחומרים הגיעו לידיו: "איכות העיתונות הלוחמת בישראל גבוהה מאוד, אבל מכיוון שיש בעיה חוקית להפיץ את החומרים באופן רשמי, היה צריך להבריח אותם מחוץ לישראל, מתוך תקווה שהוא יצליח לחדור איכשהו לצופים הישראלים".
במה הסרט יכול לתרום לפענוח הדמות של נתניהו עבור הקהל הישראלי?
"נתניהו גדל בפילדלפיה וסיפור הרקע שלו אמריקני בחלקו, אבל בסופו של דבר זהו סיפור השחיתות האישי שהתפתחה לשחיתות פוליטי שהיה מעניין עבורי. אנשים בישראל מכירים את הסיפור, אבל בחו"ל לא כולם מודעים לכך. נתניהו נתפס כמדינאי מרשים מה שמעניק לו משקל רב בציבור הישראלי, וזה אפשר לו לנכס לעצמו עמדת כוח והשפעה במיוחד ביחסיו עם ארצות הברית. כך שהתדמית שלו מחוץ לישראל בעלת חשיבות אדירה. בנוסף לכך כקולנוען, מה שמעניין עבורי זה החשיפה הישירה של נתניהו, שרה, יאיר וארנון מילצ'ן. הסרט מאפשר קירבה אליהם מאוד באופן אישי, ואתה יכול לחוש אותם מזיעים משחיתות בהקלטות הללו בדרך שתמליל החקירות לא מאפשר. ולכן הרגשתי שזה חשוב ומעניין לעשות את הסרט".
מבחינת הצופים המקומיים, הגילוי המשמעותי ביותר של "תיקי ביבי" זו ההצצה האינטימית להתנהגותם של נתניהו, אשתו שרה ובנו יאיר כשהם ניצבים מול חוקרי המשטרה. בניגוד למסיבות עיתונאים, ראיונות טלוויזיוניים, פוסטים ברשתות החברתיות ומפגשים עם הציבור בתיווך מערך יחסי הציבור הממשלתי, הם אינם שולטים בשיחה במהלך החקירה. הרגעים המדהימים ביותר בסרט הם ביטויי הזעם וההתנשאות של שרה ויאיר כשהם משתלחים בחוקריהם ומטיחים בהם האשמות. "הם לא מפחדים והם לא מאוימים. הם נכנסים לחדר עם תחושת עליונות ומתפלאים איך החוקרים מעזים להביא אותם לשם. גרוע מכך, יש תחושת בוז. בוז למדינה ולשלטון החוק. זה כאילו שרק הם חשובים וכל האחרים הם כמו ג'וקים. הם קוראים לשוטרים 'שטאזי' ו'גסטאפו' ויוצאים גם נגד התקשורת. הם מאמינים שכולם שותפים לקונספירציה נגדם", אומר גיבני.
בניגוד לשרה ויאיר ויתרת הנחקרים המצולמים, בהם ארנון מילצ'ן, שאול אלוביץ' ועד המדינה ניר חפץ שמזומנים לתחנת המשטרה, חקירת נתניהו נערכת בלשכתו והוא שומר על קור רוח רוב הזמן, כשהוא חוזר שוב ושוב על תשובות "הלא זוכר" האופייניות שלו, ומדי פעם גם מלמד את חוקריו שיעורים במנהיגות. עם זאת, מדי פעם הוא מתועד כשהוא דופק בידיו על השולחן וצועק בתגובה לעדויות שמוצגות בפניו בפרשת הסיגרים והשמפניות ובפרשת יחסיו עם אלוביץ'. "שאלנו את עצמנו האם הוא מודע למצלמה. זו מצלמת וידאו שהוצבה במשרד ומכוונת אליו. הוא לא שוכח ממנה", אומרת בלום. "שרה היא הרבה יותר בלתי מסוננת ואנשים מבקרים אותה על כך ומסיבות מובנות, אבל יש לה רגשות והיא מבטאת אותם. אולם הוא (ביבי) אמן המסכות. עם זאת, מדי פעם הוא מועד. אם אתה יושב שם במשך ארבע שעות, אתה תמעד באיזשהו רגע. זה לא שאתה יכול להתחמק כאילו אתה נשאל שאלות מעיתונאי בדרך למטוס. כך שיש איכויות פסיכולוגיות שונות לחומרים הללו".
אם לא די בחקירות המצולמות שמספקות הצצה בלתי מתווכת לתכונות האופי של משפחת נתניהו, עדויות הנחקרים האחרים שופכות אור על חיבתם למתנות ולקשרי הון שלטון. בין השאר נטען כי לשרה יש חיבה לתכשיטים יקרי ערך על חשבונם של אחרים, וכן תשוקה לטיפה המרה, ובמיוחד לשמפניות יוקרתיות. בנוסף לתיעודים שומטי הלסת מחדרי החקירות, שובצו בסרט ראיונות עם העיתונאי רביב דרוקר (שגם מעורב כמפיק), אהוד אולמרט, איש המשק לשעבר מני נפתלי וחבר הילדות של ביבי, עוזי בלר. אלו מספרים על אירועים שקרו לדבריהם מאחורי הקלעים ומשקפים את אורח החיים הנהנתני משפחת נתניהו, וכן את מערכות היחסים ביניהם, תוך הדגשת שליטתה של שרה בענייני בעלה והמדינה. כפי שאומר בחקירה התומך הנלהב של נתניהו, המיליארדר המנוח שלדון אדלסון: "עדיף שהיא לא תדחוף את האף שלה".
"חלק מהדברים שנאמרו לא יכולנו להכניס לסרט", מספרת בלום, "כמו למשל איך ביבי מתקשר אליהם באמצע הלילה ושם את הטלפון על רמקול כדי ששרה תוכל להאזין לשיחה. זה אבסורד, אבל זה גם מאוד רציני".
"מר ביטחון" שכשל בהגנה
הגישה הקולנועית של גיבני לנושאים חברתיים ופוליטיים באה לידי ביטוי פעמים רבות בעבר, כמו במקרה של "אנרון: האיש החכם בחדר" (2005), "מונית לצד האפל" (2007) עליו זכה באוסקר, "לאנס ארמסטרונג: השקר" (2014) ו"סיינטולוגיה וכלא האמונה" (2015) שתרם לקריסת הכנסייה הסיינטולוגית. "תיקי ביבי" מצטרף למכלול היצירה שלו ומצביע בברור על נתניהו כאחד מאותם מנהיגים עולמיים אוטוריטריים כמו פוטין ברוסיה, ויקטור אורבן בהונגריה, רג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה ודונלד טראמפ בארצות-הברית (וכן מנהיגים לשעבר כמו ז'איר בולסונרו בברזיל וריקרדו דוטרטה בפיליפינים), שמנצלים את כוחם הפוליטי כדי למלא אחר תאוות הבצע שלהם ושאיפתם לכוח בלתי מוגבל, תוך התכחשות לשלטון החוק ולממסד.
גיבני סבור שהאסטרטגיה של נתניהו ביחסו לבתי המשפט, התקשורת והמשטרה בישראל לקוחה מספר התרגילים של הדיקטטורים, ובימים אלה באה שוב לביטוי אל מול חוקרי השב"כ, שאמונים על חקירת יועצי התקשורת שלו בפרשת ההדלפות מלשכתו, וכן מול היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, כמי ששמה הגבלות על כוחו הפוליטי. "אני חושב שאמריקנים מזהים את ההתנהגות הזאת כדומה לזו של טראמפ. הוא ממנה עכשיו את מאט גייטס לעמוד בראש משרד המשפטים בגלל שהוא מרגיש שלא נהגו בו בהגינות, כך שעכשיו מערכת החוק תהפוך להיות הדרך שלו לבטא את המרמור שלו. היא תהפוך להיות כלי להפעלת כוח במקום לשמירה על החוק", אומר גיבני, שמדווח כי בימים אלה החל לכתוב מחדש את המערכה השלישית לסרטו על אילון מאסק, בגלל הצטרפותו למעגל הקרוב של טראמפ כתומך כלכלי ופוליטי.
"הכול מתחיל בשחיתות אישית ובוז לשלטון החוק ובהמשך מתפתח להתנהגות כמעט משיחית. מנהיגים כאלה משכנעים את עצמם שהם טובים לאומה בגלל שאכפת להם ממנה, ולכן הם זכאים באופן אישי ליחס מועדף שהולך ומתעצם. אבל בסוף הכול נובע מתאוות הבצע, ובהמשך זה מתפתח לתפיסה של 'המדינה זה אני'. זו התנהגות אנושית, אבל ההיבט הכי גרוע שלה, והיא משתלטת על אנשים. לרוב המנהיגים האלה יש כשרון משחק. אפשר להבחין בכך בחקירות נתניהו, הוא שחקן טוב. וכך גם במקרה של טראמפ. הם שניהם שחקנים, וכך גם סינוואר שידע איך להמריץ את הקהל שלו. ההופעה הבימתית הגרנדיוזית של המנהיגים האלה היא כוח העל שברשותם והם מנצלים אותו כדי להסוות את השחיתות האישית שלהם. זה כמו הקוסם מארץ עוץ. אפשר לקבוע שלרוע המזל, במדדים של אובדן חיים, נתניהו מגיע לרמה יוצאת דופן. זה מטלטל לחשוב על מספר האנשים שהוא אחראי למותם".
מהלך אחר מספר התרגילים של הרודנים הוא חיבתם למשברים פוליטיים ומלחמות, אשר מסייעים לשמר את כוחם כשהם מציגים עצמם כ"מנהיגים חזקים" המגינים על האומה מאויבים מחוץ ומבית. ב"האזרח חודורקובסקי" גיבני תיאר כיצד פוטין ניצל את המלחמה בצ'צ'ניה כדי לעלות לגדולה בקרמלין. ב"תיקי ביבי" עולה הטענה כי מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר הקנתה לנתניהו את התירוץ לטעון את הציבור ההמום בתשוקת נקם שמשמרת את שלטונו ומחזקת את תדמיתו כ"מר ביטחון" שהתנפצה באותו יום נורא. "כמו פוטין, הוא יודע לנצל את כישלונותיו לטובתו, כמו למשל משבר החטופים. כדי להחזיר את החטופים נדרשת נכונות מסוימת לפשרה מדינית וכן חשיבה לטווח ארוך מעבר להישרדות הפוליטית שלו", אומר גיבני, ומזכיר את פיגוע הטרור בתיאטרון במוסקבה מאוקטובר 2002, בו נהרגו 132 בני ערובה לצד 40 מחבלים צ'צ'נים, בגלל גז קטלני שהוזרם למבנה.
"פוטין הקריב את בני הערובה, שנרצחו למעשה על ידי כוחות הביטחון שלו, וזה הוצג כהצהרה חד משמעית על כך שהוא זה שמגן על האומה הרוסית. לא היה לו שום עניין בקורבנות. אנחנו יודעים עתה שה-FSB יזמו כמה מהפיגועים מסביב למוסקבה כדי שהוא יוכל להאשים בכך את הצ'צ'נים. זהו עוד תרגיל מהמדריך הישן לדיקטטור", מסביר גיבני. "כשמדובר ב-7 באוקטובר, זה היה אירוע מזעזע. אבל אם נהיה כנים, אי אפשר לקרוא למה שקורה עכשיו בעזה מלחמה. כשמטוסים ישראלים יוצאים להפצצה על בסיס יומי, האם הם נתקלים בהתנגדות כלשהי? לא. אין סוף לזה וכמו שחלק מהמרואיינים בסרט אומרים: אף אחד לא יודע מה מטרת המלחמה הזאת. האם המטרה היא להמשיך להפיץ ולהרוג עד שאחרון הטרוריסטים שמסתתרים במנהרה ימות? זה יקח שנים רבות. בינתיים עוד ועוד טרוריסטים נולדים לקראת העתיד, והם מלאי השראה בגלל כל החורבן הזה שנתניהו מעולל".
זו אולי לא מלחמה שוויונית, ובכל זאת יש איומים צבאיים ומדיניים שישראל עומדת מולם במזרח התיכון.
בלום: "זוהי מלחמה אמיתית והכאוס שנוצר הוא מה שמשאיר את נתניהו בשלטון. הוא פוליטיקאי שבנה את הקריירה שלו על ההבטחה שהוא זה שיגן על הישראלים, שהוא 'מר ביטחון', ולכן הוא ביסס את הקריירה שלו באופן מכוון על פחד ותמיד חזר והזכיר שהטרור אורב מעבר לפינה וקבע שהוא היחיד שיכול להציל את הישראלים. ואז הגיע 7 באוקטובר והוא עצמו נכשל באופן חסר תקדים בהגנה. כשבודקים את ההצהרות שלו מבחירות קודמות, שבהשראתן צמחה הקריירה שלו, הן ניזונות מהתפיסה שישראלים תמיד יחיו בפחד. הוא קיבל את זה מאביו בן ציון, ומנהל את המדינה על פי הדרך הזו".
גיבני: "סינוואר עבור נתניהו הוא מה שבין לאדן היה עבור ממשל ג'ורג' בוש. 11 בספטמבר היה פיגוע שנועד לעורר תגובה מוגזמת שנותנת סיפוק רגשי למצוקה וטובה רק להישרדות הפוליטית שלו. המסקנה הברורה היא שסינוואר עשה בנתניהו כבשלו. הוא ידע בדיוק איך נתניהו יגיב, והוא היה נחוש לסכל את ההסכם המתגבש בין ישראל לסעודיה. הוא רצה להפוך את ישראל למדינה מצורעת. אם נתבונן מתוך הזווית הזאת, הרי שנתניהו מבצע את התוכנית של סינוואר הלכה למעשה".
מה שנתניהו אומר לעצמו
לקראת סופו של הסרט, "תיקי ביבי" מציג את הברית הפוליטית של נתניהו עם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כגבול האחרון שהוא עבר בדרך להשחתה מוחלטת שלו ושל שלטון החוק בישראל, תוך הקרבת המדינה כולה. בכך זוכים שני הפוליטיקאים לבמה בינלאומית, שחושפת אותם לעולם כסוכני כאוס הרסניים. "הם משאירים את נתניהו בשלטון, כך שהם דמויות חשובות בסיפור הזה. נתניהו אוהב להציג זאת כנורמלי החדש, אבל זה לא. זו ברית יוצאת דופן ומפחידה", אומרת בלום, "אין יותר תחתית למה שהוא מוכן לעשות כדי להישאר בשלטון. יש שמציגים אותו כבובה שלהם ובמידה רבה זה נכון. הוא זיהה אותם כבני ברית בקואליציה וחיזר אחריהם ודואג להשביע את רצונם באופן יומיומי".
7 צפייה בגלריה
''הגיע הזמן לאלטרנטיבה''. אלכסיס בלום
(צילום: Shane Anthony Sinclair/Getty Images for BFI)
גיבני מזכיר תצלום שנכלל בסרט ובו נתניהו מופיע לצד סמוטריץ' כשעל פניו הבעת פנים מלאת בוז ובושה. "הרגע הזה מלא עוצמה כי הוא חושף אותו כפי שהוא, לא כשחקן", אומר המפיק, "זה נראה שהוא אומר לעצמו 'אלוהים אדירים, אני צריך לשתף פעולה עם הטרוריסט הנורא הזה כדי להציל את עצמי מכתב אישום על שמפניות וסיגרים'. זה רגע מצמרר כי אתה יכול לזהות את החולשה של נתניהו, לצד העוצמה המדוברת שלו. אני חושב שזה הניצחון הגדול של הסרט בדרך שבה הוא חושף את המסכה שלו. זוהי חולשתו של הבריון, אדם שסובל מהבריונות של אשתו ושל סמוטריץ' ובן גביר. הוא איש חלש, ומה שאנשים חלשים עושים לפעמים זה להעניש אחרים כשיש להם הזדמנות".
אחרי הקרנות בפסטיבל טורונטו, פסטיבל וודסטוק ו-Doc NYC בניו יורק, ולקראת ההפצה בארצות הברית וברחבי העולם, מתגבש לו גם קמפיין לקראת האוסקר. עם זאת, כאמור, "תיקי ביבי" לא יופץ בארץ. היוצרים מקווים שהוא בכל זאת ימצא את דרכו לקהל הישראלי. נתניהו ומקורביו ניסו לפעול לביטול הבכורה בטורונטו ללא הצלחה. גיבני ובלום מדווחים שהם לא נתקלו בשום התנגדות מאז וגם לא חשים מאוימים, אולם חוששים להתעמרות בשותפם להפקה, רביב דרוקר. "הוא זה שחטף", אומרת בלום, "זה בטח לא נעים לו, במיוחד באקלים הנוכחי שהוא גרוע יותר מאי פעם ואנשים נלחמים על הפרנסה שלהם. לזכותו יאמר שהוא ממשיך לעשות מה שהוא עושה. אני לא יודעת אם אני הייתי פועלת כמוהו אם הייתי צריכה לפרנס ילדים ומשפחה".
המציאות שמתוארת ב"תיקי ביבי" לפני ואחרי 7 באוקטובר כואבת ומכעיסה, אולם היוצרים מקפידים לבדל בין נתניהו ובני בריתו הפוליטיים לבין הישראלים כמכלול. שילוב הפגנות הענק נגד ההפיכה המשפטית ולמען שחרור החטופים, כמו הראיונות עם דרוקר, אולמרט וגם אנשי מערכת הביטחון לשעבר, עמי איילון ונמרוד נוביק, מציגים את הציבור הישראלי כבן ערובה של מנהיגיו. "ישראל משוסעת והראינו את המציאות הזאת שהעולם לא רואה", אומרת בלום, "זה היה מכוון, כי החברה הישראלית אינה מונוליטית. כשאנשים יוצאים בהצהרות שישראל היא כזאת או אחרת, זה כמו להכליל את כל האמריקנים".
גיבני מוסיף: "החשש הוא שצעד אחר צעד, נתניהו מחריב את ישראל כדמוקרטיה ליברלית. קולות שמקבלים ביטוי בסרט, ועומדים על כך שהם לא יתנו לו להשלים את המלאכה, הם חשובים מאוד".
אתם חוששים לעתיד ישראל?
בלום: "כשמבקרים שם, אי אפשר שלא להבחין בכך שמערכת החינוך הושחתה לגמרי. לישראל הייתה מערכת נהדרת של בתי ספר ממלכתיים, ונראה שהם סובלים מחוסר תקציב בעוד שיותר ויותר כספים הולכים למערכת החינוך החרדית. יש לכך השלכות רבות. אנשים חסרי הכשרה עומדים בראשי משרדי הממשלה והדבר היחיד שמכשיר אותם זה נאמנותם למנהיג. אנשים שמתגאים שהם לא קוראים ספרים או שלא אכפת להם ממישהו חוץ מעצמם. הוא מינה אנשים שמבטאים ריקנות בנאלית, וזה מפחיד".
האם המצב יכול להשתפר בלי נתניהו בשלטון?
בלום: "ישראל נמצאת במצב קשה מאוד. הציבור מאוד משוסע ויש אינטרסים רבים מנוגדים. אני לא רואה מכנה משותף. אבל אני חושבת שישראל ראויה לראש ממשלה שלא מונע מהצרות האישיות שלו. ברור לכולם שהוא לא מנהיג שלנגד עיניו נמצאת טובתה של המדינה. יש אלטרנטיביות והגיע הזמן לאלטרנטיבה".
