מאור שוויצר מככב בשתי סדרות שונות בפריים טיים, והוא בכלל לא חלם להיות שחקן. אחד מהשחקנים העסוקים בתקופה האחרונה נחשף לעולם הזה בדרך אגבית בחייו - והתחביב הפך למקצוע. שוויצר על המסך בימים אלה בסדרה המבטיחה של רשת, "שמיים אדומים" ובעונה השנייה של הדרמה המצליחה, "השוטרים" של קשת. "זאת תקופה פורה ואינטנסיבית של קצת יותר משנה של עבודה מאוד קשה, מאתגרת וארוכה מפרויקט לפרויקט. שהכול יוצא במקביל, זה מרגש ומדהים", מספר שוויצר בפודקאסט "מחוץ לפריים".
יש ציפיות מאוד גדולות מ"שמיים אדומים". מדברים עליה כעל "פאודה" הבאה.
"יש המון הציפיות מהסדרה הזאת. מבחינתי ראיתי שני פרקים והם עונים על הציפיות".
הסדרה מספרת את סיפור האינתיפאדה השנייה בירושלים, כששוויצר מגלם את סער, חברו הטוב של עלי, והחברות ביניהם פוגשת את המציאות והסכסוך הישראלי-פלסטיני. "יש שני צדדים, ערבים ויהודים", אומר שוויצר, "וכשנותנים את המקום הזה, אף אחד הוא לא מפלצת ואף אחד לא חסין. בסוף כולנו אנושיים, כמובן שטרוריסטים ומחבלים הם ארורים ונוראיים, וזו הבחירה הכי נמוכה בעולם, לחלוטין חלאות אדם. אבל מאחורה בסוף יש אנושיות אצל הילדים שלהם או אצל אשתו של המחבל. הסדרה מוקדשת לכולנו. הכותבים והצוות היו ערבים ויהודים. אפשר לחיות אחרת. בן אדם הוא בן אדם".
לתוכניות נוספות בפודקאסט "מחוץ לפריים":
את ימי האינתיפאדה השנייה שוויצר מכיר היטב מימיו בתור נער ירושלמי, אותו נער שלא האמין בעצמו אחרי שסבל מקשיי למידה בבית הספר. "לא למדתי בבית הספר, לא הייתי ילד שהמסגרת הזאת התאימה לו והיה לי מאוד קשה, התמודדתי עם קשיי קשב וריכוז. היה לי קשה ללמוד קרוא וכתוב עד גיל מאוחר. עברתי ילדות לא פשוטה אל מול עצמי".
רגע אחד זכור מילדותו העיד מחד על הקושי הגדול שלו אולם מאידך, שינה את חייו. "בגיל 18 וחצי באתי לאמא שלי ואמרתי לה, 'אמא אני לא טוב בכלום'".
מה הביא אותך לומר את זה?
"הקשיים בבית הספר. אין לי כישרון לשפות, אני לא הכי טוב בספורט, מתמטיקה ואנגלית היה לי קשה, ואז כשהצבא שחרר אותי בגלל הבעיות הרפואיות שלי (עיוור בעין שמאל ובעיות ברגליים, ר.ב) והרגשתי - מה אני עומד לעשות בחיים ובאתי לאמא שלי ואמרתי שאני פשוט מרגיש שאני גרוע בהכול. היא חייכה אליי ואמרה שאני לא מבין את זה עדיין אבל הכישרון שלי הוא שאנשים אוהבים אותי וזה ייקח אותי מאוד רחוק. אז לא הבנתי את זה, היום אני מבין שכל מה שאני עושה זה בגלל שיש לי כישרון עם אנשים".
מה היו ההשלכות עליך בקושי בבית הספר?
"לא הייתי מגיע לבית הספר באישור ההורים שלי".
לא היה מורה שזיהה את הקושי?
"לא משהו שזכור לי מאוד. זה לא באשמתם, זה לא שמורים הם אנשים רעים שלא יודעים לזהות. הם מתעסקים בכיתות מלאות ומקבלים משכורות בושה כי זה מקצוע 'לא נחשב'. ואחר כך מתפלאים שהמדינה נראית ככה. מה אתה יכול להגיד למורה שמרוויח מינימום? זה קשה. קל היום לטפל בסימפטום ולא במחלה. דחפו לי ריטלין 40 מיליגרם ליום, השתיקו אותי וישבתי כמו זומבי. במערכת החינוך לא יודעים לטפל בבעיה, נגיד יש 40 ילדים בכיתה? לאחד קשה? נשתיק אותו".
שוויצר משתף גם במשקל העודף שבו היה בילדותו ומספר כי עד גיל 18 וחצי הוא שקל 107 קילוגרם. "למעשה כל הילדות", אומר השחקן. "אני יכול להגיד שזה אף פעם לא הפריע לי. היה לי המון ביטחון ואני יכול להגיד שהתחלתי לרזות רק כשזה התחיל להפריע. בבית הספר למשחק הבנתי שאני לא רוצה לקבל את התפקידים של 'השמן', לא שיש לי בעיה עם זה, אבל רציתי טייפקאסט יותר רחב. אני יכול להיות המון אנשים וכשאתה שמן אז יש טייפקאסט, מה לעשות, תוכל לשחק פחות ופחות דברים. זאת הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי במראה וראיתי שאני שמן. עד אז לא ראיתי את זה.
"היה לי מלא ביטחון, זה לא היה אישיו כי לא נתתי לזה להיות אישיו. היו לי את החברות הכי יפות בירושלים כשהייתי שמן. נכון אז היו צוחקים בחבר'ה 'מאור השמן', סבבה. אתה יודע כל אחד והקטע שלו. סבבה אני שמן. לא השפיע עליי שהייתי ילד שמן".
"כמעט שנתיים הייתי באובדן שפיות, מציאות ודמיון התערבבו לי לחלוטין"
שוויצר בן ה-33 היה מכור לסמים מגיל 14 במשך 13 שנה. את רגעי השפל הוא זוכר היטב כשנאלץ לישון במשך שנה על הספה בסלון בבית הוריו.
מה הוביל אותך להשתמש בסמים בגיל כזה צעיר?
"המקום הזה שהרגשתי שאני לא מוצלח ולא טוב בהמון דברים. גם יש לי אופי התמכרותי. ניסיתי וזה שאב אותי ממש. בזמנו הרגשתי שאני הגרסה הטובה יותר של עצמי ובדיעבד זה התברר כהרס עצמי ברמה הכי גבוהה. במשך כמעט שנתיים הייתי באובדן שפיות אמיתי. בגיל 27 כשיש לי קריירה, מלונות בפיליפינים, אני מוצא את עצמי מתחנן לאלוהים שיחזיר אותי להיות רגיל. שיציל אותי".
מה זה אומר שאיבדת שפיות?
"במשך כמעט שנתיים מציאות ודמיון התערבבו לי לחלוטין. בתחושה הפיזית הראייה שלי הייתה מוזרה, הכול ריצד. הייתה מן תחושה שאני ממש על ספינה, חרדה מכל דבר, לא הייתי יכול לצאת מהבית, פחדתי מהבחוץ, מכוניות שנוסעות מהר שיגעו אותי, אפילו עלים שזזים ברוח על העץ הפחידו אותי, קירות לבנים הפחידו אותי, הכול היה נראה כמו משחק מחשב. לא הבנתי אם אני ער או ישן, הייתה תקופה נוראית.
"הייתי משתמש בסמים על סטים מול במאים ומפיקים. הייתי משתמש בסמים בבית של סבא וסבתא שלי מול ההורים. אני נקי כבר שש שנים אין לי את החשש לחזור, זו שאלה שבני נוער שואלים אותי בהרצאות. אני עשיתי גמילה כי איבדתי שפיות הדבר האחרון שאתה מוכן זה לתת לזה לקרות שוב, המתנה הכי גדולה בחיים לשי שאני רגיל. אני עם הסמים גמרתי".
"אף פעם לא היה לי חלום להיות שחקן. אני מוכן לוותר על זה בשביל הקריירה של ניב"
על אף התקופה המוצלחת שלו ברמה המקצועית כאמור, עם התפקידים ב"השוטרים" ("העונה השנייה טובה בהרבה מהראשונה"), וב"שמיים אדומים", נראה ששוויצר לא מרגיש מאוד שלם, אחרי שבשלוש השנים האחרונות הוא חי במרחק מאשתו, השחקנית ניב סולטן, בשל צילומי הסדרה "טהרן" בכיכובה, שנערכים באתונה. השחקן מספר כי תדירות המפגשים ביניהם "מאוד נמוכה לצערי ולשמחתי, כי היא מגשימה את החלום שלה ביג טיים. בשלוש השנים האחרונות אנחנו לא מתראים שבעה חודשים בשנה. יש בזה דברים מקסימים".
כמו מה?
"הגעגוע שומר את הזוגיות והאהבה תמיד על אש מאוד גבוהה ואת הרצון לחוות דברים ביחד. הרבה פעמים שואלים אותנו על ילדים. אנחנו עוד ממש לא בכיוון, לא כי אנחנו לא רוצים, אלא מתוך הדבר הזה שאנחנו לא מתראים יותר מדי ואנחנו מאוד רוצים לחוות אחד את השנייה בעצמנו בלי שיש איזה זאטוט או זאטוטה שלוקחים מאיתנו את הזמן".
עברה לך המחשבה לעבור לגור איתה ביוון?
"היו כל מיני דיבורים באוויר ומחשבות, אבל זה לא פשוט. היום אחרי שלוש שנים אנחנו כבר חושבים הלאה. אם תהיה עונה רביעית זה כבר לא באמת החיים שאני רוצה לחיות, בנפרד מבת הזוג שלי במשך שבעה חודשים בשנה. נחשוב מה לעשות, אנחנו מנסים לפצח את זה. גם לי יש שגרה".
אתה רואה תרחיש שבו אתה מוותר על הקריירה שלך בשבילה?
"כן. לחלוטין בלי ספק. אני באופן אישי אוהב לעשות המון דברים, יש לי המון אפיקים שאני מתעסק בהם והמשחק הוא לא התשוקה הכי גדולה שלי בחיים, הוא תחביב, וזה תמיד היה ככה דרך אגב. אף פעם לא היה לי חלום להיות שחקן, הגעתי לזה מהדלת האחורית. אני מוכן לוותר על זה בשביל הקריירה שלה. בסופו של דבר החיים האלה ידרשו ויתורים, הזוגיות הזאת היא הדבר הכי חשוב לי בעולם. בשבילה המשחק הוא תשוקה מהנשמה ולי יש עוד הרבה דברים שאני אוהב לעשות, ואוכל למצוא את עצמי בכל מקום שהיא תהיה".
האזינו לפרק המלא של "מחוץ לפריים" עם רן בוקר.
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים