בשיתוף תערוכת עדות מקומית
תערוכת עדות מקומית, שנפתחה במוז"א – מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב, הפכה ב-19 שנים האחרונות לאירוע השנתי החשוב והגדול בישראל לצילום עיתונות ולצילום תיעודי. מידי שנה, מאות צלמי עיתונות וצלמים תיעודיים הפעילים בישראל מציגים את המציאות הישראלית כפי שהיא נשקפה דרך עדשת המצלמה שלהם. "התערוכה נערכת מתוך מחויבות גדולה לקהילת צלמי העיתונות והצלמים התיעודיים, עם הבנה לגבי החשיבות של האירוע לקהילה הזו", אומרת אוצרת התערוכה, לאה אביר, "וגם כדי להנכיח את החשיבות של קהילת הצלמים בחברה הישראלית - מדובר במקצוע קשה, עם סיכונים רבים, לרבות פיזיים, ועבודה בעולם העיתונות המאתגר. מחויבות נוספת של התערוכה היא לסדר יום ליברלי, המביא סיפורים שונים עם דגש על עוולות חברתיות וזכויות אזרח".
השנה, בנוסף לתיעוד מישראל, מוצגים בתערוכה צילומים של צלמות וצלמים ישראלים שנסעו לאוקראינה לתעד את המלחמה, לצד צילומים של ההפגנות בישראל ותיעוד של מי שנפלט מהמלחמה והגיע לישראל.
כ-7,000 תצלומים הוגשו בתגובה לקול הקורא של התערוכה, מתוכם נבחרו בין היתר 'תמונת השנה', זוכה 'פרס הדמוקרטיה' ו'סדרת השנה' בקטגוריות חדשות, טבע וסביבה, דת ואמונה, חברה וקהילה, ספורט, אורבניזם ותרבות, וחשיפה ארוכה. התצלומים הזוכים נבחרו על ידי חבר שופטים בלתי תלוי, המורכב מאנשי מקצוע מובילים מתחומי הצילום, האוצרות והתקשורת. התערוכה תוצג עד ה-11 בפברואר 2023.
איך נראתה ישראל מבעד לעדשת המצלמה בשנה החולפת? קבלו הצצה לצילומים נבחרים בתערוכה.
עושים הכל כדי לצפות
תמונת השנה של התערוכה צולמה במהלך ההלוויה של הרב חיים קנייבסקי, אליה הגיעו מאות אלפי חרדים. הצילום מתעד את הרגע שבו צעירים עולים על עץ כדי לראות טוב יותר את המתרחש. "היתה לנו בראש תמונה די קלאסית של ההמון בשחור-לבן, אבל התמונה שנבחרה היא דווקא של רגע מאוד קטן, המראה את המאמץ לצפות באירוע. זה רגע של התרגשות, מאוד אנושי", אומרת אביר.
הרגע שבו הלוויה של עיתונאית הופכת לאירוע אלים
פרס הדמוקרטיה, המוענק מטעם "שומרים", המרכז לתקשורת ודמוקרטיה, נועד לקדם צלמות וצלמים שעבודותיהם חוקרות היבטים חזותיים של הדמוקרטיה הישראלית. הצילום הזוכה צולם בהלוויה של העיתונאית שירין אבו עאקלה, עיתונאית אל-ג'זירה שנהרגה במהלך מבצע צבאי בג'נין. הצילום מצליח לתפוס את הרגע שבו ההלוויה הופכת לעימות אלים, ומציג את הכוחות החמושים מול משתתפי ההלוויה, כשארון הקבורה מונף במרכזו. "מותה של אבו-עאקלה מסמל גם את הסכנה שהעיתונאים עומדים בפניה", אומרת אביר.
מפגן כוח מול מפגן אופנה וצרכנות
הצילום של כוחות הביטחון כשברקע הדמויות הצבעוניות מביטות מהפוסטר מקבל את מבקרי התערוכה בפורמט גדול שמחזיר אותו לצורה של שלט החוצות שבצילום. "זה רגע של תל אביב פוסט הפיגוע, מצד אחד החיפוש והנוכחות הטראומתית של כוחות הביטחון בעיר עם הנשקים, ומצד שני שיא הצרכנות התל אביבית. מפגן כוח מול מפגן אופנה וצרכנות", אומרת אביר.
המסע בעקבות הטיפול בחיות הגדולות
הסדרה הזוכה בקטגוריית 'טבע וסביבה' מתארת טיפולים בחיות גדולות בבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בבית דגן. הסדרה התחילה ממקום נורא אישי של הצלמת, שהסוסה של אחותה הגיעה לבית החולים לניתוח. נמיר תיעדה את התהליך ונדהמה מהמוסד בו מטפלים בחיות כאלו גדולות, המאמצים המושקעים בטיפול שלהן והרגעים הצילומיים המדהימים שנוצרים. "הסדרה נוצרה ממבט מאוד אוהב וחומל על החיות ועם יחס אל האנשים שמטפלים בהן. האנושיות שלהם והקשר עם החיות שהם מתאמצים כדי להציל", אומרת אביר. "זו סדרה חשובה, בהקשר של חיות שעוברות התעללות לצד החשיפה של מי שפועל לטובתן".
אבל עמוק ומסירות קורעת לב בטבע
צילום נוסף מקטגוריית 'טבע וסביבה' צולם על ידי פקח רשות הטבע והגנים אשר תיעד פרא צעיר כשהוא אבל על אימו שנדרסה. הפרא לא הפסיק להתחכך בה או לעזוב אותה, מסרב להיפרד. "בסופו של דבר הפקחים לקחו את הפרא לחי-בר כדי לשקם אותו לפני שחרורו בחזרה לטבע", מספרת אביר. "הצילום מראה מצד אחד את הנזק שהאדם גורם בדריסה של האמא, ומצד שני האבל של הפרא הצעיר, והחמלה של האנשים שמתעדים בתשומת לב ודואגים לטפל בו".
כאן בשכונת חיים, בעיר המתים
הסדרה הזוכה בקטגוריית 'אורבניזם ותרבות' כוללת צילומי נוף אורבני שהוא למעשה 'שכונה' בבית קברות - מראה שנוצר בעקבות המחסור בשטחי קבורה, שהוביל לאיסור קבורה שלא בקומות. הצילום חושף את הקבורה בתור ארכיטקטורה חדשה שהופכת להיות חלק מאדריכלות אורבנית. 'ערי המתים' מאופיינים בסגנון אדריכלי ברוטליסטי, פומפוזי. הסדרה מראה את סגנון האדריכלות כחלק מהנוף העירוני שמאחוריו.
אירוע אחד, מספר זווית כמספר הצלמים
בהחלטה חריגה יחסית, התערוכה מציגה מספר זוויות שונות של אותו אירוע - פעילי ימין קיצוני מכים אישה פלסטינאית מבוגרת ומרססים אותה בגז פלפל במהלך מצעד הדגלים בירושלים.
"הבחירה להציג כמה תצלומים מאותו רגע באירוע מספקת הצצה לא רק לתהליך העבודה על התערוכה, אלא גם לפעולת הצילום עצמה: לנוכחות הפיזית של הצלם או הצלמת ולבחירות שנעשות בשטח. נוכחות המון הצלמים והצלמות מסמנת את ריבוי נקודות המבט האפשריות, אבל גם גורמת לנו לתהות לגבי האירוע כמופע לעיני צופים ולגבי תפקידה המהותי של המצלמה בייצור המציאות", אומרת אביר.
הדרך לבטא את עצמנו באופן חופשי לחלוטין
הסדרה הזוכה המקום השני בקטגוריית 'אורבניזם ותרבות' מציגה את אירוע הבולרום, אירוע שנערך במלון ימק"א בירושלים, אשר מיועד לקהילה הלהט"בית ולכל סוגי ה-queerness, לו מסורת ארוכה בארצות הברית. המטרה של האירוע היא לתת לאנשים שרוצים לבטא את עצמם בצורות שונות, להתבטא באופן חופשי - בצילום רואים את המשתתפים עושים 'פוזינג'. "על רקע ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות, הנושא של ביטוי עצמי של קהילות שונות במרחב הציבורי וקבלה של כל מיני סוגי עצמיות - הפך להיות מאוד רלוונטי", אומרת אביר.
חווית פליטות במילים, סאונד ונגינה
באריק סאלה, שברח ממלחמת האזרחים הרצחנית בדארפור והגיע לישראל לבדו כילד פליט, מספר על הבריחה, האלימות והזרות. הוא משחזר את הרגעים האלה באמצעות מילים, סאונד ונגינה.
(בימוי ועריכה: דור זליכה לוי
)
התקבל בוואטסאפ - תיעוד מיידי מזן חדש
אחד החידושים בתערוכה הוא הצגת צורה חדשה יחסית של תיעוד מקומי: ערוצי מדיה המתנהלים ברשתות חברתיות כמו טלגרם, טיקטוק, טוויטר ו-וואטסאפ, המביאים עדויות מצולמות מהשטח במהירות שלא הכרנו. צורה זו הפכה בשנים האחרונות לא רק לערוץ צריכה מרכזי של חדשות עבור רבים, אלא גם ליצרנית חומרי תיעוד המגיעים למהדורות ולאתרי החדשות.
ערוצים אלו מעלים מאות סרטונים ותמונות ביום, והם מנוהלים על ידי אנשים שמקדישים לכך את חייהם. החומרים מגיעים ממצלמות של עוברי אורח, מצלמות אבטחה, מצלמות רכב וכד', כך שהם מוצגים לעתים קרובות בשחור-לבן וללא סאונד, עם לוגו הערוץ מופיע במיקום בולט לשם הקרדיט והפצת הערוץ, במה שהפך לחלק מהאסתטיקה של הדימוי.
המקבץ המוצג בתערוכה מתמקד בערוץ המנוהל על ידי עמאר אסדי בטלגרם, ובסרטונים שמראים תופעה הולכת וגוברת של אלימות בחברה האזרחית בישראל: אלימות מאורגנת, קטטות ספונטניות, אלימות הקשורה בפשיעה, אלימות נגד רופאים ומשרתי ציבור אחרים, אלימות בכביש, אלימות בני נוער ועוד.
צפייה שמעודדת התבוננות ושיח
"התערוכה מציגה צילומים שאנחנו רואים כאלו או דומים להם כל הזמן, אבל היא נותנת לנו רגע להתבונן, לדבר עם מי שלידנו, לבחון את הפרטים, להסתכל על אירועים מזוויות שונות, במקום לצפות בהם לבד מול המסך או העיתון", אומרת אביר. "אנחנו לא צריכים לעשות לייק או למקם את עצמנו ביחס לתמונה ולאירוע. העיצוב בחלל נעשה כך שאין רגע בו רואים תמונה אחת, תמיד רואים עוד צילומים, כך שהכל נצפה בתוך הקשר רחב יותר, בצורה שונה מהאופן בו אנחנו צורכים את הדימויים בסדר יום סטנדרטי של המדיה". בנוסף, "לא תמיד מדובר בצלמים ובצילומים שהפכו לשער בעיתון. הצילומים בתערוכה הם יותר צילומים אזרחיים, וכך ניתן לראות נקודות מבט שונות על תופעות, קהילות, וללמוד".
לצד התערוכה עדות מקומית, תוצג כמדי שנה התערוכה הבינלאומית הנודדת World Press Photo שמציגה את מיטב צילומי העיתונות והצילומים התיעודיים מכל העולם. שתי התערוכות יוצגו בין התאריכים עד ה-11.2.2023 במוז"א מוזיאון ארץ ישראל.
אוצרת התערוכה: לאה אביר | יוזמת ומנהלת התערוכה: דנה וולפיילר-ללקין.
במסגרת התערוכות ייערכו במוזיאון אירועים בהם שיחי גלריה, הרצאות וימי עיון בהשתתפות הצלמים הזוכים.
שעות פתיחה: ראשון, שני, רביעי 16:00-10:00 | שלישי, חמישי, שבת 20:00-10:00 | שישי 14:00-10:00
בשיתוף תערוכת עדות מקומית
