אף פעם אל תהמרו נגד ג'יימס קמרון. זהו. מאוד פשוט. "טיטאניק" (1997) היה הפקת ענק של 200 מיליון דולר (374 מיליון בערכי 2022), שחזו כי תתנגש בקרחון ואולי אף תטביע את אולפני פוקס המאה ה-20. זה הפך לסרט הרווחי ביותר בתקופתו. "אווטאר" (2009) נסמך על פריצות דרך טכנולוגיות ועלה 237 מיליון (334 בערכי 2022) וגם היה סיכון כלכלי לא מבוטל, וידה ידה ידה, גרף את סכום הכסף הגדול בכל הזמנים (2.923 מיליארד דולר). לקראת "אווטאר: דרכם של המים" יהיו אלו שישאלו "למי אכפת מהחייזרים האינדיאנו-חתוליים של כוכב פנדורה 13 שנים אחרי הסרט הראשון?" או "מה הסיכוי שסרט שעלות הפקתו הייתה 400 מיליון דולר יהיה רווחי?" (קמרון עצמו אמר שהוא צריך להרוויח מעל שני מיליארד דולר כדי להפוך לרווחי), או "האם יש להפקת הענק סיכוי בעידן הפוסט-קורונה והדומיננטיות מוחלטת של סרטי גיבורי-על?". מי ששואל את השאלות הללו עוד לא הבין עם מי יש לו עסק.
אווטאר: דרכם של המים - טריילר
קמרון, ובכך אין שום ספק, הוא מגלומן. הוא לא עושה סרטים במובן הרגיל, אלא יצירות פאר טכנולוגיות שהן מונומנט לאמביציות ולאגו שלו. הוא חותר לסופר-מגה בלוקבסטר הבא עבור הקהל הגלובלי שבפניו הוא רוצה להציג את מסריו האקולוגיים והאנטי-קולוניאליסטים/קפיטליסטיים (כן, כן, האירוניה ברורה לחלוטין). ובוודאי שישנם לא מעט מבקרי ומבקרות קולנוע שיעקמו את החוטם האנין שלהם בסלידה מול סרטיו. אלו מוזמנים להתמוגג עד בלי די מסרטים שבהם מטגנים שניצלים במשך שלוש שעות מבלי שהמצלמה זזה.
לביקורות קולנוע נוספות:
קמרון הרוויח ביושר את תואר "מלך העולם" שהוא העניק לעצמו. בסוג הקולנוע שהוא עושה - אין לו מתחרים. הוא במאי האקשן בקנה מידה אפי הטוב בעולם, שמסוגל להעמיד סצנות מהירות, אינטנסיביות, חד פעמיות מבחינה ויזואלית וטכנולוגית, ועדיין לשמור על קוהרנטיות עלילתית ומרחבית. הוא מפתח עבור סרטיו טכנולוגיות שמקדימות את הפקות הענק של מארוול-דיסני בשנים רבות ("אווטאר" מ-2009 עדיין עומד בכבוד, שלא לומר מפגין עליונות טכנולוגית-אסתטית, מול כל סרט מארוול שנעשה מאז). הקהל יכול ללכת לסרטו החדש של קמרון כשהוא סמוך ובטוח שהוא יראה מראות מעוררי השתאות. הסרט כולל אלמנטים ודימויים ברי השוואה ל"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" הפקת הפאר השאפתנית של מארוול, אבל הפער בין שני הסרטים מובהק.
4 צפייה בגלריה
ג'יימס קמרון הצליח ליצור באמצעות טכנולוגיה "טבע חדש". מתוך "אווטאר: דרכם של המים"
(צילום: פורם פילם, courtesy of 20th Century Studios)
מותר (ואף רצוי) לא להתלהב מטקסטים שיש בפי הדמויות בסרטי "אווטאר" עם הניסוחים הפשוטים מדי של תחושות ומחשבות, וההתייחסויות המיסטיות שנשמעות כשעטנז של "השערת גאיה" (לפיה אורגניזמים מקיימים סימביוזיה עם כדור הארץ לתיקון ושימור משאבי הטבע) ואמונות של תרבות ילידית. אין טעם לצפות מסרטים אלו לטקסטים עם עושר, תחכום או אירוניה לשונית. זהו ניסוח פשוט של רגשות ואמונות שחותר לנגישות מוחלטת. מורכבות לשונית תהיה בגדר מכשלה כלכלית ואסתטית, לעוצמת הדימוי הוויזואלי המהווה את מהות סדרת "אווטאר".
אפשר לבכות את היעלמותו של הקולנוע "האורגני" שבו המצלמה לוכדת את יופיו של הטבע, לטובת מראות שנוצרו באמצעות מעבדי מחשב. אבל הקולנוע של קמרון אינו "סינתטי" בדרך המאפיינת כמעט כל שובר קופות עכשווי, והוא מצליח ליצור דבר שאף במאי אחר לא מסוגל להשיג: שימוש כה מתוחכם בטכנולוגיה עד שהוא מוליד "טבע חדש". גרסה טכנולוגית מוקצנת של הטבע המוכר על נופיו, חיותיו והאינטראקציות המורכבות המתקיימות בו.
הסרט יוצר חווית נשגב למאה ה-21, כזו הממזגת את ההתפעמות מהמונומנטליות של הטבע ברומנטיקה הגרמנית של המאה ה-19, עם עוצמת הנשגב הטכנולוגי של המאה ה-20. מרחב אוטופי של הרמוניה עם טבע, שהוא בעצמו - גם באופן יצירתו, וגם באופן שבו הילידים החייזריים באים עימו במגע - פנטזיה על התממשקות מושלמת עם טכנולוגיה. לא בכדי השיאים של "דרכם של המים" הם החלקים שבהם העלילה מושהה לטובת תנועה עם הדמויות במרחב של "הטבע החדש" אותו יצר הבמאי. מדובר בחוויה ששואבת אתכם אליה פנימה של עולם יציר טכנולוגיה, שמתקיימת אך ורק במפגש של הצופים עם המסך בבתי הקולנוע - חיוני שהמפגש ייעשה באולמות עם איכויות ההקרנה הטובות ביותר ובתלת ממד.
4 צפייה בגלריה
אומנם העלילה לא מצדיקה את אורכו של הסרט, אך המראות שבו - כן. מתוך "אווטאר: דרכם של המים"
(צילום: פורם פילם, courtesy of 20th Century Studios)
אינני מתכוון להתייחס בהרחבה לעלילת הסרט, ובוודאי לא לספיילר חלקים ממנה. הסרט ארוך מאוד (190 דקות), ובוודאי מאתגר גם את אלו הנשאבים לתוכו. אפשר לטעון שאין בו מספיק "עלילה" שתצדיק את משכו - ויש בכך אמת אם כל מה שאנו מצפים לו הוא מכניזם עלילתי מהודק. אבל, כאמור, החוויה של הטבע המוצע היא האטרקציה המרכזית, וככזו היא תובעת את המשך שלה.
בשנים שחלפו מאירועי הסרט הקודם ג'ייק סאלי (סם וורת'ינגטון) ונייטירי (זואי סלדנה) נסיכת שבט האומטקייה, הקימו משפחה. סיקוונס הפתיחה סוקר את ההתרחשויות בשנים שחלפו, ובעיקרן לידת ילדי המשפחה והתבגרותם. בנקודה שבה העלילה מתחילה המשפחה כוללת את הבן הבכור ניתיאם (ג'יימי פלאטרס), נער בוגר ושקול במזגו, אחיו הקצת יותר צעיר ופזיז לואק (בריטן דלטון) שמרגיש תמיד פחות מוערך ביחס לאחיו, טוקטריי (המכונה "טוק") (טריניטי בליס) בת הזקונים בת ה-8. מלבדם ישנה גם בת מאומצת, נערה צעירה בשם קירי - שהיא בתה של ד"ר גרייס אוגוסטין, שאותה גילמה סיגורני וויבר בסרט הקודם. באמצעות פלאי הטכנולוגיה וויבר בת ה-73 מגלמת בסרט הנוכחי את הבת הצעירה.
בסוף הסרט הקודם, עם הניצחון של הנא'בי על כוחותיו של קולונל מיילס קוואריץ' (סטיבן לאנג), חיסולו, והגירוש של אנשיו מפנדורה, נותרו על הכוכב מספר מצומצם של מדענים אנושיים. יחד איתם נמצא גם ספיידר (ג'ק צ'מפיון) נער צעיר שנולד על הכוכב, וכעת הפך לבן בית במשפחתו של סאלי. הרקע האישי שלו ישחק תפקיד לא מבוטל בעלילה.
4 צפייה בגלריה
קוואריץ' חוזר - והוא גדול, מהיר ונקמני אפילו יותר. מתוך "אווטאר: דרכם של המים"
(צילום: פורם פילם, courtesy of 20th Century Studios)
האיום האנושי חוזר לכוכב פנדורה דקות ספורות מתחילת הסרט: בגלל החורבן האקולוגי של כדור הארץ, המטרה של בני האדם הפולשים אינה רק לחמוס את מחצבי ה"נדיריום" (Unobtanium), אלא להפוך את כוכב פנדורה למתאים למחייה עבור אנשי כדור הארץ - עם השלכות הכיליון הברורות לכל מי שחי על הכוכב. המזימה, שאותה מובילה הגנרלית ארדמור (אידי פאלקו), היא מהלך עלילתי הנשמר, כך נראה, לסרט השלישי.
בינתיים חוזר החבר הישן-חדש - הקולונל קוואריץ'. אומנם הוא מת בסרט הקודם, אך לפני מותו תודעתו וזיכרונותיו שוכפלו, וכעת הוא נוצר מחדש בגוף אווטאר של נא'בי עם כל היכולות הפיזיות של עוצמה, זריזות ויכולת להתממשק עם החיות של פנדורה. הוא מוביל כוח קומנדו של חיילי מארינס בגוף אווטארים כמו שלו במשימת איתור ונקמה בסאלי ובמשפחתו.
הסכנה הניצבת לחיי המשפחה מובילה אותם לאזור בפנדורה שלא הוצג בסרט הקודם. כאן חיים המטקאיינה, הילידים שהם וריאציה אמפיבית של האומטקייה. צבע עורם ירוק, יש להם גוף מותאם יותר לשחייה ולצלילה ממושכת במים. קמרון, שיש לו היכרות יוצאת דופן עם הים ועם צלילה לעומק, עיצב עלילה שתאפשר לו לייצר את הגרסה התת-ימית של הג'ונגלים של פנדורה שהוצגו בסרט הקודם. התוצאה, כפי שניתן להבין, מרהיבה.
4 צפייה בגלריה
הסרט מאפשר לקמרון ליצור גרסה תת-ימית של הג'ונגלים המרהיבים של פנדורה, והתוצאה מרהיבה. מתוך "אווטאר: דרכם של המים"
(צילום: פורם פילם, courtesy of 20th Century Studios)
הערה בעקבות צפייה שנייה בסרט, 48 שעות לאחר הראשונה: זה רק משתפר. לא רק שהסרט לא איבד מיכולתו לרתק, אלא שגודל ההישג הופך לברור יותר. לא מדובר בסרט של "דימויים יפים בלי סיפור", אלא סיפור מורכב ועשיר המבוצע באמצעות שליטה שאין שניה לה בטכנולוגיה הקולנועית. חרף אורכו של הסרט קמרון לא מבזבז בו זמן על מה שלא משרת את העלילה (חוץ מכמה רגעים שבהם הוא מכין את הקרקע לקראת הפרקים הבאים). בעקבות הצפייה החוזרת בסרט הציון עלה מ-4.5 ל-5.
החלק השלישי בסדרת סרטי "אווטאר", וחלקים מהסרט הרביעי - כבר צולמו. רק במצב של קריסה מוחלטת בקופות (שבכנות, אינה עולה על הדעת), הסרט השלישי, שאמור לצאת בסוף 2024, לא ייכנס לעבודת הפוסט פרודקשן המורכבת שאמורה להימשך שנתיים. מעבר לכך, לקמרון יש כבר את התסריטים לסרט הרביעי והחמישי שיתממשו בכפיפות למידת ההצלחה של הפרק השני והשלישי. הוא גם ציין לאחרונה שיש לו כבר את העלילות של הסרטים השישי והשביעי. לאור מצב הקולנוע (ואם נהיה מורבידים - גם מצב כדור הארץ) לא ברור אם יהיה מי שיצפה בסרטים אלו.
פורסם לראשונה: 22:27, 14.12.22
