"אני אראה לך, כולם עושים את זה. הוא ליטף אותי ואז, את יודעת…". זה היה הרגע המטלטל בחייה של קאמי קושנר, כאשר אחיה התאום סיפר לה, בגיל ,13כיצד אביהם החורג והאהוב אנס אותו בפעם הראשונה. "חינכו אותנו בבית להיות אחראים ובוגרים. כשאחי סיפר לי איך אבינו החורג פגע בו מינית העמדתי פנים שאני מבינה על מה הוא מדבר אבל לא היה לי מושג. הייתי צעירה מדי. עם זאת, קלטתי שזה חמור", היא מספרת בקול מהורהר בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" - חודש אחרי פרסום ספרה "לה פמילייה גראנדה", שפתח בצרפת שיח פומבי סוער בנושא גילוי העריות. לתאום שלה, שהיא מכנה בספר "ויקטור" כדי להגן על זהותו, הייתה בקשה: "שמרי את הסוד. הבטחתי לו, אז תבטיחי גם את. אם תדברי אני אמות. אני מתבייש. עזרי לי להגיד לו לא, בבקשה", היא אומרת.
הפשע הנורא נגד אחיה הוא נושא ספרה הראשון של קושנר. "לה פמילייה גרנדה" (המשפחה הגדולה, בספרדית) - כפי שנהגו אמה ואביה החורג לכנות את עדת המעריצים והחברים שהתקבצה סביב הזוג המבריק הזה, אוולין פיזייה ואוליבייה דוהאמל, בעת שהסוד הנורא מרעיל מתחת לפני השטח את חייהם של התאומים. פרסום הספר חולל צונאמי של תגובות פוליטיות וחברתיות. הספר נחטף מהמדפים, אשת הנשיא בריז'יט מקרון הביעה תמיכה, והנשיא מקרון עצמו פירסם בשבוע שעבר סרטון בטוויטר שבו הוא מבטיח לקורבנות פשעי המין נגד קטינים "אנחנו כאן, אנחנו מקשיבים לכם. לעולם לא תהיו עוד לבד". שרה לשעבר - שמונתה רק לפני חודש לוועדה לטיפול בנושאי אלימות נגד קטינים - נאלצה להתפטר, משום שהייתה מהאורחים בבית הקיץ החלומי של דוהאמל ופיזייה. אולם התגובה החשובה ביותר הגיעה מהצרפתים עצמם. אלפים הביעו את תמיכתם ברשתות החברתיות תחת ההאשטג .#MeTooIncesteאנשים מכל המינים, הגילאים ומכל שכבות החברה העידו, חלקם בפעם הראשונה, על מה שמהווה עדיין את אחד מנושאי הטאבו הגדולים בימינו. בזכות הספר הזה חומות השתיקה הולכות ומתמוטטות. "לא צפיתי לתהודה הענקית", מודה קושנר במבוכה, "בדרך כלל כשאני מספרת מה עבר עלינו אף אחד לא טורח להקשיב לי ולענות. זה טיפוסי למשפחות הקוברות את הסודות שלהן".
ואיך את מתמודדת עם החשיפה חודש אחרי שהספר יצא?
"זה מוזר, אבל כקורבנות אנחנו סובלים מרגשות אשם כשאנו מספרים מה שחווינו. את חושבת, אם אדבר ארגיש יותר טוב. אבל זה לא קורה מיד, הדרך עוד ארוכה. ככה אחי ואני מתקדמים".
ולמה החלטת לדבר עכשיו?
"זה ספר על גילוי עריות ועל השליטה שיש להורים על ילדיהם. אמא שלי הייתה מאוד דומיננטית בחיי. וכעת, אחרי שנפטרה לפני שלוש שנים, אני יכולה לדבר. מותה זיעזע אותי. כתבתי כי הרגשתי צורך עז לדבר עם אמא שלי. היא כבר לא בין החיים, והכתיבה הייתה הדרך היחידה שנותרה בפניי לדבר אליה. אני לא בטוחה שהייתי מסוגלת לכתוב את הספר אם היא הייתה עדיין בחיים. וחוץ מזה, יש היום הרבה יותר קשב ומודעות לאלימות נגד קטינים, בגלל תנועת .MeToo "כשהתחלתי לכתוב לא חשבתי לפרסם ספר, הרגשתי שאני כותבת מכתב לאמא שלי. רק כשהחלטתי לפרסם שאלתי את עצמי האם אני באמת קורבן, גם אם לא הותקפתי פיזית".
סחטנות רגשית
בסקר שערך מכון הסקרים הצרפתי "איפסוס" בנובמבר 2020עולה כי 10%מהצרפתים היו קורבנות תקיפה מינית בתוך המשפחה. על פי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל, אחד מתוך שבעה עבר תקיפה מינית בתוך המשפחה. גילוי עריות מהווה כ-60 אחוז מכלל עבירות המין על קטינים עד גיל .12
קאמי קושנר, בת ,45מרצה למשפטים ומתמחה בנושאים חברתיים, היא אמא לשניים, ועד כה התראיינה רק פעמיים: בתוכנית הטלוויזיה הספרותית "הספרייה הגדולה" ובשבועון המכובד "אובס". אחיה, ויקטור, עמד מאחוריה ומאחורי פרסום הספר. אך הוא אינו מעוניין להתבטא בפומבי. הוא אסטרופיזיקאי, נשוי פלוס שלושה. כיום מאפשר החוק בצרפת להגיש תביעה 30 שנה לאחר גיל הבגרות של הקורבן. חשוב להדגיש כי בתקופה שבה תקף דוהאמל מינית את ויקטור איפשר החוק להגיש תביעה רק 20 שנה אחרי ביצוע העבירה, כך שחלה עליה התיישנות. לפני כמה ימים הוא הגיש תלונה במשטרה, כדי לבדוק אם חלק מהעבירות עדיין תקפות או אם נמצאו קורבנות נוספים.
אחיך שינה את דעתו בעקבות פרסום הספר?
"אני לא מדברת בשמו. גם בספר אני מאוד מקפידה על כך. הוא מתקדם בקצב שלו".
הטראומה של קאמי ואחיה כה גדולה עד שאינם זוכרים אם האירועים החלו כשהיו בני 13או .14מדובר בשלוש שנים קשות בהן הידק אביהם החורג את אחיזתו בילדים, כשהוא מרעיף עליהם תשומת לב וחיבה, בדיוק בתקופה בה אימם, אוולין פיזייה, צללה לתהומות האלכוהוליזם, לאחר שהוריה התאבדו זמן קצר אחד אחרי השני. ואילו אביה החורג הפעיל עליה סחטנות רגשית מתוחכמת במיוחד: שתיקתה תמורת ההבטחה לטפל באמה האהובה והסובלת. "בעזרת החיבה והאינטימיות שלנו, בשל האמון שנתתי בו לאט-לאט, ללא אלימות, השתיקה הכתה בי שורש", היא מתארת ממרחק הזמן.
הספר שלך נוגע גם במעגל שמסביב לגילוי העריות.
"זמן רב שאלתי את עצמי אם הרצון שלי לספר את מה שקרה הוא לגיטימי. אחרי טיפול פסיכולוגי הבנתי שכן, זה קרה גם לי - לא פיזית אבל מוסרית. ילדים יכולים להיות קורבנות של הוריהם, שהפרו את האמון שנתנו בהם, וזה מה שחוויתי".
קאמי היא בתו של ברנאר קושנר, ממייסדי "רופאים ללא גבולות", אשר כיהן בעבר כשר החוץ בתקופת נשיאותו של ניקולא סרקוזי. הוא דמות מוערכת בצרפת ובעולם, ואחרי גירושיו מאמה של קאמי, ויקטור ואחיהם הגדול ז'וליאן, הוא נישא לעיתונאית הטלוויזיה קריסטין אוקרנט. אוולין פיזייה הייתה מומחית לחוקה הצרפתית ומרצה באוניברסיטה, מנשות חוד החנית של הפמיניזם במהפכת שנות ה-70 בצרפת. בצעירותה אף הייתה בת זוגו של פידל קסטרו והתגוררה בקובה במשך ארבע שנים.
אוליבייה דוהאמל, בן ,70היה בעלה השני של אוולין, והזוג אימץ שני ילדים מצ'ילה. קאמי קושנר אינה מזכירה את שמו אפילו פעם אחת בספר ומסתפקת בכינוי "אבי החורג". דוהאמל, איש כריזמטי ומבריק, נחשב לאחד מהפוליטולוגים המובילים בצרפת. עד לפרסום הספר היו לו פינות קבועות בתוכניות טלוויזיה ורדיו משפיעות, הוא עמד בראש העמותה המנהלת את המוסד האקדמי היוקרתי "סיאנס פו" והחזיק בשורה של תפקידי מפתח בארגונים אחרים. "מאחר שאני מתמודד עם התקפות אישיות, אני חדל מכל עיסוקיי כדי להגן על המוסדות בהם אני פעיל", צייץ מיד עם פרוץ הפרשה.
את חושבת שההדים שהספר עורר קשורים בעובדה שמדובר באנשים מפורסמים יחסית?
"הם ידועים בחוגי האינטלקטואלים ברובע סן ז'רמן בפריז. לא כאושיות תרבות ששמם שגור בכל בית בצרפת. אני חושבת שללא קשר, המודעות לפשעי מין נגד קטינים הולכת וגוברת ואנשים מוכנים לקרוא דברים שקשה היה לעכל לפני כמה שנים. אני אולי נאיבית, אבל אני מאמינה בכוחה של הספרות".
איך את מרגישה אחרי פרסום הספר?
"הכוח שיש לשתיקה הוא שהיא שוברת אותך לאלף חלקים. איך שאת מתנהגת ומדברת כשאת עם הילדים שלך, ההורים, האחים ואפילו באופן מקצועי הוא שונה לגמרי. את כל הזמן חיה בחלקים נפרדים. הכתיבה אפשרה לי להפוך לאדם שלם יותר. העולם שהיה הפוך התאחד".
הופתעת משתיקתו של דוהאמל?
"כשכתבתי את הספר לא שאלתי את עצמי איך הוא יגיב. זאת שאלה קשה עבורי. אהבתי אותו מאוד".
התאומים קושנר אולי היו שותקים עוד שנים רבות אלמלא ב-2008 סיפר להם אחיהם הבכור, ז'וליאן, על כוונתו לשלוח את ילדיו לבד, לחופשה המסורתית בבית הקיט בעיירה סנארי סור מר. "אמרתי לאחי שידבר איתו או שאני אעשה זאת", היא נזכרת. בשלב זה כבר דחפה קאמי את ויקטור להתעמת עם אימם. "לא צפיתי בכלל את תגובתה", היא נזכרת. "אני אמרתי, היא תבין לפתע מה קרה בכל השנים הללו. הוא אמר לי 'את תראי שלא'. היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם המציאות או לעזוב את בעלה". קאמי קושנר מתארת בספר איך מדי פעם הייתה אימם מתקשרת לוויקטור. "הוא מתחרט, אתה יודע", הייתה אומרת, "הוא סובל וגם נזכר שלדעתו היית כבר בן .15לא היה מעשה סדום. מין אוראלי זה בכל זאת משהו אחר". בפגישתה האחרונה עם בתה, ב-,2011 היא הוסיפה: "זו אשמתך, היית צריכה לספר לי קודם. אף אחד לא הכריח את אחיך, הוא בגד בי".
בספר את בכל זאת מצליחה לדבר על אימך בהרבה אהבה.
"הכתיבה מאוד עזרה לי להתחבר מחדש לאהבה הזו".
את מספרת שכשנודע לאביך מה קרה הוא אמר: "אני הולך לשבור לו את הצורה".
"ידענו שאין מה לעשות מבחינה חוקית והערכנו, ביחד, מה אחי צריך. האם אבא שלי עמד לשבור לו את הצורה? לא, כי לא כך מתנהגים. יש לנו הרבה שיחות שממשיכות לעזור לי לבנות את עצמי מחדש. גם הוא מתקדם, בדרכו. תחשבי כמה כואב וקשה זה לאב לגלות 20 או 25שנה אחר כך מה קרה".
מה הדבר החשוב ביותר שאת אומרת לבתך בת ה-15 ולבנך בן ה-?12
"דיברתי איתם המון על מה שקרה, בעיקר עם הבת שלי. התאמתי, כמובן, את השיחה לגילם. חשוב לומר לילדים שלנו: הסודות הם משהו שאתם בוחרים. לאף אחד אין זכות להכריח אתכם לשתוק".
