"בואנ'ה אחי, איזה מסע בזמן"' אמר גבר כבן 50 לבחור לידו ביציאה מהבארבי אתמול (ד') - וכמה שהוא צדק. המופע של אור כשדים החזיר את כל מי שנכח במועדון הכמעט מלא, לרוקסן של תחילת שנות ה-90. תור הזהב של הרוק הישראלי עם לירון תאני האגדי בעמדת הדי-ג'יי והפיקסיז ברמקולים 24/7. רונן בן טל ואור כשדים הם ללא ספק חלק מאותו פסקול. בן טל כבר לא ילד. הוא בן 63 אבל זה לא מגביל אותו לרגע. עושה רושם שהמוזיקה פותחת בו מבער שרק חיכה שמישהו ידליק אותו; מנוע שרק מצפה להתנעה וכשהרכב מתחיל לנסוע - הוא מגיע ל-200 קמ"ש בשנייה.
הלהקה ששרדה בסך הכל ארבע שנים למעט איחודים ספורים, הגיעה לבארבי הפעם כדי להשיק את האלבום הכפול "לב פגיון". על הבמה היא עלתה עם הרכב כמעט זהה לזה של לפני 30 שנה: עובד אפרת על הבס, דודי לוי על הגיטרה, ועל התופים ניר מנצור – במקומו של ז'אן ז'אק גולדברג המנוח. כבונוס קיבלנו מדי פעם ליווי קלידים של עדן ליברמן וקולות של אורנה כץ.
חבורת בני שישים לערך עומדת על הבמה, כולם חמושים במשקפיים למעט בן טל שהודה ששכח אותם בבית, והם נותנים בראש בלי הפסקה. שעתיים ורבע של רוק טהור. אפרת מככב על הבס בפרצוף האדיש, לוי הוא אותו ילד פלא שחרך את האוויר בסולואים מחשמלים – מה שהפך אותו לאליל הבנות ב"נוער שוליים" לאחר שאור כשדים התפרקה. ובן טל, הוא גידל זקן לבן וארוך ושיער לבן והיה חף מאגו. אפילו לפני תחילת המופע היתה תחושה שזה ערב שבו הוא מארח אותנו בסלון. הוא עבר בין הנוכחים בחוץ, נרגש אבל גם מחויך, הודה לקהל בסוף ונתן מופע שיכול ללמד את כל ה"ילדים" איך מחזיקים במה, איך שולטים בקול ואיך באמת עושים רוקנ'רול.
"טלוויזיה משדרת אסונות בלי הפסקה, והראש סגור הרמטי אין שום יציאה / מחוף לחוף שידור ישיר, ישר אל הפרצוף שלך / טלוויזיה מהבהבת, אין שום מבוכה / יש רק מלמולים ואין מעצורים", 30 שנה חלפו אבל המילים של "טלוויזיה" נכונות היום, כמו שהיו אז. הלהקה ביצעה יותר מעשרים שירים, חלקם מאלבום הראשון והיחיד שלה "אחד מול אחד" מ-1992, אחרים מאלבום הסולו של בן טל "תיקיות" והאלבום שלשמו התכנסנו. הקהל, שבני ה-50 היו מהצעירים שבו, זמזם את השירים החדשים ושר ברצף את כל הלהיטים בזה אחר זה: "ג'ריקן", "בתוככי נפשי", "אחד מול אחד", "מת הבית" ועוד. בלט בהיעדרו – "לך מכאן" שפרסם את הלהקה.
כשהערב נגמר, נותרה תחושה שטעמנו את ימי הרוק המופלאים של אז, שאור כשדים לקחה אותנו למסע בזמן, אבל אני תקווה שלא מדובר במשהו חד פעמי. עם כל האהבה לעבר, כל מי שאוהב מוזיקה ישראלית צריך לקוות שאור כשדים היא להקה של ההווה. כי את מה שרונן בן טל והחברים עשו אז ומצליחים לעשות גם היום - לא הרבה יודעים לעשות בכלל.
