לפני ארבע שנים געש עולם הפרסום כשחברת האופנה "גולברי" פיטרה באמצע החוזה את הפרזנטורית שלה, איילת זורר, בטענה ש"המראה החיצוני של זורר השתנה לרעה". את המקום של זורר תפסה הדוגמנית אסתי גינזבורג הצעירה ממנה בשני עשורים, תמורת שכר גבוה פי ארבעה. העניין הגיע לכדי תביעה של זורר והסתיים בפשרה כספית, ובמקביל עורר את זעמן של נשים ברחבי הרשת.
"לאבד את אליס" - טריילר
(באדיבות HOT)
השבוע עלתה ב-HOT הסדרה החדשה "לאבד את אליס", בכיכובה של זורר, ובה היא מגלמת, ובכן, אישה בת 48, תסריטאית ובמאית קולנוע בעברה, שמפתחת מעין אובססיה כלפי סופי, תסריטאית צעירה ומבריקה. סופי היא כל מה שאליס גינור, הדמות של זורר, הייתה פעם - נועזת, מקורית, עם עור מתוח, ובעיקר חופשייה מעול החיים שהגיל מביא איתו. את התסריט הראשון שלה היא כתבה כנראה מתוך שינה, וכבר עטה עליו חברת הפקה ולוהקו אליו מיטב השחקנים. אחד מהשחקנים האלה הוא בעלה של אליס, דוד (גל תורן בתפקיד מוצלח, שכנראה הגיע אליו לאחר שהתגורר בחדר כושר בחצי השנה שקדמה לו). כשסופי, שאין להכחיש שיש בה משהו פסיכוטי, מצטרפת לדוד ואליס, נוצר משולש רומנטי שמערער את שגרת החיים של שניהם.
"לאבד את אליס" היא בבירור סדרה מושקעת, מעין סדרת דגל. מותחן ארוטי-פסיכולוגי עם צילום יפהפה, פסקול מוקפד, קאסט מובחר – איילת זורר, גל תורן וליהי קורונובסקי בתפקידים הראשיים, שי אביבי ויוסי מרשק בתפקידי משנה. יש בה משהו מאוד אמריקני, גם הנושא שלו מרתק - קנאה אובססיבית של אישה בשנות הארבעים המאוחרות של חייה בבחורה צעירה, שהיא חוששת שעלולה לתפוס את מקומה. היא מעדיפה להכניס אותה לחייה ואולי גם לקבל חזרה איזה עסיס חיים שנרדם ואבד לה עם השנים.
לא פשוט לשים את האצבע על הסיבה לכך ש"לאבד את אליס" לא סוחפת ומתגלגלת כמו שאפשר היה לצפות ממנה, בהתחשב בכישרונות שמעורבים בה (סיגל אבין, יוצרת "טלנובלה בע"מ" ו"האקס המיתולוגי", כתבה וביימה את הסדרה). אבל אפשר להתחיל בתחושה שהתסריט שלה נכתב על פי פורמולה מוכנה מראש של סדרות מהז'אנר שלה.
"לאבד את אליס" פוסעת צעד-צעד בתלם שנחרש עבור מותחן מסוגה. אין בה כמעט רגעים של נשמה. הסצנות של תורן וזורר מתעלות בזכות החיבור המוצלח ביניהם, אבל הדמות של סופי מרציאנו (קורונובסקי), למשל, לוקחת את המאפיינים שלה לקצה ועוברת יותר כדמות מעצבנת מאשר כריזמטית ומושכת (דוגמה לדמות מסוכנת ומושכת היא וילאנל מ"להרוג את איב"). הסצנות שבהן סופי פולשת לחיים של דוד ואליס, על סמך שלושת הפרקים הראשונים (מתוך שמונה), עוברות כסצנות נוסחתיות, והמוזיקה שמלווה אותן, יפה ככל שתהיה, כאילו מבקשת מאיתנו להבין שמדובר בסצנות מותחות.
"לאבד את אליס" היא סדרה לא רעה. המשחק מצוין, הסיפור מסקרן ומקורי, ההפקה ברמה גבוהה. אבל הציפיות מסדרה כזו הן לקצת יותר שאר רוח וקצת פחות שבלוניות. אבל גם אם צפיתם ולא באתם על סיפוקכם, זכרו: לפחות גל תורן הרוויח יופי של גופה.
