40 שנה חלפו מאז שיאה של היריבות המיתולוגית שהסעירה את ישראל, אולם עם הבחירה בעפרה חזה לרשימת 200 הזמרות והזמרים הגדולים של "רולינג סטון" שפורסמה אמש (א') - ירדנה ארזי דווקא בוחרת לפרגן לה מכל הלב. בריאיון ל-ynet radio שנערך הבוקר לרגל השקת "דמיון צועני", שיתוף פעולה שלה עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, הזמרת סיפרה לשרון כידון ובר שם אור כי "הבחירה מקסימה ואני חושבת שזה כבוד גדול לכל ישראלי באשר הוא".
כזכור, המאבק בין ארזי וחזה החל אי שם בשנות ה-80, כשבקדם אירוויזיון 1983 הפרידה נקודה אחת בין המקום הראשון - "חי" של חזה, למקום השני - "שירו שיר אמן" של ארזי. אולם מים רבים זרמו מאז בנהר, וארזי - שמאחוריה קריירה ארוכת שנים - מבינה את הבחירה בחזה למקום ה-186 של "רולינג סטון". "הקול שלה כל כך מזוהה ויפה, היא הביאה איתה משהו אורגינלי", אמרה ארזי, "היא הביאה את המוזיקה התימנית לעולם בעטיפה מרהיבה, שהייתה משהו חדשני ויפהפה. כבוד גדול לזכרה ולבצלאל אלוני, המפיק והאמרגן שלה, שייבדל לחיים ארוכים, ולנו הישראלים. באמת שמו אותנו על מפה".
גם לך היה רצון פעם לפרוץ בחו"ל עם קריירה בינלאומית?
"כן, ברור שזה היה. זה היה גם כשהייתי בשבוע שהעולם נפתח בינינו אחרי שהופענו באירוויזיון עם השיר 'אמור שלום'. הופענו בכל העולם אבל אז נאלצנו לחזור בגלל שרותי הולצמן חברתנו ללהקה בדיוק התחתנה, אז החלום הזה נגוז. אחר כך כשהנחתי את האירוויזיון ב-79' הוחתמתי על חוזה הקלטות בגרמניה, והקלטתי והכול היה נהדר - עד שביקשו ממני לעבור לגור בגרמניה. זה רגע מכונן בחיי, שבו הבנתי שאני לא רוצה לגור בגרמניה, למרות שאני דוברת את השפה מהבית. בדיוק הכרתי את מי שהיום הוא בעלי, ואני לא הסתכלתי מאז אחורה, לא הייתה בי שום תחושת החמצה. פשוט הבנתי שאני לא בנויה לזה".
בימים אלה מתכוננת ארזי ל"דמיון צועני" - קונצרט המשותף הראשון שלה עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד שיעלה ב-8 בינואר, ושמשלב רפרטואר צועני, בלקני, ערבי ושירים משני אלבומיה - "נשמה צוענית" ו"דמיון מזרחי" - בהפקה מוזיקלית חדשה ובעיבודים אנדלוסיים מקוריים. "זו תזמורת מאוד גדולה ומאוד מגוונת שמכילה גם נגנים אותנטיים אנדלוסים וגם צירופים רוסים", היא מספרת, "אני מאוד אוהבת מוזיקת עולם וגם נגעתי בה לאורך כל השנים - גם צוענית, וגם ערבית. זה מפגש של עולם מזרח-אירופאי ועולם ערבי, ואת כל זה הם לוקחים ונותנים לזה פרשנות חדשה משלהם. זאת סוג של הרפתקה, אני מרגיש כמו באליסה בארץ הפלאות. לשמוע את הפרשנות שהם נותנים לשירים האלה - זאת חוויה מאוד חזקה מבחינתי".
לפי לוח ההופעות בינואר, את הולכת לעבוד מאוד קשה ואת גם זוכה להרבה הערצה. זאת תחושה כיפית שההופעות סולד-אאוט?
"אני לא מרגישה את המילה 'כיפית', זה לא שם. בגלל שאני כל כך עסוקה בעבודה, אני לא נותנת לעצמי להרגיש את הדבר הזה, אולי זה סוג של מנגנון הגנה. אבל זה מאוד נעים שאנשים רוצים להצטלם. זה מתגמל".
כמה יש פתיחות בקרב הקהל הוותיק לחומרים החדשים? או שהם תמיד רוצים בכל זאת את השירים הטובים והמוכרים?
"רוצים בדרך כלל את השירים שמכירים, לשם כך הקהל קונה כרטיסים. הוא בא להתרפק, הוא בא לזכור לעצמו את הדברים. את יכולה מדי פעם להשחיל דבר-שניים חדש, אבל בגדול אנשים באמת לשמוע את מה שאוהבים ורגילים. בדרך כלל אוהבים את המחרוזת. יש לי מחרוזת צוענית שתמיד מתקבלת בצורה מאוד חמה וכמובן 'שהשמש תעבור עליי' ו'הביתה'".
