לונדון, אוקטובר 2018. יצירת האמנות האחרונה שמוצעת במכירה הפומבית של בית המכירות סות'ביס היא "ילדה עם בלון" של בנקסי, והצעות נדיבות נזרקות מיד לחלל האוויר - עד שהמספרים נעצרים על 1.4 מיליון דולר. מנהל המכירה מכה בפטיש שמסמן שהיצירה נמכרה - ואז קורה הבלתי ייאמן: היצירה מתחילה להשמיד את עצמה, נגרסת על ידי מסגרת התמונה לפסים דקיקים לעיני הקהל ההמום. עולם האמנות סוער וגועש, והדרמה רק מתעצמת כשהאמן משתף בחשבון האינסטגרם שלו תיעוד של הרגע והסבר על התקנת המגרסה בתחתית המסגרת. השמועות טוענות שבנקסי נכח באולם - אבל איש לא יכול לאשר או להכחיש, וזהותו של האמן - גם הפעם - נותרת בגדר תעלומה.
האנונימיות של אמן המחאה הבריטי הפכה במרוצת השנים לנושאן של אינספור כתבות תחקיר, וכעת - גם של סרט דוקומנטרי חדש בשם "בנקסי: המבוקש ביותר", שבוחר להתמקד בשאלה שנותרה עד היום ללא מענה. בסרט, שעלה השבוע ב-yes, מוצגות בזו אחר זו תיאוריות שונות לגבי זהותו של האמן מבריסטול - מסולני להקות מוכרים ועד שמועות הגורסות שמדובר ביותר מאדם אחד. במאי הדוקו שיימוס היילי, שיצר את הסרט עם הבמאית אורליה רובייר, השתכנע במהלך העבודה על הסרט שכולן נכונות. "לתקופות מסוימות האמנתי לכל אחת מהן", הוא אומר בראיון ל-ynet, "עד שהבנתי שזה פשוט לא משנה מי הוא - אלא מה שהוא עושה".
מאיפה הגיע הרעיון ליצור סרט שעוסק בו?
"אהבתי את מה שהאמנות שלו עושה לאנשים – לאישה מהכפר שמשקיפה מהמרפסת על 'הבנקסי שלה', לסטודנט לתקשורת שהקדיש חודשים מחייו לגילוי זהותו של בנקסי וזכה להערכה עצומה וגם לביקורת על חשיפת הסיפור, למנהל מועדון הנוער שבנקסי השאיר לו ציור על הדלת והציל את מפעל חייו מסגירה, ולתושבים בפולקסטון שנלחמים על ציור הקיר של בנקסי שמושך אליהם מבקרים".
למה לדעתך הוא שומר על אנונימיות?
"כי הדברים שהוא עושה הם עבירה על החוק בהרבה מדינות, והוא מבוקש בהן על ידי הרשויות. בלי קשר, זה מאפשר לו להביע דעות לא פופולאריות ולבטא מסרים פרובוקטיביים – על מהגרים, על שינוי האקלים, על תרבות הצריכה ועל תאגידי ענק בלי לחשוש שיפגעו בו".
בציטוט שמופיע בסוף הסרט, בנקסי עצמו מסביר זאת בפשטות: "אם אתה רוצה לומר משהו ושאנשים יקשיבו - עליך לעטות מסכה", ואכן, בשלושת עשורי פעילותו - הספיק בנקסי לעורר לא מעט הדים ברחבי העולם עם יצירותיו הפוליטיות. לברקזיט הוא הגיב בציור של הפרלמנט הבריטי כאסופה של קופי שימפנזה. ב-2015 הוא הגיע למחנה פליטים בעזה וצייר על הריסות "צוק איתן" כדי למשוך תשומת לב עולמית למשבר ההומניטרי שם, ושנתיים לאחר מכן משך מבקרים לגדה המערבית כשהקים את Walled Off Hotel, שמשקיף על גדר ההפרדה. הוא הביע את מחאתו נגד זיהום הסביבה ותרבות הצריכה כשהוסיף לחבצלות המים של קלוד מונה פסולת ביוב ועגלות קניות צפות על המים, ואפילו הקורונה זכתה להתייחסות, כשתלה בבית חולים בדרום אנגליה ציור שמצדיע לצוותים הרפואיים בכלל ולאחיות בפרט.
אולם בעוד שסגנונו הציני והאמירות החברתיות חסרות הפחד הציבו אותו בפסגת האמנות העולמית של המאה ה-21, את היילי מסקרן יותר לדעת כיצד נראים חיי היומיום של האמן. "אם אי פעם אפגוש אותו, אשאל מה הוא אמר לילדים שלו לענות על השאלה 'במה ההורים שלכם עובדים?'. אשאל אותו גם איך בניו יורק מופיעה כל יום עבודה חדשה שלו, לא חשוב כמה שוטרים ועיתונאים נמצאים בכל מקום. זה מטורף. מדהים שהוא הצליח להישאר אלמוני יותר מ-20 שנה".
לצד שאלת זהותו של בנקסי, הסרט מציג גם את ההשפעה החברתית העצומה שלו ושל עבודתו דרך סיפוריהם של אנשים שונים, ואף סוקר את תופעת גניבת האמנות שלו ומכירתה. סיפור שזכה לכותרות הוא זה של רובין ברטון, סוחר אמנות שניסר ב-2014 מקיר בעיר הנמל פולקסטון באנגליה ציור של בנקסי במטרה למכור אותו – ותושבי העיר הקימו קול מחאה נגדו. "זה משקף את החברה שלנו – יש טובים ויש רעים", אומר היילי. "העדפתי להימנע משיפוטיות, כי אני לא יודע מה אני הייתי עושה אם הייתה לי עבודה של בנקסי מתחת לבית. אז יש פה את רובין הוד - בנקסי - ויש את השריף מנוטינגהאם".
היו חלקים שבחרתם לא להכניס לסרט?
"כן. ב-2018 בנקסי הביע מחאה נגד מדיניות ההגירה של עמנואל מקרון, נשיא צרפת, בהשראת הציור המוכר של ז'אק-לואי דויד מהמאה ה-18 'נפוליאון חוצה את האלפים', שבו נראה נפוליאון רוכב על סוס. הוא כיסה את עיניו של הרוכב, כדי לרמוז על העיוורון הלא מוסרי של השלטון לבעיית הפליטים. זה נשאר בחוץ כי לא רצינו שהסרט יהיה קטלוג של כל היצירות והמסרים שלו. העדפנו להתמקד בסיפורים אנושיים מעניינים".
מה אתה חושב שבנקסי יגיד על הסרט, אם יצפה בו?
"כולם כל הזמן מתעסקים בו, אז הוא בטח לא עוקב אחרי כל הכתבות והסרטים שיוצאים עליו. הוא בטח לא יאהב אותו, אם הוא בכלל יצפה בו".