איך הפך סיפור של משפחה יהודית חרדית בשטייטעל מאוקראינה בתחילת המאה ה-20 ללהיט על זמני על במות ברודוויי ובתיאטראות ברחבי העולם? עד היום המחזמר "כנר על הגג" ממשיך להתנחל באוזניים, בעיניים ובלבבות של צופים אמריקנים, ישראלים ויפנים. הסרט התיעודי "כנר על הגג: נס על הבמה" (זמין לצפייה ב-yes דוקו וב-STINGTV) מנסה לפענח את התופעה מאז הבכורה בספטמבר 1964 ועד היום. בעוד הבמאי מקס לבקוביץ' מעמיק אל תוך ההיבטים התקופתיים, הסוציולוגים והפוליטיים של המחזמר ומסתייע במומחים וחוקרים מתחומים שונים המציעים פרשנות מלומדת משל עצמם, שלדון הרניק, האיש מאחורי הפזמונים המקוריים טוען שהכל נובע מהסיפור עצמו, ומהכתבים המקוריים של שלום עליכם עליהם הוא מבוסס. "הערכנו שיש לסיפורים הללו מקום בכל קהל, אלו סיפורים מלאי רגש", הוא אומר בראיון ל-ynet.
הרניק בן ה-95 מספר כי שאב השראה גדולה מסיפורים של הסופר היידישאי שלום עליכם, והסתמך עליהם כשגיבש את הקונספט למחזה "כנר על הגג" וכתב את מילות השירים שבו. ביחד עם שותפו ליצירה, המלחין ג'רי בוק, הצליחו להחיות על הנייר את דמותו של טביה החולב, אשתו גולדה וחמש בנותיו בעיירה היהודית העלובה אנטבקה. בעזרת המחזאי ג'וזף שטיין והבמאי ג'רום רובינס, עלתה בספטמבר 1964 ההפקה הבימתית של "כנר על הגג" ומאז הפכה ללהיט בברודוויי, ואף בהוליווד לאחר יציאת הגרסה הקולנועית של נורמן ג'ואיסון בכיכובו של חיים טופול. אבל בסופו של דבר, אלו הם סיפורי המקור שעומדים בבסיס ההצלחה, לטענת הרניק.
"ג'רי בוק ואני תמיד חיפשנו אחרי סיפורים טובים שיכולים, להערכתנו, להיות מחזות זמר מוצלחים על הבמה. כשמישהו המליץ לי שאקרא את סיפוריו של שלום עליכם, עשיתי זאת וחשבנו שיש בהם משהו שעשוי להוות בסיס למחזמר", נזכר הרניק, "אלו הם סיפורים נפלאים, והחלטנו לעבד אותם לבמה. וכך נולד 'כנר על הגג'. הערכנו שיש לסיפורים הללו מקום בכל קהל, אלו סיפורים מלאי רגש. הדמות של טביה הוא דמות כל כך מלאה ועשירה, שלום עליכם יצר יצירת מופת בזכות הבריאה של הגבר הזה. זה גבר שכל אדם יכול להתחבר אליו אישית. מהצד שלנו, חשבנו שזה סיפור מופלא, וכל מה שרצינו היה להביא אותו לבמה וליצור מופע שהוא מבדר. לא חשבנו בכלל איך הקהל האמריקני יקבל אותו. בהחלט לא ציפינו שהמחזמר יתפתח כתופעה תרבותית כפי שקרה בדיעבד".
איך אתה מסביר שהמחזמר זוכה להצלחה גדולה כל כך בארצות הברית וברחבי העולם, למרות שהסיפור מתרחש בקהילה מבודדת ומרוחקת?
"אין פה פער תרבותי, מכיוון שכאשר אתה קורא את הסיפורים אתה מגלה שהדמות של טביה היא הכי אנושית שיכולה להיות. זו לא דמות מופרכת ומנותקת. הדרך הכי טובה לתאר אותה היא היותה אנושית לחלוטין וכולם יכולים להזדהות איתה. וזה קורה בכל העולם, אפילו ביפן שם היינו נוכחים בגרסה מקומית למחזמר. בנוסף לכך, הנושאים של מאבק בין מסורת לקידמה הוא עניין שתרבויות רבות בכל העולם מתמודדות איתו".
ההתמודדות הבין דורית בין הורים לילדים, בין מסורת לקידמה, היא כנראה הסוגייה העיקרית בה עוסק המחזמר שמעמת את טביה ואשתו גולדה מול הרצונות והמאוויים של שלוש בנותיו הגדולות - צייטל, הוטל וחוה - להן הוא נחוש למצוא חתנים כשרים על פי המורשת היהודית עליה התחנך. אולם השאיפות שלו מתנפצות כששלוש הבנות מגלות רצון עצמאי משלהן ומבקשות לפלס לעצמן את נתיבי חייהן. חוה אף מרחיקה לכת כשהיא בוחרת להינשא לגוי מקומי, מה שמביא לגט כריתות ממשפחתה. לדעת הרניק, כפי שהמעבר בין מסורת לנאורות וקידמה העסיקו את שלום עליכם בתחילת המאה, כך גם במקרה האישי שלו ושל שותפיו ליצירה שהתמודדו בעצמם עם התלבטויות דומות בחייהם. "כצעיר שגדל במשפחה יהודית בשיקגו, היו נושאים רבים מהחיים הפרטיים שלי שהייתי יכול להתייחס אליהם ולשלב אותם בטקסטים שלי", הוא מסביר.
מבחינה זו, נראה כי המחזמר "כנר על הגג" מהווה פריצת דרך במורשת היהודית, כנקודת ציון משמעותית בדרך לשחרור רבים מלפיתת הרבנים ושימור הדת והתנ"ך כמקורות התרבותיים הבלעדיים של העם היהודי. "אני חושב שהמחזמר שלנו, כמו יצירות אחרות של סופרים כמו שלום עליכם ובשביס זינגר, הם סוג חדש של תרבות יהודית, אשר שימשו לרבים כמותי כמעין תחליף לתרבות התורנית ולטקסטים המקראיים. 'כנר על הגג' הפך לעוגן תרבותי בתוך המורשת היהודית שלי ושל אחרים, מורשת יהודית חדשה. אני חושב שזה נכון שמדובר במקום לגדול ממנו כיהודי גם עבור הדור הצעיר", הוא מסביר.
על אף העיצוב של "כנר על הגג" כיצירה חילונית, הרניק מגלה כי במהלך ההכנות למופע, ביקר ביחד עם הבמאי רובינס בשכונות החרדיות של ברוקלין כדי לקבל השראה בנוגע לאווירה והמנהגים של הקהילה בה חי טביה. "הלכנו עם ג'רום רובינס לכמה קהילות אורתודוקסיות בברוקלין, ובמהלך אחד החגים רובינס צפה בהם חוגגים, וכתב את ההתרשמויות שלו, אותן שילב במחזמר", הוא מספר.
4 צפייה בגלריה
התמודדות בין דורית בין קידמה למסורת, מצד אחד ההורים, ומנגד, 3 הבנות. מתוך "כנר על הגג"
(צילום: באדיבות yes דוקו)
ככלל, טוען הרניק, העבודה המדוקדקת והמעמיקה של רובינס (רבינוביץ' במקור) הייתה ככל הנראה המניע העיקרי להצלחת המופע. "הוא היה בפסגת הקריירה שלו אז, ואם הוא חשב שאנחנו עושים משהו שמתנגש עם הסיפור, הוא הבהיר לנו זאת באופן ברור ונוקב. אנחנו עבדנו צמוד אליו, והוא לדעתי הסיבה לכך שהמחזמר התקבל בהתלהבות גדולה כל כך", מסביר הרניק. בסרט אגב, מתואר חיכוך מר בין רובינס לשחקן האגדי זירו מוסטל שגילם את טביה בתחילת הדרך, וזאת על רקע הרשימות השחורות של הסנטור ג'וזף מקארתי. רובינס נידב מידע לרשויות שהביאו לחקירתו של מוסטל שנחשד כבעל דעות קומוניסטיות. על פי השמועות, מה שעמד מאחורי ההלשנה של רובינס היה החשד לכך שתיחשף זהותו המינית כהומוסקסואל. עניין שגם הוא, כמו נישואי יהודיה עם גוי, מדגיש את הקרע בין האדיקות והקנאות הדתית לבין הרצון החופשי, השחרור והליברליזם גם בחייו של הבמאי.
בסרט התיעודי מוזכרת מדינת ישראל, ובעיקר צה"ל על רקע הצלחותיו הצבאיות במלחמת ששת הימים, כהתפתחות תקופתית שהשתלבה בהצלחת "כנר על הגג" וחידדה את ההבדל בין היהודי הישן מהשטייטעל במזרח אירופה לבין היהודי החדש, הצבר רב העוצמה. עם זאת, לפי הרניק לישראל לא הייתה שום השפעה על היצירה. "זה בכלל לא הייתה בתודעה שלנו", הוא מבהיר ומספר כי גם המחזות "טוביה החולב" המבוססים על כתבי שלום עליכם שעלו בישראל לפני "כנר על הגג" לא היוו כל השפעה על יצירתם. כך גם במקרה של הסרט "טוביה ושבע בנותיו" שביים מנחם גולן ב-1968. "ג'רום רובינס הצליח להשיג את הסרט וצפינו בהם. היו דברים שאהבנו אבל היו גם דברים שלדעתנו היו שגויים לחלוטין. כך או כך, לא הייתה לסרטים הללו השפעה על העבודה שלנו" הוא אומר. עם זאת, הוא מבהיר כי אהב מאוד את הסרט "כנר על הגג" מ-1971: "הבמאי ג'ואיסון קלט את הדמות של טביה, וטופול גילם אותה היטב".
הרניק אחראי על מילות השירים שהפכו לקלאסיקה. "מסורת", "ינטה, הו ינטה", "לחיים" (יוצר המחזמר "המילטון" לין מנואל מירנדה משתף כיצד יזם גרסה מאולתרת של השיר בחתונתו הלא יהודית בעליל) ואחרים. עם זאת, אין ספק שהשיר הבולט ביותר שיצא מהמחזמר הוא "לו הייתי רוטשילד" - פזמון שמתנגן במקומות שונים בעולם, אולם בבסיסו עלולה להיות בעיה לא פשוטה של ייצוג יהודים. ברקע פוליטיקת הזהויות, החיבור בין יהודים לכסף, ובאופן כללי הצגת הדמויות כחרדים פשוטים ודלי עם, עלולה לעורר תפיסות אנטישמיות. אולם הרניק מדווח שטענות שכאלה מעולם לא הוצגו בפניו. "אף אחד לא העיר לנו על כך שהייצוג של היהודים במחזמר עלול להיות אנטישמי. היה לנו מזל", הוא קובע.
באופן כללי הוא גורס, מהמופע נחסך ביקורות שליליות והוא התקבל מההתחלה באופן חיובי. "הקהל היה מאוד תומך מההתחלה, מעולם לא באו אלינו בטענות על המחזמר וההצגה של הנושאים שבו", הוא אומר, "אני זוכר שבאחת ההופעות הראשונות ישבתי בתיאטרון ולא הרחק ממני ישב זוג יהודים שככל הנראה היו ניצולי שואה. והם צחקו, והם בכו, והם הגיבו לכל מה שקורה על הבמה, ואני זוכר שהתבוננתי בהם ואמרתי לעצמי שעשינו עבודה טובה".
בסרט מופיעים נציגים של שלושה דורות של יוצרים שעבדו על המחזמר לאורך השנים. אתה מרגיש שמשהו השתנה במסרים של "כנר על הגג" כפי שהם מוצגים על הבמה, וכפי שהקהל תופס אותם?
"נראה לי שגם היום יש בעיות דומות, כך שנראה שהמופע ממשיך לשקף את המציאות כפי שעשה תמיד. אני מכיר מופעים שזכו להצלחה אדירה בתחילת הדרך, אבל לאורך השנים הם הפסיקו לדבר אל הקהל והקסם שלהם פג. אבל במקרה של 'כנר על הגג', הוא תמיד התחבר לקהל בדרך שאליה כיוונו מלכתחילה. אמנם שלושה דורות כבר עבדו על המחזמר, אבל אני לא רואה שיש שינוי מבחינת הפרשנות והנושאים. הכל נשאר אחיד ונאמן למקור לאורך השנים. הבמאים והשחקנים החדשים שהשתלבו בהפקה במשך השנים לא עשו שינויים במחזמר, ואם היו מנסים לעשות כן, כנראה שהיינו עוצרים אותם".
