אז כן, ראיין מרפי בהחלט עלה על משהו ועכשיו הוא נהנה מהזכות הנדירה לראות את שתי הסדרות שלו נאבקות בפסגת טבלאות הצפייה של נטפליקס. השבוע הדיחה הסדרה החדשה שלו, "הצופה", את ההצלחה הקודמת שלו, "מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", וטיפסה למקום הראשון. בדומה ל"דאהמר" גם "הצופה" מבוססת על סיפור אמיתי, אלא שבניגוד לתיאור הריאליסטי יחסית של הרוצח והנטייה להיצמד לעובדות בסדרה הראשונה, ב"הצופה" מרפי כבר לקח לעצמו לא מעט חירויות ושינה את העלילה כדי שתתאים לז'אנר המתח-אימה, שהוא התפנק עליו הפעם. אז מה אמיתי ומה מומצא ב"הצופה"? בואו איתנו לביקור קצר ב-657 Boulevard בווסטפילד, ניו ג'רזי.
הצופה – טריילר
המגורים
השלד בסדרה דומה למדי לסיפור המקורי. מריה ודרק ברודוס (שבסדרה נקראים דין ונורה ברנוק), אכן רכשו את הבית הפרברי וביקשו לעבור אליו עם שלושת ילדיהם הקטנים כדי להעלות את רמת חייהם ולהתרחק מהעיר. את המכתב הראשון קיבלו בני הזוג יומיים לאחר שסגרו על קניית הבית, ב-2014. את השני והשלישי הם קיבלו בתוך שישה שבועות. בניגוד לסדרה, הברודוסים מעולם לא עברו להתגורר בבית כי האיומים במכתב ("תודה שהבאתם לנו דם צעיר! כמה נחמד שהמרתף רחוק משאר הבית ולא ישמעו את הילדים שלכם צועקים כשנתפוס אותם!") יצרו אצלם חשש קל. הם כן ביקרו בו כמה פעמים והחלו בשיפוצים במרתף. למעשה הברודוסים כבר גרו בווסטפילד בבית אחר בזמן ששיפצו את ה-657, ואפילו העבירו לשם חלק מהחפצים שלהם, אבל מעולם לא התגוררו בו.
ההטרדות
ב"צופה" המשפחה סובלת מהטרדות אלימות שהן הרבה מעבר למכתבים מאיימים מנוסחים היטב, וזה כולל רצח של שתי חיות מחמד - כלב וחמוס - במהלך העונה, פריצה לבית, איומים טלפוניים, ילדה מוזרה שצצה בלילה בחדר השינה ופלישות לחצר. כמה מאלה קרו במציאות? כמעט כלום. אזעקות אכן נשמעו בתוך הבית כמה פעמים ודרק אכן בילה בו כמה לילות, בחן את הבית ווידא שאף אחד לא משוטט לו בחצר או נכנס הביתה. אבל לברודוסים לא היה חמוס, הם מעולם לא עברו לבית כך שלא חוו פריצות, לא היו מתחת לבית מנהרות ואפילו לא הייתה בו מעלית מזון, ובכלל - כל דבר למעט המכתבים הוא המצאה תסריטאית שמרפי הגה כדי להחזיק את הצופים שלו במתח, כי בואו, מכתבים זה נחמד אבל עם זה לא בונים מדינה.
עוד סיפור מקסים ששולב בסדרה היה של בחור בשם ג'ון גראף, שרצח את כל המשפחה שלו ב-657 Boulevard כשהתגורר בו בעבר. בפועל מדובר ברצח המוני שאכן אירע בתחילת שנות ה-70 והתרחש בבית אחר בווסטפילד. ג'ון ליסט, הרוצח המקורי, נמלט במשך 19 שנים לאחר ביצוע הרצח, ובסופו של דבר נתפס הודות לאזרחית עירנית שזיהתה אותו כרואה החשבון של הכנסייה שלה, בעקבות פרק בסדרת America’s Most Wanted. כמובן שגם הרצח לכאורה בסדרה של זוג השכנים המבוגר של הברנוקים (שמגלמים מרגו מרטינדייל וריצ'רד קיינד) לא התרחש מעולם. בכלל, מזה 20 שנה לא התרחש בווסטפילד אף מקרה רצח, ורמת העבריינות בעיר ממריאה ונעצרת בחניה אסורה במרכז הקניות.
הדמויות והחשודים
"הצופה" לא בוחלת בהטלת חשד על שלל הדמויות ההזויות שלה, וחלק מהן אפילו מבוססות במידה כזאת או אחרת על דמויות אמיתיות בסיפור. הדמות של רוג'ר קפלן מבוססת על האדם האמיתי רוברט קפלו, שאכן היה מורה לאנגלית שלימד בתיכון בעיירה סמוכה ודיבר על הבית בחיבה לא מוסתרת בחלק מהשיעורים שלו. "היה לו רעיון להתחיל לכתוב מכתבים לבית - לא לדיירים אלא לבית", סיפר סטודנט לשעבר של קפלו לריבס ווידמן, כתב The Cut, שהעלה את המאמר המקיף על הסיפור ב-2018, אבל קפלו הכחיש את הטענות ולא נמצא אשם.
לכתבות מגזין טלוויזיה נוספות:
בנוסף, בשכנות ל-657 אכן התגוררה אשה מבוגרת בשנות ה–90 לחייה, ושני ילדיה הבוגרים (שבמציאות נקראו אבי ומייקל לנגפורד ובסדרה גולמו על ידי מיה פארו וטרי קיני), היו קצת מוזרים, כשהבן מייקל אובחן כסכיזופרן שלא היווה סכנה. אולם גם הם נוקו מחשד.
ריצ'רד קיינד ומרגו מרטינדייל גילמו בסדרה זוג מבוגר שגר מאחורי הבית ונהג לשבת בכסאות נוח ולהשקיף עליו, לדברי הצבע שעבד בבית. כמו כן, בשלב מסוים התגלעה מחלוקת קטנה בקשר לחתיכת עץ שנפלה על הגדר המפרידה בין הבתים אבל היחסים מעולם לא הסלימו לעימותים האגרסיביים שהוצגו בסדרה.
מי עוד? הבחור החמוד שעבד באבטחה וניהל סוג של רומן עם הבת המתבגרת של הברנוקים הוא המצאה של מרפי. במציאות אחד השוטרים שהשקיף על הבית נתקל בזוג צעיר שחנה מולו. כשהוא ביקש לדעת מה הם עושים שם, סיפרה הנערה בין היתר שהחבר שלה משחק במשחקי וידאו וששם היוזר שלו במשחק הוא "הצופה". מאחר והבחור התגורר בעיר אחרת הם מעולם לא הצליחו לחקור אותו, שכן לא הייתה להם היכולת החוקית לחייב אותו להגיע לחקירה, וקצה החוט הזה נזנח.
מי שניסתה לעזור לברנוקים בסדרה להתחקות אחר "הצופה" הייתה תיאודורה (שגילמה נומה דומזוויני), חוקרת פרטית בריטית שחורה ומדהימה עם עבר כזמרת ג'אז וחוש אופנה מפותח להפליא. במציאות המשפחה שכרה את פרנק שיי, שהיה בעברו שוטר ועבר הסבה לחוקר פרטי, ואלא אם כן הוא מסתיר משהו, הוא מעולם לא היה זמר ג'אז.
ואחרונה חביבה - אף סוכנת נדל"ן מרושעת לא הדליפה את הסיפור ל-Page Six, כמו שעשתה קארן קלהון, שמגלמת בסדרה ג'ניפר קולידג', וחבל, כי החיים נראים הרבה יותר יפים עם קולידג' בסביבה.
החברה לשימור בתים
בסדרה החברה לשימור בתים הייתה פעילה למדי בשכונה, וחבריה אפילו נחשדו בהשתייכותם לכת של שותי דם תינוקות (למי מאיתנו זה לא קרה). במציאות אכן פעלה בווסטפילד ועדת תכנון פרוזאית אבל אף אחד מהשכנים לא היה פעיל בה. מה גם שבפועל הוועדה הפכה מעורבת בפרשייה רק כשהברודוסים ניסו להרוס את הבית כדי לבנות במקומו שני בתים חלופיים ולצמצם הפסדים. The Cut דיווח שמאה מקומיים הופיעו לישיבת ועדת התכנון בינואר 2017. הם לא הוטרדו מהאסתטיקה הפנימית של 657 Boulevard כמו בסדרה, אבל מצד שני, השכנה אבי לנגפורד ציינה בפגישה שהיא "בילתה כמעט 60 שנה בהסתכלות על בית מפואר ויפה" ולא "רצתה להסתכל על שביל גישה".
בתקופת דיוני הוועדה הגיע לברודוסים מכתב נוסף, רביעי במספר, שלוש שנים לאחר שהגיע המכתב השלישי. המכתב הרביעי כבר היה כועס הרבה יותר, והחוקרים לא יודעים לקבוע בוודאות אם הוא הגיע מאותו האדם או שמדובר בחיקוי.
המכתבים
"הצופה" בהחלט הרחיבה את מוטיב המכתבים, אבל חלק מזה אכן אמיתי. דרק כתב כמה מכתבים מאיימים ואנונימיים לשכנים שחשד בהם, אבל אם בסדרה דיירים קודמים בבית קיבלו מכתבים רבים מ"הצופה" עוד לפני שהברנוקים עברו לגור בו, בפועל הגיעו רק עוד שני מכתבים. האחד נשלח לבעלים הקודמים והגיע זמן קצר לפני סגירת המכירה. לדברי המשפחה על המכתב היה חתום "הצופה", אבל הניסוח שלו היה יותר מעריץ והודה למשפחה על שטיפלה בבית לאורך השנים. המכתב הזה זכה בעיקר להתעלמות ואיש מבני המשפחה לא הקדיש לו תשומת לב. מאוחר יותר, לאחר שהסיפור הפך לוויראלי, משפחה אחרת שהתגוררה מרחק כמה בתים מ-657, דיווחה למשטרה שגם היא קיבלה מכתב מ"הצופה" אבל סירבה להסגיר את תוכנו.
פריצת הדרך המשמעותית ביותר בחקירה
ממש כמו במציאות, התסריט של מרפי לא מסוגל - או לא רוצה? - לקבוע מי היה "הצופה", ומציע פרשנות פילוסופית לפיה כל מי שהיה מעורב אי פעם באופן כלשהו בעסקי הבית, הפך להיות צופה בעצמו ומתקשה להיחלץ מהאובססיה. התיק עצמו לא נסגר אבל החקירה הרשמית בו לא פעילה, כלומר לא נעשים ניסיונות למצוא ראיות חדשות או לפענח את המכתבים הקיימים. פושעים הרבה יותר מסוכנים מסתובבים שם בחוץ, ולמשטרה אין אינטרס להמשיך להשקיע משאבים בחקירה.
פריצת הדרך המשמעותית היא כנראה בדיקת ה-DNA שקבעה שאישה הייתה זו שליקקה את המעטפות. לא התגלתה אף טביעת אצבע וכתב היד שהופיע עליהן היה כמעט בלתי קריא, אולי בעקבות שימוש מכוון ביד הלא דומיננטית. הגילוי שמדובר באישה עדיין לא מאשר שהיא הייתה "הצופה" או שהיא ליקקה את המעטפות עבור אדם אחר (סיינפלד מאץ'?). בשלב מסוים התבקשו תושבי השכונה להגיע מרצונם ולמסור רוק כדי לערוך השוואות DNA, אבל רק חלקם נענו לבקשה והתאמות לא נמצאו.
5 צפייה בגלריה
המשפחה החדשה שעברה לבית לא קיבלה מכתב מעולם. מתוך "הצופה"
(צילום: ERIC LIEBOWITZ/NETFLIX)
ב-2020 ביקשו בני הזוג ברודוס מהמשטרה לסגור את התיק ולהחזיר להם את המכתבים וראיות ה-DNA כדי שיוכלו להמשיך בעצמם בחקירה, אבל המשטרה סירבה. הברודוסים מכרו בסופו של דבר את הבית ב-2019 בהפסד של כמעט חצי מיליון דולר. המשפחה החדשה שהתגוררה בבית לא קיבלה אף מכתב מעולם.
הסוף?
בני הזוג ברודוס קיבלו במהלך השנים כמה הצעות לעבד את הסיפור שלהם לסדרה או לסרט. הם סירבו כדי להשאיר את הסיפור מאחוריהם, עד שסרט שהתבסס על האירועים האמיתיים (אבל לא מספיק כדי שיצדיק תביעה) החזיר את הסיפור לתודעה, והם הבינו שבפעם הבאה כדאי שתהיה להם שליטה מינימלית על העסק ואולי אפילו גם הם יוכלו לגרד ממנו קצת כסף. אחרי שהלכה ראש בראש עם גופי שידור אחרים הצליחה נטפליקס לרכוש את הזכויות בשני תנאים – שהשם האמיתי שלהם לא יופיע בסדרה ושהמשפחה לא תהיה דומה להם בשום צורה. ואכן, במקום שלושה ילדים הברנוקס מגיעים עם שניים, ומהדמיון הפיזי או היעדרו תוכלו להתרשם בתמונות באדיבות גוגל. הייתה להם גם הצעה אחת - הברודוסים לא יתלוננו אם בית המשפחה בסדרה יישרף "עד היסוד", כן, כנראה שהנושא עדיין רגיש.
(הבית האמיתי מבפנים)
העדיפות העליונה עבור הברודוסים, שעברו להתגורר בבית אחר בווסטפילד, היא להשאיר את העניין מאחוריהם ולהמשיך הלאה. בראיון ל-Vulture מספר ווידמן ש"עבורם זה היה ניסיון לאזן בין התהייה האובססיבית בשאלה מי עשה להם את זה ולמה, לבין לחיות את חייהם".
