בעשורים האחרונים קעקועים הפכו מדרך ביטוי מחתרתית ורדיקלית לנחלת הכלל. היום לכולם - מהחבר ההיפסטר שלכם ועד לדודה שעוברת את משבר גיל ה-60 - יש קעקוע. אבל רוב האנשים סביבנו הם לא בן לוי - אחד האנשים המקועקעים ביותר בארץ, ולבטח הססגוני מכולם, או כפי שהוא מגדיר את עצמו - "האדם הכי צבעוני בארץ ישראל". גופו של בן מכוסה קעקועים מכפות הרגליים ועד הראש - כולל. "מה שנשאר לי לקעקע, תסלח לי, זה רק סביב החור של התחת וזהו", הוא מספר.
לוי נולד לפני 33 שנה בקריית אונו, וחווה ילדות לא קלה, עד היום הוא לא בקשר עם הוריו. "תמיד הייתי ילד עם בעיות משמעת קשות, מאוד אלים. כל הזמן היו מעיפים אותי מבתי ספר, מזמנים את ההורים שלי או מאיימים עליי. היו צוחקים עליי הרבה על השיער המתולתל, בגיל מאוחר יותר צחקו עליי שאני שמן, ותמיד זה היה נגמר במכות", הוא נזכר. כמו ילדים ונערים רבים, גם הוא מצא את המפלט ואת תחושת השייכות שחיפש - בתרבות שוליים. "בן דוד שלי היה לי מנטור כמו גואל רצון, כמו רב, הוא היה אומר לי מה לעשות ואני, ילד קטן, עושה מה שהוא אומר לי. היום אתה תהיה רוקר, מחר אנחנו מטאליסטים, אחרי זה אנחנו בלאקרים, אחרי זה אנחנו פאנקיסטים. אולי זה הרגיש לי כמו משפחה, כי אף פעם לא הרגשתי שהייתה לי משפחה", הוא מסביר.
את הקעקוע הראשון שלו לוי עשה בגיל 15 - גולגולת עם תספורת "מוהוק", הסמל של להקת הפאנק The Exploited. "עשיתי אותו מעל הברך, כדי שאבא שלי לא יראה", הוא מסביר, ומצביע על מיקום הקעקוע. "יום אחד המכנסיים שלי עלו קצת למעלה והקעקוע יצא החוצה. אבא שלי התחיל לצרוח עליי 'מה זה! כת השטן!'" - אבל זה היה מאוחר מדי. בן כבר היה מכור.
"זה ממלא אותי, אני בן אדם של אקסטרים", הוא מסביר את ההתמכרות, "בחיים שלי אני עושה דברים באופן קיצוני. עד הסוף. וככה גם עם הקעקועים. במשך שלוש שנים הייתי מתקעקע שלוש פעמים בשבוע. היום, פעם בשלושה שבועות אני נותן נגיעה קטנה בכף רגל או בטוסיק". על פני גופו אפשר למצוא שלל דמויות וסמלים - מרביתם שייכים לתרבות ואידיאולוגיית הפאנק. בייחוד הוא אוהב לקעקע דמויות מצוירות כמו צבי הנינג'ה, דמויות של דיסני או של סדרות כמו הסימפונס, אבל הקעקוע האהוב עליו יושב על צד ראשו - קעקוע של אינדיאני.
עד היום הוא מעריך שהוציא כ-100 אלף שקלים על הקעקועים שלו. כסף שהוא מרוויח מעסק פרטי של אחזקת מבנים. "יש הרבה אנשים שלא לקחו אותי לעבוד בגלל המראה החיצוני שלי", מספר לוי. "אני יודע שיש הרבה אנשים שנבהלו. יש מקרה אחד ספציפי, שנחרט לי בראש ומאוד פגע בי. ישבתי עם חבר בבית קפה, וכל הזמן הרגשתי כאילו מישהו מאחוריי בוהה בי, זה היה ממש לא נעים. בקושי הספקתי להסיט את המבט אחורה והוא התחיל לצעוק עליי, 'מה, לא כאב לך?!'"
מה עשית?
"אמרתי לו 'תגיד לי, לך לא כואב שאתה כזה מכוער ומסתובב ככה ברחוב?' הוא ביקש הרבה פעמים סליחה וכנראה הבין את העניין".
אבל תכל'ס, לא כאב לך?
"כאב לי אחי. גם בכיתי. כשקיעקעו לי את הראש, בכיתי".