רבים מאיתנו נושאים זיכרונות ילדות מסרטי האנימציה הקלאסיים של טום וג'רי שהוקרנו באופן תדיר בטלוויזיה הישראלית. הסרטים שביימו וויליאם האנה וג'וזף ברברה עבור אולפני MGM בין השנים 1940-1958 זיכו אותם בשבעה פרסי אוסקר. החתול טום והעכבר ג'רי הם שני אויבים, ולפרקים חברים, המתקוטטים ברצף אינסופי של ניסיונות של הראשון ללכוד את השני. ישנם אלמנטים שהתיישנו רע מאוד בסרטים אלה (למשל הייצוג הגזעני של המשרתת השחורה וכבדת המשקל שמוצגת רק עד גובה ברכיה), אבל כל אנימטור יכול ללמוד לא מעט מסרטים אלו על אפיון דמויות אילמות, פיתוח גאגים וטיימינג קומי.
לא כל מה שנעשה מאז תור זהב היה פסול. בין 1963 ל-1967 האנימטור הגאון צ'אק ג'ונס ביים כמה סרטים והחדיר בהם את חדוות הזדון הסוריאליסטי המזוהה עימו. אבל ככל שחלפו העשורים, בעיקר משנות ה-70 ואילך, הדמויות המשיכו להתגלגל בסדרות טלוויזיה ובסרטים שהיו לא יותר מצל חיוור של שיאן. כעת מגיע סרט האנימציה/לייב-אקשן "טום וג'רי" (Tom & Jerry) ומהווה את אחת מנקודות השפל (אם לא הנמוכה שבהן) בהיסטוריה הארוכה של הדמויות.
מדוע ללכת לראות סרט של טום וג'רי? לכאורה התשובה פשוטה – בגלל הדמויות והדינמיקה ביניהן. אולם מתברר שהגיון זה חמק מיוצרי הסרט. כאן הדמויות האילמות מוקפות בדמויות שמקשקשות בלי הרף. חלקן מצוירות, אבל רובן מורכבות משחקנים בשר ודם שמנסים להתנהג כמו דמויות מצוירות. התוצאה היא סרט שאפשר לקצר אותו לעשר דקות של אנימציית טום וג'רי, ולזרוק שעה וחצי של דמויות אנושיות (עם או בלי דמויות מצוירות). העלילה תשעמם באותה מידה, גם אם מטעמים שונים, את הצופים הצעירים והמבוגרים.
סימן אזהרה שאותו לא כדאי לפספס הוא הבמאי – טים סטורי, אחד מאותם במאים שבאופן לא מובן הקריירה שלהם ממשיכה להתגלגל מכישלון לכישלון. סטורי חתום על שני סרטי "ארבעת המופלאים" (2005, 2007), מהגרועים בסרטי גיבורי העל בשני העשורים האחרונים. לפני ואחרי סרטים אלו הוא התמחה בקומדיות אפרו-אמריקניות בכיכובו של אייס קיוב האנטישמי – "המספרה" (2002) וסרטי "יוצאים לסיבוב" (2014, 2016). סרטו הקודם "שאפט" (2016) היה כישלון ביקורתי וכלכלי בניסיונו להנגיש מחדש את גיבור הבלקספלוייטיישן לדור חדש של צופים.
שום דבר בעבודותיו הקודמות של סטורי לא רמז על כישרון נסתר לאנימציה. ובכן, כנראה שלא פספסנו רמז לגדולה נסתרת. חמש הדקות הראשונות מספיקות להבין את גודל הבור. על רקע צילומי לייב אקשן של ניו יורק ממעוף רחפן, משולבות יונים מצוירות ששרות ראפ. זה יותר גרוע ממה שזה אמור להישמע. בהמשך נפגוש את שני הגיבורים, כשהם מגיעים לעיר בניסיונם למצוא בה את ייעודם.
ההיתקלות הראשונה בין השניים היא כשטום מנסה להרוויח כסף כנגן-קבצן-עיוור, וג'רי מנצל את הנגינה שלו כדי לרקוד ולהסיט את המטבעות של הצופים לכיוונו. כצפוי זה מתחיל בעימות עם אותם אלמנטים אלימים המזוהים עם הדמויות. בקטע זה, ולא במעט גאגים שיופיעו במהלך הסרט, יש מחזור של רגעים מסרטי האנימציה הקלאסיים, אבל גם זה לא מספיק כדי שהדברים יעבדו. בנוסף, למטרת וידוא הריגה של הבדיחות, ברגעי העימות בין הדמויות נשמעת מוזיקה קצבית ולא לגמרי קשורה. במקור המלחמות בין טום וג'רי לוו רק באפקטים קוליים, או במוזיקה המותאמת היטב לפעולות. כאן הם צריכים להיאבק עם המוזיקה הדומיננטית על תשומת הלב של הצופים.
העלילה האנושית התופסת את מרבית הסרט ועוסקת באישה צעירה בשם קיילה (קלואי גרייס מורץ), שבחיפושיה אחר עבודה מסתננת למלון יוקרה שבו אמורה להתקיים בעוד מספר ימים חתונה בין דוויין (קולינן גו'סט מ-SNL) ופריטה (פלאבי שארדה) – אושיות מהחברה הגבוהה ביותר של העיר. חרף חשדנותו של מנהל האירועים של המלון (מייקל פנייה), קיילה מתחילה את עבודתה, אך מגלה שהיא צריכה להתמודד עם נוכחותו המערערת של ג'רי. בלית ברירה היא שוכרת את טום כקבלן ביצוע של הלכידה ובסילוק העכבר השובב. כמובן שנכוחותם של טום וג'רי במלון תיצור את המהומה שתשבש את ההכנות לחתונה.
מעבר לכשלי הבימוי, העלילה והמשחק, גם האנימציה בסרט אינה מוצלחת. היא כוללת שלושה סוגי של נוכחות פיזית – צילומים לייב אקשן של אנשים וחפצים, אובייקטים באנימציית מחשב "פוטו-ריאליסטית", ואנימציית דמויות שנעשית במחשב, אבל מנסה, בחוסר הצלחה, לחקות איכויות של ציור דו-ממדי. אין כאן עולם המחבר באופן מעניין או מוסבר את האנימציה ו"הממשי" (כמו ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט"), או ניסיון למזג את בני האדם לתוך עולם של אנימציה (סרטי "ספייס ג'אם"). יש כאן, בפשטות, חוסר התאמה בין הדמויות המצוירות לעולם, בין הדמויות והעלילה, ובין הצופים לסרט.
אז אם נהניתם מסרטי "טום וג'רי" בילדותכם, ואתם מרגישים רצון לערוך לילדיכם הכרות עם הדמויות, הפתרון הוא פשוט וזול: חפשו את הקלאסיקות שיש ברשת, ואם הילדים יאהבו תעשו את המאמץ הנדרש להשיג להם את הסרטים באיכות טובה. 161 סרטים של טום וג'רי נעשו על ידי האנה וברברה, אני מוכן להתחייב שכל אחד מהם ראוי יותר לתשומת הלב שלכם ושל ילדיכם מהסרט הנוכחי.