צדק מאוחר למחבר "התופת"
כמעט 700 שנה לאחר שהואשם בשחיתות ונידון למוות, צאצאיו של המשורר דנטה אליגיירי (אפשר גם רק דנטה, בשבילכם) דורשים צדק מאוחר. האסטרופיזיקאי ספרלו די סרגו אלגיירי והמשפטן אלסנדרו טרברסי, הילדים של הילדים של הילדים של, מתכוונים לבחון אם החלטה מס' 1302 של בית הדין יכולה לעמוד גם בסטנדרטים המשפטיים של ימינו.
הסיפור מתחיל בפירנצה של המאה ה-14, שהייתה מחולקת בין שתי סיעות של מפלגת הגואלפים, ששלטה בצפון איטליה באותם ימים. הגואלפים "השחורים" תמכו באפיפיור בוניפקיוס השמיני בעוד שהגואלפים "הלבנים" התנגדו להשפעתו על פירנצה ודרשו שלטון דמוקרטי. דנטה נמנה עם האחרונים, ולאחר שהגואלפים "השחורים" השתלטו על העיר ב-1301 הוא נשפט על ידם ויצא אשם. נגזר עליו קנס של 5,000 פלורין איטלקי, הגלייה לשנתיים מהעיר והגלייה לצמיתות מהמוסדות הציבוריים (באותה הגליה, אגב, הוגלתה גם משפחתו של המשורר פרנצ'סקו פטרארקה). בשנת 1302 דנטה אמור היה להתייצב בבית המשפט, אך הוא לא הופיע - ועל כן העונש שלו הוחמר במקצת: במקום הגליה - מוות בשריפה. בסופו של דבר דנטה לא הוצא להורג, אך ההחלטה מעולם לא בוטלה באופן רשמי.
טרברסי הוסיף כי ברצונו לבדוק אם ההכרעה הייתה מוצדקת או שמא "תוצר מורעל של פוליטיקה, שהשתמשה במערכת הצדק כדי לאיים על יריבים". וכך, בחודש מאי הקרוב צפויה להתקיים ישיבה מיוחדת שתוקדש כולה לענייניו של דנטה באיחור קל של כמה מאות שנים. בין היתר ישתתפו בה היסטוריונים, עורכי דין ובלשנים. יהיה גם אורח בלתי צפוי - אנטואן דה גבריאלי, מצאצאיו של קנטה דה גבריאלי דה גוביו, הפקיד שהרשיע את דנטה.
כמובן, אין צורך לקחת את המשפט הזה ברצינות רבה מדי. את זה יגידו לכם גם בני המשפחות (הרחוקים למדי, יש להודות) בכבודם ובעצמם. עם זאת, נחמד לחשוב שאולי האירוע הזה, שיתקיים לרגל 700 שנה למותו של המשורר ביוזמתם של מספר משפטנים יצירתיים במיוחד, יצליח לגרום לכמה אנשים לתפוס ביד את "הקומדיה האלוהית" ומי יודע, אולי אפילו לקרוא עמוד או שניים.
לטייל עם ספר באוזניים
נדמה שספרים ופודקאסטים מגיעים שניהם מאותו הכפר. כשהם עשויים כהלכה הם מעמיקים, מעוררי מחשבה ומנעימים לנו את הזמן. לכן חובבי קריאה רבים נרגשים נוכח השילוב ההרמוני בין השניים. כעת אפשר לבשר על הולדתו של פודקאסט מסקרן חדש של הוצאת פינגווין, בשם On the Road (ובתרגום לעברית "בדרכים", כמו ספרו המפורסם של ג'ק קרואק).
את הפודקאסט מגיש העורך והסופר הבריטי הנרי אליוט, שמבטיח - במבטא מסוגנן שמוסיף קורטוב של חגיגיות - להוציא את המאזינים לטיולים מפתיעים בין הספרים האהובים והמוערכים ביותר בעולם (אף ששני הפרקים שיצאו עד כה מתמקדים בבריטניה בלבד). האווירה מזכירה את "מסביב לעולם בשמונים יום", כאשר אליוט ובן שיחו, המתחלף מדי פרק, יוצאים לבקר במקום שבו מתרחשת עלילת הספר או שממנו שאבו השראה הסופר או הסופרת.
בפרק הראשון מתאחרת השחקנית אוליביה וינאל, שמשוחחת עם אליוט על הספר הקלאסי "האישה בלבן" מאת הסופר הבריטי וילקי קולינס, שיצא בשנת 1859 ונחשב לאחד מספרי המתח הראשונים אי פעם (הוא הקדים בכמה שנים טובות אפילו את עלילותיו של ארסן לופן). וינאל עצמה השתתפה בעיבוד הטלוויזיוני של BBC לספר בשנת 2018. הפרק מתמקד בצפון-מערב אנגליה והמאזינים יכולים לחוש שהם עצמם יוצאים לטייל בין שלל האתרים ההיסטוריים המוזכרים, וכן במסעדה שבה ישבו קולינס ודיקנס ושתו יחדיו לימונדה.
הפרק השני עוסק בקלאסיקה אחרת, "סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר, המשורר האנגלי בן המאה ה-14. לצידו של אליוט משתתפת הפעם המשוררת פיישנס אגבאבי. הפרק כולל מסע ברכבת, עצירה בדרטפורד ורוצ'סטר, שיחה ערה על חייו של צ'וסר ומפגשים עם דמויות רלוונטיות. האם יגיע יום והפודקאסט יתארח גם בתל אביב של לאה גולדברג או בירושלים של ש"י עגנון? ניתן רק לקוות. בינתיים אפשר להאזין לפודקאסט ביישומונים השונים או באתר הרשמי.
הווידוי של האנטר ביידן
הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אפשר להעריך בסבירות גבוהה שארצות הברית כולה תיסער בקרוב מאוד סביב ספר חדש. האנטר ביידן, בנו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, יוציא לאור באפריל את "דברים יפים" (Beautiful Things), ממואר שיתמקד בהתמכרותו הקשה לסמים ואלכוהול ובקשיי הגמילה. לפי הפרסומים, שמו של הספר מתייחס לחילופי דברים שנרשמו בינו לבין בו, אחיו המנוח והתובע הכללי של דלאוור לשעבר, לאחר שהאחרון אובחן כחולה בסרטן המוח. השניים עודדו זה את זה להתמקד בדברים החשובים והיפים בחיים.
בהודעה רשמית כתב ביידן הבן: "אני מגיע ממשפחה שחושלה על ידי טרגיות ושכרוכה יחד באהבה מדהימה ובלתי שבירה". מלבד המוות של בו בשנת 2015, משפחת ביידן ידעה בעבר טרגדיה מחרידה נוספת. בשנת 1972, לאחר שג'ו ביידן נבחר לראשונה לסנאט בגיל 30, אשתו ניליה ושלושת ילדיהם היו מעורבים בתאונה קטלנית, בה ניליה והבת נעמי נהרגו והבנים בו והאנטר נפצעו.
סטיבן קינג, שכבר קרא את הספר, כתב כי "האנטר ביידן מוכיח שוב שכל אחד, אפילו בנו של נשיא ארצות הברית, עלול למצוא את עצמו דוהר על סוס ורוד בסמטת הסיוטים". לדבריו, "ביידן זוכר את זה ומספר את סיפורו באומץ נהדר ושובה לב. הוא פותח בשאלה 'איפה האנטר', והתשובה היא שהוא נמצא בתוך הספר עצמו". הסופר דייב אגרס אמר כי זהו ספר "אמיץ וגלוי לב על אובדן, חולשות אנושיות, נשמות הפכפכות וגאולה שכרוכה בקרב קשה".
ספרו של האנטר בן ה-51 יראה אור בסדרת גלרי בוקס של הוצאת סיימון ושוסטר. בחודשים האחרונים שמו של ביידן הבן עלה לכותרות בהקשרים שליליים פעם אחר פעם, במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות בין אביו לבין הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. בין היתר, בחודש דצמבר הוא הודיע שהוא נמצא תחת חקירה פדרלית שעוסקת בתשלומי המסים שלו. לפי CNN, החקירה נפתחה ב-2018 ומתמקדת בפעילות העסקית של האנטר ביידן בסין. היא הופסקה לקראת הבחירות לנשיאות, כחלק ממדיניות של משרד המשפטים שלא להשפיע על הבחירות וחודשה לאחר מכן.
כיצד הספר החדש צפוי להשפיע על תדמיתה של משפחת ביידן? כשזה נוגע לפוליטיקה, אפשר תמיד להמר בבטחה שהמתנגדים יראו בכך הזדמנות הולמת להתקומם והתומכים ינצלו את הרגע על מנת להעתיר שבחים. עולם כמנהגו נוהג.
לתפוס יונה בלי לשבור את צווארה
השאריות של מישהו אחד הן הקינוח של מישהו אחר. בספר החדש "חרסים", שרואה אור בהוצאת הספרייה החדשה, הלית ישורון קיבצה קטעים מתוך הארכיון של אביה, המשורר אבות ישורון, שהמתינו עד היום במכון "גנזים". התוצאה פרגמנטית, חיה, טרייה. "כמעט אף פעם לא ראיתי מחיקה בקו. כאילו אינו מסוגל. במקום מחיקה - העתקה. 'העתקה לנקי', פעולה זרה לדור תופסי המקלדת. יש בכך להסביר את ריבוי הטיוטות. כל דליפת דיו, טעות או שיבוש, מצדיקים העתקה. ויחד עם ההעתקה, כמו בחזרת התזמורת, באים השינויים, קלים או כבדים", כותבת ישורון בהקדמה.
הספר מקבץ יחד טיוטות של שירים, קטעים ארוכים יותר - פרוזאיים או יומניים, ולפעמים גם משפטים בודדים שהופיעו על חתיכת נייר או קופסת סיגריות. אלו יכולים להיקרא בכמה דרכים שונות. לדוגמה, כמו קואנים - פנינות חוכמה, תהיות או מחשבות הקשורות בצורת המחשבה של הזן-בודהיזם. לחלופין, אפשר לקרוא אותם כאימרות כנף או פתגמים עממיים שיש להם מחבר ידוע, ושמבקשים ללמדנו שיעורים על החיים בכלל ועל השירה בפרט.
"החיים גדולים מן העולם", כתב ישורון בשנת 1991. "צריך לתפוס יונה בלי לשבור את צווארה", כתב בשנת 1988. "הזמן מחכה בחוץ / ועובר בקבר", כתב ב-1987. ושנה לפני כן: "השיר מתחיל מלא כלום ומתחיל לחפש את דרכו". הקטעים בספר מופיעים בסדר כרונולוגי הפוך, מהחדש לישן, ומגיעים משנות ה-90 עד שנות ה-30. יש לכך נימוק - עבור הלית ישורון, חוויית השיטוט בארכיון דמתה למחקר ארכיאולוגי, שגם הוא נפתח בהווה וחוצה רמות שונות של העבר על מנת להגיע לקדמוניות, הדבר הקרוב ביותר לראשית.
"חרסים" יסב עונג לכל אוהבי ישורון, אחד המשוררים הכי יוצאי דופן, אינדיבידואליים ונועזים שקמו בתולדות השירה העברית - אבל לא רק להם. הוא יכול לגעת גם בלבו של אדם שלא קרא שורת שיר מימיו. מומלץ להניח אותו ליד המיטה ולקרוא כמה מילים בכל לילה, לפני השינה. "מה שלא היה לי אתמול, לא הפסדתי היום. ומה שאיבדתי אתמול, כבר לא אחזיר לעצמי מחר", כתב ישורון בשנת 1966. האם יש אי שם בעולם אפילו אדם אחד שלא צריך לשמוע מדי פעם את התובנה הזו?
