"כששיחקתי בסדרה 'חזרות', [יבגניה] דודינה שיחקה את התפקיד של מנהלת התיאטרון", מספר יוסי סגל. "ובסצנה היא אמרה לי: 'אני חייבת לפטר אותך מהתיאטרון', וכשצילמו אותי שומע את זה - אני לא שיחקתי. ממש נכנסתי לזה, כי באותו רגע הרגשתי שפיטרו אותי מהתיאטרון. הרגשתי נורא, מזל שזה היה רק משחק". צפו בסרטון:
יוסי סגל | דור הזהב
(צילום: ירון שרון)
אחרי עשרות שנים על הבמות בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, יוסי סגל לא רק מסרב להיפרד מהבמה - אלא ממש חושש מהיום שזה יגיע. "זה צורך שאני מרגיש, שאני רוצה שידעו שאני קיים. אני נהנה מזה. גם בתור ילד אהבתי לשחק, וגם עכשיו אני אוהב לשחק. כשאני מופיע בדיור מוגן, אז אני מרגיש באותו גיל של האנשים שגרים שם, אבל כשאני מופיע בבית ספר בפני ילדים - אני מרגיש ילד יחד איתם".
בגיל 85 ("וחצי", הוא מתעקש) סגל עדיין מככב על הבמות, כשהוא מופיע בצוותא עם הצגת היחיד שלו "שחקן מחפש במה". וכשם ההצגה - כך גם בחייו: הוא תמיד מחפש במה, עד היום. "הצגת היחיד היא על להישאר במשחק בגיל השלישי, והצורך שלי להמשיך לעבוד ולהופיע. אני גם דואג לעצמי כל הזמן להופיע - לאו דווקא בתיאטרון, אני גם עוסק המון בסימולציות, בייחוד סימולציה רפואית. אני מעדיף לשחק חולה מאשר להיות באמת חולה".
יש פחד בגיל הזה לעלות עם הצגת יחיד, שלא יגיע קהל?
"אני הייתי עונה לך, 'לא, מה פתאום, אני לא פוחד, הקהל יגיע', אבל אם אשתי מלכה הייתה כאן עכשיו אז היא הייתה אומרת: 'ברגע שאתה יודע שיש לך הופעה בעוד שבוע - אתה עושה לי חור בראש, אם כן יגיע קהל או לא יגיע", הוא מספר ומתגלגל מצחוק. "אני יודע שהקהל יגיע, אבל יחד עם זאת אני חושב 'מה יהיה? מתי יזמינו אותי שוב?' - למרות שבלי עין הרע אף פעם לא הייתי במצב כזה. אחרי כל הצגה או סרט ידעתי שבסופו של דבר יגיע משהו חדש".
6 צפייה בגלריה
"כשאני מופיע בבית ספר בפני ילדים - אני מרגיש ילד יחד איתם". יוסי סגל
(צילום: אביגיל עוזי)
מתחילת דרכו בתיאטרון חיפה עת שחרורו מהשירות בלהקת פיקוד מרכז ועד לתפקידים בהצגות הכי גדולות - סגל זוכר את הקשיים בתחילת הדרך, כמי שנולד ב-1937 למשפחה חרדית בחיפה. "התקבלתי לתיאטרון העירוני חיפה, ואז - גם בצבא וגם בהצגות הראשונות - עוד הייתי עם כיפה", הוא נזכר. "כשהייתי צריך להופיע בצבא במוצאי שבת, הייתי מגיע לבסיס כבר ביום שישי בצהריים על מנת לא לחלל את השבת. הייתי ממש דתי עד שבעצם - איך אמרו אצלנו? 'יצאתי לתרבות רעה' בהמשך, ואז נוכחתי לדעת שבאמת אי אפשר להופיע בתיאטרון כשאתה חרדי".
6 צפייה בגלריה
"נוכחתי לדעת שאי אפשר להופיע בתיאטרון כשאתה חרדי". מימין: יוסי סגל, רות גלר, יצחק ברקת ועדי עברון
(צילום: יוסי רוט)
התשוקה העזה למשחק כנראה עבר בגנים המשפחתיים, שכן גם אחיו הגדול, שמוליק סגל ז"ל, היה לשחקן מצליח ואף שיחק לצידו בהצגות כמו "רביזור" ו"קומדיה של טעויות" וכמובן בסדרה האגדית "קרובים קרובים", שם שמוליק גילם את יו"ר ועד הבית האיקוני, מר קוזילביץ', בעוד יוסי גילם את בנו. את האהבה למשחק הוריש יוסי גם לדור הבא, כשבנו יובל סגל בחר לפנות לתחום ולימים שיחק איתו בסדרה "הפיג'מות", וגם בהצגה - אולי המזוהה ביותר עם יוסי - "טופל'ה טוטוריטו", שם יובל גילם את טופל'ה ויוסי גילם את אביו. "כל כך כיף לי איתו. להופיע יחד עם הבן זה נהדר, זה חלום", הוא מספר בנחת.
אותו תפקיד אורח ב"הפיג'מות" הפך ליותר מאנקדוטה ברזומה של סגל. מאז שהשתתף בסדרה - שגם 20 שנה אחרי עלייתה נהנית ממעמד קאלט בקרב צעירים - לא מפסיקים לפנות אליו ברחוב. "כל הזמן עוצרים אותי ומבקשים ממני פשוט לומר 'צ'ינצ'ילה! צ'ינצ'ילה!'", הוא מדגים, "ועושים איתי סלפי בלי סוף. זה באמת אחד מהדברים שהשתנו, כי בזמנו לא היה סלפי, ביקשו ממני חתימה".
6 צפייה בגלריה
"כל הזמן עוצרים אותי ומבקשים ממני לומר 'צ'ינצ'ילה!'". יוסי סגל ב"הפיג'מות"
(צילום: מתוך "הפיג'מות", באדיבות ערוץ הילדים, ערוץ FOMO וטדי הפקות)
פעם היית פחות יכול ללכת ברחוב?
"תראי, גם אז אני הלכתי. איכשהו, אתה דוחף אנשים ואתה הולך", הוא צוחק. "זאת לא בעיה. שזו תהיה הבעיה הכי רצינית שלי. אני אגב זוכר ששיחקתי ב'גבירתי הנאווה' עם ריטה, וכשרציתי תמונה איתה היא אמרה לי: 'איתך אני לא מצטלמת'. עניתי לה - 'למה?', אז היא אמרה: 'אתה הופעת אצלנו בבית הספר וביקשתי ממך חתימה, ואתה לא חתמת לי. אז היום אני לא מצטלמת איתך'. באמת בבתי ספר לא הייתי חותם אחרי הצגות הילדים שהייתי מופיע, כי הייתי גורם לזה שכל הילדים יצאו מהכיתות. אז לא חתמתי. אז בזמנו ביקשו חתימות והיום מבקשים משהו אחר, וזה גם כיף".
אם היית יכול לדבר עם יוסי הצעיר בן ה-16, מה היית אומר לו?
"'תשמע, אתה נראה לא רע'", הוא צוחק ואז עונה ברצינות, "הייתי אומר לו: 'אמרתי לך שיהיה טוב, נכון? אתה זוכר? אתה רואה כמה שאני צדקתי. באמת טוב - ויהיה עוד יותר טוב".
אז מה הוא מאחל למדינה לרגל השנה החדשה? התשובה, כצפוי, מלאת אופטימיות. "אני מאחל שנהיה חברים, שנהיה אמיתיים, שנהיה אחים. שיהיה שלום בעם הזה. בשלום - אני לא מדבר על השלום עם השכנים - אלא שלום בינינו".
ומה אתה מאחל לעצמך?
"לעצמי אני מאחל עוד תפקידים, ושאמצא כל הזמן עיסוק מעניין. כל זמן שאני חי - אני רוצה לשחק". לכתבה המלאה - צפו בסרטון
צילום: אביגיל עוזי, וידאו: ירון שרון, איפור ושיער: ורד בדוסה, הפקה: זהר גליק, רז גרוס
