גיא הוכמן, כוכב הרשת שעומד מאחורי מערכוני "נייס גיא", פרסם השבוע פוסט ארוך בנושא ברית מילה, שגרף כמה אלפי לייקים ושיתופים רבים ברחבי האינטרנט. גם אם אינכם מכירים את הוכמן, לפוסט הזה יש חשיבות רבה כיוון שדעתו משקפת צורת מחשבה נפוצה בחברה שלנו. גיא מייצג ישראלים רבים.
ראשית כל, כדאי לקרוא את הפוסט עצמו (ובואו נודה בזה, סביר להניח שאם אתם קוראים את הכתבה הזו, הוא יקפוץ לכם בקרוב ברשתות החברתיות). אבל אם אתם עסוקים, הנה תקציר: בליווי תמונתו בפנים רציניות, הוכמן מתנצל בפני העם ובפני בנו הקטן מדוע בחר לעשות לו (באמצעות מוהל, כמובן) את האקט "הנוראי", "הפגני" ו"הפרימיטיבי", במילותיו של הוכמן עצמו. הסיבות שהוא מונה הן הסיבות השגורות, שאצטט כעת, לצד כמה הערות משלי בסוגריים.
- "אני רוצה שהילד שלי יהיה כמו כולם" (וזאת בניגוד לתקווה הראויה שירשה לעצמו להיות שונה מאחרים. והרי במובנים מסוימים הוא ירגיש בין כה וכה שונה לפעמים, כמו כולנו).
- "הרי כבר בגן המין הדביל עושה השוואות בולבולים, אז למה שכולם יבואו מסודרים עם הצווארון ורק הוא עם חילזון נוצרי?" (אף שהוא לא חייב להשוות עם אף אחד ולהתקלח עם אף אחד, לפחות עד הצבא. וגם אם כן, סביר להניח שהילדים יעברו על זה בשתיקה).
- "נכון, כואב לו והוא בוכה וזה קורע את הלב, אבל בואו, מי יזכור את זה?" (אם זה נכון, זה נכון גם לגבי סטירה, לא?)
הפסיכולוג והחוקר האמריקאי ג'ונתן היידט, אחד מהבולטים בחוקרי המוסר של ימינו, טען שאת רוב ההחלטות המוסריות שלנו אנחנו מקבלים לא על פי היגיון אלא על פי האינטואיציה ותחושת בטן. אנחנו "מרגישים" שמשהו ראוי או לא ראוי ופועלים בהתאם. לא לחינם התיאוריה שלו נקראת "המודל האינטואיציוניסטי". לדבריו, ההיגיון המוסרי, הדעות המוסריות והנימוקים המוסריים שאנחנו אוהבים כל כך להביע מגיעים לאחר מכן, רק כדי להצדיק את האינטואציה הראשונית. במילים אחרות, זוהי "הצדקה מוסרית".
לא פעם הנימוקים האלה, שמגיעים כאמור בדיעבד, אף יסתרו את כללי ההיגיון שמנחים אותנו. אפשר לראות את זה, למשל, בטיעון "אני לא רוצה שהילד שלי יהיה שונה". אם לילד שלכם היה אף מוזר, הייתם מממנים לו ניתוח אף בגיל צעיר, או מחכים שיבחר בעצמו? הרי ילדים אחרים מן הסתם יצחקו לו על האף, ולא רק במקלחת.
מי שעושה ברית מילה כדי הילד שלו יהיה חלק מהעם היהודי, לפחות עושה את זה מתוך שיקול מודע. הוא אומר, בעצם: "אני יודע שאני פוגע בילד שלי, אבל אני גם תורם לו בכך שאני מצרף אותו לעם מפואר עם היסטוריה מפוארת". או פשוט: "אני מקיים את דבר האל כמו שאני עושה בשאר ההיבטים של חיי, גם אם יש לזה מחיר". ההיגיון הזה, גם אם הוא לא נאמר במילים הללו וגם אם לא כולם מסכימים איתו, הוא לפחות עקבי. הבעיה עם הטיעונים האחרים לברית מילה היא שמדובר בהצדקה מוסרית, שבעצם נובעת במלואה מקונפורמיזם: "כולם עושים את זה, ואני לא רוצה שהילד שלי יהיה שונה".
קונפורמיזם הוא דבר שפחות קל לנו להודות בו, בפני עצמנו ובפני אחרים. אין לי שום דבר ספציפי נגד הוכמן. הוא בחור מצחיק מאוד ונראה שחברתו נעימה (אלא אם הוא מגיע להטריל אותך עם מצלמה פתוחה), וגם אין לי בעיה אישית עם הפוסט שלו, שמנוסח היטב. הוא אפילו מסיים בפאנץ' משעשע: "אם עוד כמה שנים תקרא את זה ותכעס עליי, אני אבין. רק תזכור שעל הברית הייתה לי יכולת להחליט, על הגודל לא. זה כבר גנטיקה. גם אני נדפקתי. אוהב אותך ילד, שמור על הקטן". אבל "כתב ההגנה" אינו מבטא רק את דעתו, אלא שגור בקרב כל מי שעושה ברית מילה בלי קשר למשמעות האמיתית שלה. לא מדובר בטיעונים של ממש, אלא בהצדקה מוסרית בלתי מבוססת.
ד"ר יאיר בן דוד הוא מרצה וחוקר בתחום הפסיכולוגיה של המוסר ופסיכולוגיה חברתית, ומחבר הספר "איך להיות טוב - המדריך המקוצר לפסיכולוגיה של המוסר".
פורסם לראשונה: 08:05, 21.02.21
