ראשית אני רוצה לפנות בפניה נרגשת אל אחיי גיבורי הטרו-קריים – העתידיים וגם אלו שהצליחו להוציא תחת ידם איזה פרויקט או שניים. הז'אנר ללא ספק סובל מאוברדוז. הגבולות נמתחים, סדרות פשע אמיתי צצות כמו מפלגות שמאל אחרי פיזור הכנסת ואנחנו הולכים ומאבדים שליטה. אז בואו נעצור את זה כאן ונסכם שלא כל פרשה פלילית היא חומר גלם פוטנציאלי לסדרה. אני חוזרת, לא כל תיק פלילי שהמשטרה לא הצליחה לפתור או שפיצוחו התעכב, צריך להתגלגל אל סדרת טרו-קריים. לטיפולכם אודה.
זירת הפשע: תעלומה במלון ססיל – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"זירת פשע: תעלומה במלון ססיל", הדוקו החדש של היוצר ג'ו ברלינגר ("זירת פשע: הקלטות של טד בנדי"), מנסה למרוח על פני ארבעה פרקים ארוכים סיפור שספק אם היה ממלא בכבוד 90 דקות, והוא לא בוחל באמצעים. הסיפור המרכזי הוא מקרה היעלמותה של אליסה לאם, סטודנטית קנדית בת 21 שיצאה סוליקו לטיול בקליפורניה. ההורים של לאם חשדו שמשהו לא בסדר כשלאם, שהתקשרה הביתה בכל יום, הפסיקה יום אחד להתקשר. החקירה העלתה שהצעירה נעלמה מהמלון והתיעוד האחרון שלה הוא סרטון מטורלל ממצלמת האבטחה, שבו היא מתנהגת כמו אדם רדוף שבורח מיישות בלתי נראית. הסרטון, שפורסם על ידי משטרת לוס אנג'לס לאחר שהגיעה למבוי סתום בחקירה, הלהיט את הרשת ואת בלשי הרשת מטעם עצמם - אנשים שמעבירים שעות ארוכות בניסיון לפענח פרשיות פליליות בלתי פתורות. העובדה שלאם ניהלה יומן חשוף בטאמבלר, פלטפורמת המיקרו-בלוגים של יאהו, אפשרה להם להרגיש קרובים אליה נפשית וגם בעלי יכולת להבין את מהלכיה.
הגופה של לאם, אגב, נמצאה כבר במהלך הפרק השני – זהירות, ספוילר – במיכל המים שעל גג המלון. שני הפרקים שהגיעו אחר כך שופכים עוד אור על הפרשה, כלומר מכניסים לתמונה פרטים שהיו יכולים להיכנס הרבה קודם, אלמלא למישהו היה אינטרס להשאיר אתכם במתח כצופים. לאם סבלה ממאניה דיפרסיה והיא נטלה באופן קבוע תרופות פסיכיאטריות עד שהיא הפסיקה ליטול אותן. ההתנהגות שלה במלון בימים שקדמו להיעלמה העידו על איבוד קשר עם המציאות. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שלאם החליטה לקחת פסק זמן מהתרופות שלה, זה כבר קרה בעבר. סרטון הווידאו ממצלמות האבטחה היה בדיוק זה – תיעוד של אדם רדוף פראנויה.
כדי לבסס את הסיפור ולהעניק לו פרספקטיבה רחבה, ברלינגר עושה זום אאוט ופורש את הסיפור של הלוקיישן – מלון ססיל, מלון דירות זול שממוקם במרכז לוס אנג'לס, בלב שכונת עוני ופשיעה. במהלך השנים מלון ססיל משך אליו - הפתעה! - אינספור טיפוסים מפוקפקים, אבל ברלינגר מנסה לשוות לשפע הפשעים שהתרחשו במלון נופך כמעט מיסטי. הסיפור של השכונה, אגב, מעניין יותר מהסיפור של לאם, אבל אין בו גרם אחד של מסתורין: המשטרה נהגה לפנות לשם חסרי בית כדי שלא יטנפו את האזורים היותר שקטים של העיר. היא הפכה לגטו של אנסים, רוצחים, סוחרי סמים ושאר אומללי גורל. לא השיעור הכי מסובך בהיסטוריה אורבנית.
אז הסיפור של לאם לא מחזיק סדרה, וגם לא הסיפור של המלון, למרבה הצער. הנרטיב המעניין היחיד הוא זה של בלשי הרשת, שנרתמים מטעם עצמם לפתרון התעלומה, אבל גם הם, מתברר, רחוקים מהדימוי ההירואי שהם מנכסים לעצמם: בסופו של יום מתברר שהם מיררו את חייו של זמר רוק כבד והאשימו אותו ברצח לאם רק בגלל שנכח במלון שנה לפני (!) היעלמותה של הקנדית. שלל קונספירציות שפורסמו תוך התעלמות מהעובדות וההסברים הביאו המון אינטרנטי להתחרע על אדם חף מפשע עד כדי כך שגוגל, פייסבוק ושאר הרשתות סגרו לו את כל החשבונות והביאו אותו לידי ייאוש עד כדי כך שהאיש ניסה להתאבד, סיפור איובי שעשוי לאכלס סדרה משל עצמו (אבל לא טרו קריים, כן?) ושיעור מאלף בכוחן של פייק ניוז.
"זירת פשע: תעלומה במלון ססיל" הוא מהומה רבה על לא דבר. הניסיון לבנות ולפתוח את קיפולי הפרשה כך שיצרו סיפור מותח הוא כושל, ומאלץ את ברלינגר לאמצעים הבזויים ביותר בז'אנר – חזרות אינסופיות על פרטים, שחזורים משעממים או אילוסטרציות חסרות חיים. הכוכבים של הסדרה הם ללא ספק זוג בריטים שהתארחו במלון בזמן הרצח וסבלו מלחץ מים נמוך כי הגופה של לאם סתמה את מיכל המים, אבל היו כל כך להוטים להימלט מהאפרוריות האנגלית שבשום שלב לא עלה בדעתם לא להתקלח, לצחצח שיניים או לשתות את המים העכורים שיצאו להם מהברז. לו הייתי נטפליקס, הייתי שולחת אליהם את טובי הדוקומנטרים שקניתי בכסף טוב - כי זאת, ידידיי, סדרה שהייתי צופה בה.
