כשאדגר רמירז ("קרלוס", "סיפור פשע אמריקאי: הרצח של ורסצ'ה") היה צעיר הוא לא רצה להיות כוכב קולנוע וטלוויזיה. הוא בכלל חשק להיות עיתונאי או דיפלומט. אולם אחרי שעבד שנים אחדות בתחום העיתונות הפוליטית, רמירז, יליד ונצואלה, העדיף לנטוש את התקשורת לטובת עבודה יותר זוהרת ומתגמלת: משחק. יחד עם זאת, רמירז בן ה-43 עדיין מפגין מודעות חברתית-פוליטית מפותחת, וגם מעורב בפעילויות למען מטרות נעלות. ביום השואה למשל הוא פרסם פוסט שמבקש לא לשכוח את זוועות הנאציזם ואילו לקראת יום האישה הבינלאומי הוא כתב פוסט שמאחל לשוויון בין גברים לנשים.
גם בפגישתנו בפסטיבל ונציה האחרון העדיף רמירז להתמקד בסוגיות פוליטיות. "העולם כיום הוא מקום מורכב שבו אנחנו עוברים מניפולציה שמושכת אותנו לקיצוניות", מכריז הכוכב הדעתן. "אני חושב שעידן הפייק ניוז אינו אלא התפתחות של האסטרטגיה הרומאית הישנה של הפרד ומשול. פרופגנדה תמיד הייתה קיימת, זה לא חדש לנו. הטכנולוגיה פשוט מעצימה את התעמולה, במהירות שאין לנו שום יכולת לעמוד בה. הטכנולוגיה משנה את שם המשחק ואת האסטרטגיה. אבל האסטרטגיה הזו עתיקה כמו ההיסטוריה האנושית. בארה"ב למשל דונלד טראמפ מנהיג עכשיו שלטון של הפרד ומשול. בכלל, העולם נחלק לדעתי בין אלה שמנסים להבין אם דמוקרטיה היא עדיין שיטה שניתן לעבוד במסגרתה לבין אלה שרוצים לדחוף אותנו במורד מדרון טוטליטרי מטורף. זו מהות הדיון. זה כבר לא עניין של ימין או שמאל".
בחירת התפקידים שלך היא גם פוליטית?
"אני לא מביע את עצמי פוליטית דרך הסרטים שלי, אלא דרך עצמי. אם אנשים רוצים לדעת מה אני חושב אז הם צריכים להסתכל באינסטגרם ובמדיה החברתית שלי ואז הם ידעו בדיוק מה העמדה שלי".
בשנה הקרובה רמירז, שופע הקסם הלטיני, הנוכחות הגברית והעיניים המהפנטות, יפציע לא מעט על המסכים: "רזיסטנס" שמשחזר את פועלו של הפנטומימאי מרסל מרסו במחתרת הצרפתית בתקופת הכיבוש הנאצי; "355" – מותחן ריגול שבו רמירז משחק לצד פנלופה קרוז, ג'סיקה צ'סטיין ודיאן קרוגר; "קרוז בג'ונגל" - סרט הרפתקאות תוצרת דיסני עם דוויין ג'ונסון ואמילי בלאנט; ובסדרה The Undoing של HBO שביימה סוזאן ביר בכיכובה של ניקול קידמן. בפסטיבל ונציה הוצג סרט ריגול נוסף בכיכובו - Wasp Network אותו ביים אוליביה אסייאס, וגם כאן משתתפת פנלופה קרוז. "אחרי תקופה כל כך אינטנסיבית ומאומצת של עבודה אני רוצה בתקופה הקרובה רק לישון", מצהיר רמירז.
ובעוד רמירז נח בימים האלה בלוס-אנג'לס, גם בגלל הקורונה וגם בגלל רצונו להתאושש מהשנים האחרונות העמוסות והפוריות, אפשר לראות אותו החל מסוף השבוע האחרון על המרקע הביתי בסרט "הפשע האחרון" תוצרת נטפליקס. רמירז מופיע בתפקיד הראשי ומגלם שודד כנופיית בנקים על רקע של מציאות דיסטופית – ארה"ב מוכת אלימות ואנרכיה ואזרחים רבים בורחים לקנדה. הממשל מתכונן להפעיל אות מיוחד שינטרל פשיעה ומעשי טרור. רגע לפני הפעלת האות, רמירז יוצא לנקום את מות אחיו ולבצע את מעשה השוד האחרון. בדרך עליו להתעמת עם משפחת פשע מסוכנת ואכזרית. "מדובר בסרט אקשן עתידני שביים אוליביה מגאטון, שחתום על 'חטופה 2' ו'חטופה 3'", מדווח רמירז. "העלילה מסתמכת על קומיקס וזוהי הפקה מאוד גדולה, שופעת קרבות ומרדפי מכוניות, שצולמה בדרום אפריקה".
הילדות של רמירז, בנם של קצין צבא ועורכת דין הייתה בהחלט לא שגרתית: בזכות עבודתו של אביו, המשפחה התרוצצה ברחבי הגלובוס והחליפה כתובות: אוסטריה, קנדה, פרו, צרפת וקולומביה. לא מפתיע שרמירז שולט בחמש שפות: ספרדית, אנגלית, צרפתית, איטלקית וגרמנית.
איך הנדודים האלה עיצבו את האישיות שלך?
"כשאתה ילד ועובר מבית ספר אחד לאחר, ועוד במדינות שונות ובתרבויות אחרות, אתה מתחיל ליצור לעצמך דמויות. מה שמקל לך על החיים בבית ספר אחד, יכול להיות שיקשה עליך באחר. כבר אז נאלצתי לבנות לעצמי כל פעם דמות אחרת. עם הזמן הבנתי שהילדות הכשירה אותי, ברמת התת מודע, למלאכת המשחק. עד היום אני צועני בלב, רוח חופשייה ופרועה".
עם תום ההתרוצצות, רמירז שב למולדתו ונצואלה. הוא למד תקשורת באוניברסיטה ועבד כאמור כעיתונאי. רמירז החל להיות מעורב גם במדיה האלקטרונית, ובגיל 24 החליט להתנסות במשחק. "כשבישרתי למשפחה שלי שאני הולך להיות שחקן, אבא לא ערך לכבודי מסיבה, אבל הוא גם לא ניסה למנוע מבעדי לעשות זאת. אבא אמר: 'אדגר, אתה אדם מבוגר ובחור חכם, אני בטוח שאתה יודע מה אתה עושה'. כמובן שלא היה לי מושג מה אני עושה, אבל גרמתי לו להאמין שכן - כך שאם אי פעם היו לו חששות, לא היה לו לב לגרום לי להרגיש חוסר ביטחון".
ב-2003 רמירז החל לככב באופרת סבון, שהעניקה לו פופולריות עצומה ומהר מאוד צד את עיניה של הוליווד. ב-2005 הוא שיחק ב"דומינו" של טוני סקוט, ומאז הוא לא עוצר. בין סרטיו אפשר למצוא את "צ'ה" של סטיבן סודרברג, "שמונה צדדים לאמת", "זהות אבודה", "הבחורה על הרכבת", "כוננות עם שחר" ו"נקודת פריצה".
במהלך הקריירה שלך עבדת עם טובות השחקניות: ניקול קידמן, אמילי בלאנט, ג'סיקה צ'סטיין ועוד רבות ובכירות. ממי התרשמת במיוחד?
"מפנלופה קרוז. עבדנו בשלושה פרויקטים משותפים ועכשיו אנחנו עובדים על עוד אחד. נוצרה ביננו חברות טובה. היא תמיד מרשימה אותי במשחק שלה - יש לה ראש פתוח והיא עובדת חרוצה, וגם בטוב הלב ובאכפתיות שלה. יש בפנלופה המון חמלה. היא אישה שלוקחת אותך תחת כנפיה".
את הפריצה הבינלאומית הגדולה שלו, רמירז חב למיני-סדרה "קרלוס" (2010), שהעניקה לו את פרס הסזאר לשחקן המבטיח ומועמדות לגלובוס הזהב. ב"קרלוס" הוא גילם את רב-הטרוריסטים איליץ' רמירס סאנצ'ס יליד ונצואלה, שזכה לכינוי "קרלוס התן" ופעל עם המחבלים הפלסטינים. בכלל, לרמירז יצא לא אחת לגלם דמויות אמיתיות: מאלוף האגרוף רוברטו דוראן ב"ידי האבן" ועד מעצב האופנה ג'אני ורסצ'ה בסדרה "הרצח של ורסצ'ה" מתוך האנתולוגיה של ריאן מרפי "סיפור פשע אמריקאי". "כשאני מגלם דמות אמיתית אני מנסה לחקור ולאסוף כמה שיותר מידע כדי שתהיה לי נקודת ייחוס להתחיל ממנה. בסופו של דבר לשחק דמות שמבוססת על אדם שחי במציאות הרבה יותר דומה לציור דיוקן מאשר להעתק. אתה צריך להיזהר ולהיות נאמן מספיק למקור, אבל גם להיות גמיש מספיק כדי להותיר מספיק מקום לחוויה האישית שלך".
האם הרקע שלך כעיתונאי גורם לך להתעניין בסיפורים ובדמויות מהחיים האמיתיים?
"כן. האמת שהשף הספרדי פראן אדריה (מאבות הגסטרונומיה המולקולרית. א"ק) הוא זה שהצביע על הדפוס הזה שלי. הייתה לי הזכות הגדולה לאכול ארוחה שפראן בישל לכבוד יום הולדתי ה-40. זה אחד הדברים היפים בלהיות שחקן - שפראן אדריה מבשל לך".
איפה אדריה בישל לך?
"במסעדה שלו בברצלונה. הוא אחד האנשים הכי מרתקים וחכמים שתוכל לפגוש. יצאנו להליכה בברצלונה ודיברנו. שאלתי אותו כל מיני שאלות ובשלב מסוים הוא אמר לי: 'אתה עיתונאי, ברור שזאת הסיבה למה מעניינות אותך דמויות מהמציאות. זה כאילו אתה עצמך הופך לנושא של הריאיון או המחקר'. בסופו של דבר מה שאנחנו עושים כשחקנים וכעיתונאים, או כאנתרופולוגים וסוציולוגים זה לחקור את הטבע האנושי. רק המתודיקה היא שמשתנה. מבחינתי, הדרך הכי פואטית שגיליתי לחקור את הטבע האנושי היא משחק. במובן מסוים אני ניגש לדמויות שלי בצורה מאוד עיתונאית: אני חוקר, אני מוצא מרואיינים, ואם מדובר בדמות אמיתית אני מנסה להיפגש אתה או את מקורביה. אני גם מנסה להבין את הקונטקסט - איפה האדם הזה גדל ומה היו התנאים ששררו סביבו".
רמירז מאוד מוטרד מהמציאות הפוליטית והכלכלית הרעועה ועתירת המשברים של ונצואלה בשנים האחרונות. "אני מגיע ממדינה שעברה קיטוב גדול בעשרים השנים האחרונות. בימים אלה, ונצואלה היא אחד מהמוקדים הפוליטיים החמים בעולם. המצב שם מורכב וחולני".
ומה יהיה לדעתך עתידה של ונצואלה?
"אני לא יודע, תגיד לי אתה. האמת - השינוי תלוי בהמון כוחות חיצוניים. זה לא תלוי רק באנשי ונצואלה. חורבן הדמוקרטיה והכבוד של המדינה שלי נעשה תחת עיני העולם כולו, והעולם צופה מהצד ושותק".
אתה נוסע לבקר את המשפחה שלך בוונצואלה?
"לא, אני לא יכול".
לא חשבת להביא אותם לחיות בארה״ב?
"לא. הם באים לבקר אותי. למה אני לא יכול להביא אותם לחיות בארה"ב? זה מצב מורכב ואנחנו מנסים לפתור אותו".
