בוקר טוב נישמיות חיוניות שכמוכם. יוסי, נציג קבוצת הסיכון היחיד בבית האח, שזקוק לבידוד יותר מכל אחד אחר שם, עזב אמש את הבית בעוד הדחה מפתיעה ונטולת קהל. קשה להגיד על יוסי שהוא היה דייר דומיננטי. הבנאדם לא באמת הניע עלילות בבית האח ובעיקר העביר את הזמן בלצעוק על אודליה חצאי משפטים. מכיוון שמזג האוויר כבר נכנס לישורת הסטטית שאפשר לסכם במילה "חם" גם הכישרון הכי יעיל ומקסים שלו, הגשת התחזית, הפך פחות ופחות רלוונטי. חוץ מהריב שלו עם ניר והיציאה שלו על אודליה, שאף אחד מהם לא חילץ ממנו מחוות סימפטיות במיוחד, אני לא יכולה להיזכר בסצנות בהן הוא החזיק את הנרטיב בעצמו או הביא את עצמו לידי ביטוי מלא.
רגע ההדחה
(באדיבות רשת)
מה שכן, יוסי היה דייר משנה מוצלח בעצם העובדה שהוא הרים להנחתה לדיירים אחרים, בעיקר לגדי, ואם כבר פותחים את הדיון שנקרא "למי מגיע לשבת בגמר", בהחלט הגיע לו להגיע לשם על המשבצת של האיש שהצליח להגיע רחוק כנגד כל הסיכויים. אבל יוסי עזב לטובת בידוד ביתי עם המשפחה הגרעינית שלו, שם הוא יבנה לעצמו פינת עישון קטנה ויקום מוקדם כל בוקר כדי לתפוס כמה דקות של שקט עם עצמו, כמו כולנו.
רגעי היציאה של כל דייר מהבית מזכירים לי בכל פעם כמה הרגע הזה מהמם עבור כל הצדדים. היציאה מהבית-אולפן שהוא בועה הרמטית, מעבר שדורש רק כמה צעדים וקורע את הדייר מהעולם המצולם שהוא חלק מהמשחק, והנה, תוך פחות מדקה הוא נדרש להתבונן בעולם הזה מבחוץ ולחוות עליו דעה. קצת דומה להתעוררות מחלום שמנסים לחזור אליו, אבל השינה כבר לא בהישג יד ואי אפשר להירדם שוב.
יש משהו מהפנט ברגעים בהם הדייר המודח יושב מול לירון וגיא כשמאחוריהם מוצג מסך ענק עם מה שקורה בבית אחרי שהוא יצא, ולירון וגיא שואלים אותו שאלות שמעניינות לו, סלחו על הצרפתית שלי, את העכוז, כי כל מה שמעסיק אותו עכשיו זה מה קורה בארץ המובטחת שהוא הרגע נפלט ממנה. הוא צופה בדיירים האחרים יושבים ומתאבלים עליו, כי כידוע עזיבה של הבית שאתה גר בתוכו משולה למוות קטן, ואלה הרגעים בהם הוא יוצא מהנשל של עצמו כדייר ומתגלם מחדש כעוד צופה של "האח הגדול". פוטנציאל אינסופי של פומ"ו (fear of missing out) מגולם ברגע המהמם הזה, והפעם אין אפילו השקות או רחובות מלאים באנשים שירככו את הנחיתה, והדיירים עוברים מבועה אחת לשנייה, שכל ההבדל ביניהם הוא שהשנייה מצולמת פחות ושפה אין מריבות על התקציב כי ממילא המשלוח הקרוב יגיע רק בשנת המס הבאה.
ובתוך כך, כמו שאומרים בחדשות, לאט לאט בית האח מאזן לחצים עם מדינת הקורונה בחוץ והנה, בזמן שאנחנו נרקבים בפיג'מה בבית סוף סוף אווירת סוף הקורס מחלחלת גם אל בית האח, שלושה ימים לפני הגמר הגדול. ומה נשאר לעשות בזמן הזה, בו אף אחד לא טורח להשקיע בדרמות כי למי אכפת? התסריטאים הטובים כבר גויסו לסדרת הקורונה (הפרק האחרון נגמר בדיוק כשגילו שליצמן חולה. תפנית קצת צולעת לדעתי, אבל עדיין כזאת שמושכת אותך לצפות בפרק הבא), ולאח לא נותר אלא לפצוח בסשן שיחות סיכום ומעגלי הקשבה. מה שאומר שהאח הפסיק לחלק כדורים פסיכיאטריים לדיירים ועבר לחלק גלולות שינה לצופים, כי איך שלא תהפכו את זה, מדובר בחרטטת קלישאות בלתי נמנעת בחסות המראה שעל הקיר.
הסצנות בהן האח הגדול שלח את המראה לשמרטף את הדיירים היו חסרות תועלת ואין טעם להתעכב עליהן. ההתגייסות האוטומטית של כולם לטובת הנרטיב ה"מרגש" שמתבקש מהמעמד היה טלוויזיה צפויה מהסוג שדוחף אותך לעשות עוד משהו במקביל, נניח לאלתר מסיכה או לנסות לשנן בראש את רשימת התודות של משה בר סימן טוב.
מדובר בהתקהלות מיותרת שרק הדגישה ביתר שאת אל התעלומה העונתית – אודליה ואסיף, מי משאיר אתכם בבית? תקווה היא כמובן התמורה הכי טובה לכסף שלכם העונה. גדי, בסדר. בכל זאת יש לו מתכון מעולה לתה עם נענע – שמים מלא ננע בכוס ולא שמים בה תה. אבל אסיף, שלא הפסיק לדבר על זריחה שלא נגמרת רק לא ציין מאיפה, או אודליה, הזמיר מירוחם, שעוד שנייה המוסד נשלח כדי להוציא לה את השבב של הווליום? זה כנראה הולך להיות גמר מאוד מוזר שבו איש מהפיינליסטים, למעט הזוכה הפוטנציאלית, יחמם כסא שלא באמת נשמר עבורו, בזמן שאנשים כמו ניר או ליאור יצפו בגמר מהבית וינהלו עם האח הגדול שבתוך הראש שלהם משא ומתן על מעון רשמי נוסף גם בימים שאין תוכנית. נפלאות הן דרכי העם. נפגש, אם כך, מחר אחרי ההדחה הקרובה, תהיו חזקים.
