"יצירת חיי": אסתר רדא ודניאל זמיר במפגש עם משפחת לבנגורד
(בימוי: אסף קוזין, הפקה: מיכאלה חזני וערן רחמני, צילום: ירון שרון, ירון ברנר ואורי דוידוביץ', סאונד: )
"מלאכית בדמות אנוש, ועכשיו מלאכית בשמיים", זה המשפט החרוט על הגלעד המקדם את פני הבאים אל גינת השעשועים בראש העין, שנקראה על שמה עו"ד קים לבנגרונד ז"ל. קים ביקרה בגינה הזו מדי יום עם קאי, בנה הקטן, שהיה כמעט בן שנתיים כשנרצחה בפיגוע במפעל אלון מתכת באזור התעשייה ברקן ב-2018. במרכז הגלעד, העשוי אבן מקומית, מנציח לוח שיש שחור את פניה ודמותה של קים. קאי הפעוט ניגש, מתכופף, מתבונן בה ארוכות, מקרב את פניו אל לוח השיש ונושק לתמונת אמו. "אימא שלנו", הוא אומר בחיוך מתוק, "בכל מקום". הוא חוזר על המשפט כמה פעמים, כמו לנחם את עצמו.
ביחד עם אביו, גיא יחזקאל, מגיע קאי לגינה כדי לפגוש את הזמרת והשחקנית אסתר רדא והמוזיקאי דניאל זמיר כדי לספר על קים, הרעיה והאם. קאי הקטן כובש את לבם של האמנים, "ילד של אהבה" קוראת לו רדא.
גיא משתף את האמנים כיצד סיפר לקאי שקים לא כאן יותר: הוא אמר לו שאימא בשמיים, אז קאי ביקש לטוס לשמיים, לבקר את אימא. לאחר התייעצות עם פסיכולוגית ילדים, הסביר גיא לקאי ש"אימא לא כאן יותר, אימא איתנו בלב". ונראה שקאי ממשיך לעבד את המידע הזה, שכן לפני כמה שבועות, בנסיעה ברכבם, שאל הפעוט את אביו: "אבא, נכון שכשהייתי קטן הייתי בבטן של אימא ואז התחלפנו? אני כבר יצאתי מהבטן שלה והיא כבר בתוך הלב שלי?".
"בין השמשות" - אסתר רדא ודניאל זמיר מתוך "פרוייקט חיי"
"אין לי ספק שאימא שלו נוגעת בו מלמעלה, בקאי" אומר גיא. "בעצמי אני מרגיש שהיא רואה כל מה שאני עושה, מסתכלת יום יום. יש הרבה רגעים שאני חושב מה היא הייתה עושה במקומי. אבל הכי קשה לי שאין עם מי לשתף ולדבר על קאי. שלא יהיה מי שיחלוק את הרגעים שלו, כשיגיע לכיתה א', כשיעשה דברים. לא יהיה למי להביט בעיניים ולחוות את הרגע הזה".
שוכבת על הרצפה, כפותה, ירויה
ב-7 באוקטובר 2018 יצאה קים כרגיל לעבודתה כמזכירת המנכ"ל במפעל אלון מתכת באזור התעשייה ברקן. גיא היה חולה והם לא הספיקו להיפרד. קים לקחה את קאי לגן, ובמקרה או לא, זו גם היתה הפעם הראשונה שנפרד ממנה בחיוכים, ולא בבכי וסירוב להיכנס לגן.
כעבור שעות ספורות החלה להתפשט הידיעה שהתרחש פיגוע באזור התעשייה ברקן. בהתחלה, גיא היה רגוע ולא חשד בדבר. הוא ניסה להתקשר לקים אך לא זכה למענה. על רקע הדיווח על הרוגים בחדשות החליט רפי, אבא של קים, לנסוע למקום. הוא עקף מחסומי משטרה והתעלם מהוראות להתרחק מהאזור, ובסופו של דבר הגיע רק כדי לגלות את הנורא מכל: בתו האהובה שוכבת על הרצפה, כפותה באזיקים, ירויה, ללא רוח חיים. הוא מתקשר לגיא ומבשר לו "זאת קים, היא מתה". "אני זוכר שנפלתי על הרצפה", מספר גיא. "לא הייתי שם, במקום, אבל התמונה שרפי צייר ותיאר כשבישר לי נצרבה בתודעה שלי.
"קים הייתה קרן אור. תמיד התחברה אל כולם, חייכה אל כולם. אין לי בכלל ספק שהיא חייכה גם אל המחבל כשהוא נכנס למשרד שלה. אבל היא לא הייתה פראייריית. היא התעמתה איתו, נלחמה על חייה עד הרגעים האחרונים", הוא מספר.
אין חוברת הפעלה לאלמן בגיל 29
למען קאי, גיא מנכיח את קים בבית, בתמונות, בקולות. קאי מזהה את פני אימו, את קולה. ביחד הם מדליקים נרות לזכרה. המטרה היא "לנרמל את הסיטואציה למען קאי. חשוב לי שהוא יהיה ילד שמח, אבל יש לילות שאני מתפרק כשאני לבד. התאלמנתי בגיל 29. אירוע כזה לא מגיע עם חוברת הדרכה. אני לא ממש יודע מה לעשות. ניסיתי להתקדם מבחינה זוגית, אבל הבנתי שזה לא הזמן. אולי קים לקחה את הלב שלי איתה. אני יודע שהיתה רוצה שאתקדם הלאה, אבל יש יותר מדי ימים שבהם קשה יותר. ימי הולדת, יום נישואין, ימי זיכרון".
כמה צעדים מגינת השעשועים הקרויה על שמה נמצא הבית של רפי וחווה לבנגרונד, הוריה של קים, והמפגש עם רדא וזמיר עובר לשם. ההורים לא רק עצובים, אלא גם כועסים. על שקים לא כאן, על המדינה, על שלא טיפלו במקרה שלהם כפי שחשבו שנכון לטפל בו. ולא מפסיקים להתגעגע.
"אנשים חושבים שאם עובר זמן רב זה נעלם. זה ממש לא", אומרת חווה. "לילה אחד קמתי בבהלה, הרגשתי שהיא דופקת בדלת. רצתי לפתוח ורק אז התעוררתי. הבנתי שזה חלום. אני עדיין מדמיינת לפעמים שהיא מסתובבת פה, עם העגלה והילד".
קים עמדה לסיים את התואר במשפטים ונרצחה בלי לדעת שעברה את מבחני לשכת עורכי הדין. היא היתה מגנט חברתי ויפהפיה, כזו שאנשים לא יכולים היו להישאר אדישים אליה. הסטודנטים שלמדו איתה סיפרו אחרי מותה לבני המשפחה עד כמה הצליחה לשבור דיסטנס עם תלמידי התואר השני, שנטו להתרחק בדרך כלל מהסטודנטים "הצעירים", אבל בה הם פשוט התאהבו. היא אהבה בעלי חיים, ובכל פעם שיצאה לרוץ בערבים, הייתה לוקחת אוכל כדי לפזר לחתולים. אם היה חרק בבית, חל איסור גמור להרוג אותו, אלא רק להוציא אותו בעדינות החוצה, דרך המרפסת.
והיא היתה גם קצת מגושמת: "הכול נפל לה מהידיים", מחייכת חווה ואיכשהו זה מעלה חיוך על פניהם של היושבים בחדר. "כן, הייתה קצת קלאמזית. כשהייתה מלצרית, הייתה שופכת שתייה ומזון על אנשים, וצוחקת תוך כדי", מוסיף רפי. "תמיד היא צחקה, תמיד חייכה. תמיד עוררה עניין בזכות יופיה – אבל התכונה הכי בולטת שלה הייתה היכולת שלה לתת. הנתינה שלה. זה היה המאפיין הכי חזק שלה, וככה הייתי רוצה שהיא תונצח", אומר רפי.
במאמציהם להנציח את קים, פתחו בני משפחת לבנגרונד חנות לחיות מחמד לזכרה, קעקעו את דמותה על גופם, וכעת הם שותפים בהפקת השיר.
"חשוב לנו שתישאר ממנה מזכרת לגיא ולקאי", אומר רפי. "אנחנו לא נהיה פה עוד הרבה זמן, אבל שיר זה דבר שנשאר".
"זו זכות גדולה להעניק כזאת מתנה", אמר לנו זמיר לאחר המפגש. "אם אנחנו יכולים לעזור להנציח את האישה המקסימה הזאת, זה המעט שאנו יכולים לעשות".
"זה אירוע שקרה לא מזמן, הנחתי שיהיה מאוד עצוב לפגוש את המשפחה", הוסיפה רדא. "ואז פגשנו את קאי, והוא כולו שמח ומלא אור. זה עזר לי. באופי שלו, בהתנהגות שלו, בדמותו – הוא סיפר לנו עליה, כי הוא המורשת שלה. זה מאוד חיבר אותנו אליה והפך את החוויה למכבידה פחות".
וכמו להוכיח את דבריה, קאי מגיע לסלון בסוף המפגש, מתיישב ליד גיא ומבקש מרדא וזמיר: "תכתבו שאימא אוהבת אותי".
גיא: "אתה גם אוהב אותה? היא גם שומרת עליך בלב".
קאי: "גם אני שומר עליה בלב".
עד שהמדבר שוב יתכסה במים
למפגש השני ולהשמעה הראשונה של השיר הגיע גיא לבד. רדא וזמיר מספרים לו שהשיר על קים נכתב מנקודת המבט שלו, כאילו הוא מדבר אל קים.
המוזיקה התחילה להתנגן, ורדא וזמיר ביצעו אותו בלייב, מול גיא, אך לא הצליחו להתבונן בעיניו תוך כדי השירה. "פחדתי שהוא לא יאהב את השיר", הודה זמיר אחר כך. גיא, מתאפק שלא לפרוץ בבכי, האזין לשיר מרוכז. רדא וזמיר עשו הפסקה קלה וביצעו למענו את השיר בשנית. הפעם, כשהמילים חלחלו, גיא לא מחזיק מעמד יותר ופורץ בבכי. "השורה 'עד שהמדבר יתכסה שוב במים' מאוד ריגשה אותי. זה משהו שאני צמא לו. לקים", הסביר בדמעות. רדא מנחמת אותו ומשתתפת: "יש משפט שאומר שהאדם היחיד שאתה בוחר בחיים הוא בן או בת הזוג שלך". "נכון", משיב לה גיא. "הרי משפחה לא בוחרים. אני בחרתי בקים. עברו שנתיים וחצי ואני עדיין מעכל את מה שקרה. זו תקופה קשה, במיוחד לפני יום הזיכרון, כי יש המון רגשות שצפים. אני כל הזמן חושב על כך שבעצם קים ואני לא נפרדנו. היא יצאה לעבודה ולא חזרה, ואני ממשיך את החיים עם קאי בלי קים, אבל היא תמיד שם".
בין השמשות
מילים ולחן: אסתר רדא ודניאל זמיר
ים שקט של בין ערביים
מתי אבטח שוב בשמיים
כמו הילד שמאירות לו העיניים
שר לי אותך
געגועים לאור פנייך
לשקט שנסוך עלייך
פה עכשיו ריק בלעדייך
חולם רק על עוד פעם איתך
עד שהמדבר יתכסה שוב במים
ואתרגש שוב מהשמיים
בין השמשות ביני לביני
אבקש מקימי לו רק האר שמשי
עד שהמדבר יתכסה שוב במים
ואתרגש שוב מהשמיים
בין השמשות ביני לביני
אבקש מקימי לו רק האר שמשי
בבית כבר חלף הריח
ימים עוברים ריקים לנצח
והילד שלנו מחייך הוא שמח
מזכיר לי אותך
עד שהמדבר יתכסה שוב במים
ואתרגש שוב מהשמיים
בין השמשות ביני לביני
אבקש מקימי לו רק האר שמשי
כל מה שיש לי הייתי נותן לעוד חיבוק אחד
ואור פנייך עוד קורן מהילד שלנו המיוחד
תופים: אלמוג ליזמי, פסנתר: אוריאל ויינברגר, בס וגיטרה חשמלית: שלומי אלימלך, סקסופון: דניאל זמיר, הקלטה עיבוד הפקה מיקס: שלומי אלימלך, מסטרינג: מרקו גורקן
בימוי: אסף קוזין, הפקה: מיכאלה חזני וערן רחמני, צילום: ירון שרון, ירון ברנר ואורי דוידוביץ', עריכת וידאו: אסף קוזין, סאונד: גילי פרידמן, ניהול פרויקט: נועה גליקשטיין-קרן, אריזה גרפית: שי שבתאי
פורסם לראשונה: 09:17, 12.04.21
