צריך הרבה אומץ וחוצפה כדי לגעת באחת היצירות של אלפרד היצ'קוק. קשה למצוא מישהו שיהיה מוכן לצעד התאבדותי כזה, ומי שכבר ניסה לעולל זאת - ספג מהלומות (למשל גאס ואן סנט עם "פסיכו").
אולם מתברר שלבמאי הבריטי בן וויטלי יש את החוצפה הנדרשת. וויטלי ("גורד שחקים", "חופשה נעימה") משגר בסוף השבוע הקרוב לנטפליקס עיבוד מחודש לקלאסיקה "רבקה" של היצ'קוק מ-1940, שזכתה לפרסים רבים ולהערכה. כצפוי, הביקורות לעיבוד המחודש פושרות למדי, אבל לפני שנעסוק ביצירה החדשה, כדאי דווקא לחזור ליצירה ההיא של היצ'קוק, שלמרות גילה המופלג (80 שנה), עדיין צעירה, מותחת ומסעירה.
(באדיבות נטפליקס)
הכול התחיל ב-1938, כשהסופרת הבריטית דפנה דה מוריאה פרסמה את הרומן הגותי "רבקה". הסופרת, שהושפעה מאוד ביצירותיה מ"ג'יין אייר" של שרלוט ברונטה, מיקמה את העלילה של "רבקה" באחוזת מנדרליי המשקיפה על החוף. האחוזה הקדומה ורחבת הידיים שייכת לאלמן אריסטוקרט בריטי עשיר, מצודד ומיוחס בשם מקסים דה וינטר. האלמן המיוסר מתקשה להתאושש ממות רעייתו רבקה בתאונת שייט. במהלך ביקור במונטה קרלו, האלמן מתאהב ביתומה צעירה וביישנית, המשמשת בת לוויה של אמריקנית מבוגרת. השניים נישאים ודה וינטר מביא אותה למנדרליי.
סוכנת הבית, גברת דנברס המאיימת, לא מתלהבת מנוכחותה של הכלה הצעירה. כשם שהבמאי וויטלי ניסה להיכנס לנעלי היצ'קוק, כך גברת דה וינטר השנייה מנסה להשתחל לנעלי רבקה הנערצת. גברת דנברס העוינת עושה הכול כדי לאמלל ולענות את הרעייה הטרייה, ולא מפסיקה להלל ולשבח את קודמתה, לה היא סגדה, וכמובן להשוות ביניהן ולהזכיר לממלאת המקום שהיא תחליף חיוור. במהלך העלילה מתגלים פרטים מפתיעים על רבקה ובכלל נחשפים הרבה סודות ושקרים.
הספר זכה להצלחה גדולה, אולם העיבה עליו פרשייה לא נעימה: דה מוריאה הייתה צריכה להתמודד עם טענות לגניבה ספרותית. מבקר הספרות הברזילאי אלברו לינס וקוראים נוספים טענו שאת הספר היא העתיקה מ"היורש", ספרה של קרולינה נבוקו הברזילאית. דה מוריאה הכחישה את טענות ההעתקה והתעקשה שעלילת הספר שלה נפוצה למדי.
אגב, האגדה טוענת שהפילדמרשל הגרמני רומל החזיק במשרדו עותק של "רבקה", ושהנאצים אף זממו להשתמש בספר זה כבסיס לקוד סודי של המרגלים הגרמנים, שפעלו בקהיר במהלך מלחמת העולם השנייה.
ולא רק רומל התרשם מ"רבקה". גם היצ'קוק, שנהג להפוך ספרים בינוניים ואף גרועים ליצירות מופת קולנועיות. היצ'קוק קרא את עמודי ההגהה של הרומן עוד לפני שפורסם מאחר ודה מוריאה הייתה בתו של מכרו הוותיק השחקן סר ג'ראלד דה מוריאה.
זה המקום לציין שרגע לפני "רבקה", סרטו ההוליוודי הראשון, הספיק היצ'קוק לעבד במולדתו ספר אחר של דה מוריאה – "פונדק ג'מייקה", שכשל בקופות ונקטל על ידי המבקרים. לימים הוא גם עיבד את "הציפורים", יצירה נוספת של דה מוריאה.
כשהיצ'קוק הגיש את התסריט של "רבקה" למפיק דייוויד או.סלזניק שהביא אותו להוליווד, הוא חטף מהלומה – המפיק האגדי פתח את תשובתו ב"אני מזועזע ומאוכזב עד עמקי נשמתי". סלזניק לא אהב את הדרך שבה טיפל היצ'קוק ביצירתה של דה מוריאה. "אני סבור שהסצנות של מחלת הים הן זולות ביותר וגם מיושנות", כתב.
ב"היצ'קוק – צידה האפל של הגאונות", ספרו של דונלד ספוטו, נכתב שסלזניק ביקר בחריפות את קטעי ההומור של היצ'קוק שהחלישו את המלודרמה הגותית הקודרת. סלזניק רגז שהיצ'קוק השמיט סצנות חשובות ולא אהב את הוולגריזציה של דמויות המשנה ואת התוספת לסיפור - סבתא מטורפת הכלואה במגדל האחוזה. "אנחנו מתכוונים להפיק את 'רבקה', אבל לא גרסה מעוותת וזולה של יצירה שהצלחתה הוכחה", הכריז סלזניק. "לצערי הגעתי למסקנה שעלינו להתחיל מיד בעיבוד חדש, כנראה בידי כותבים חדשים". היצ'קוק נאלץ להיכנע לדרישות של המפיק הסמכותי ונעזר בשירותיו של המחזאי רוברט שרווד, בנסיון להציל את התסריט.
לתפקיד מקסים דה וינטר נשקלה מועמדותו של דיוויד ניבן, אבל היצ'קוק סבר שהוא יותר מדי רדוד. מאותה סיבה הוא התנגד לוויליאם פאואל. לורנס אוליביה לוהק בסופו של דבר, אבל דרש שרעייתו לעתיד ויויאן לי, שכיכבה ב"חלף עם הרוח" (שגם אותו הפיק סלזניק) תופיע גם כאן בתפקיד הראשי. כאשר דרישתו נהדפה הוא זעם.
אחרי שנבחנו קרוב לעשרים שחקניות, הבחירה הצטמצמה לשתיים – האחיות אוליביה דה האבילנד וג'ואן פונטיין. היצ'קוק דווקא העדיף על פניהן את מרגרט סאליבן, אבל סלזניק התנגד וטען שהיא לא מתאימה לגילום "דמות פאסיבית, שצריכה להיראות אמינה וחביבה על הקהל". דה האבילנד, שזה עתה סיימה את צילומי "חלף עם הרוח" לא רצתה להתחרות על התפקיד עם אחותה הצעירה, שעד אז לא עשתה כמעט תפקידים חשובים ומוצלחים, ופרשה מהמרוץ.
פונטיין נאלצה לעבור עוד מבחני בד, עד שהיצ'קוק השתכנע. יום אחרי נישואיה, פונטיין קיבלה מברק שבישר לה שהיא קיבלה את התפקיד ושסלזניק יודה לה אם תקצר את ירח הדבש לטובת מדידות אחרונות של התלבושות ולתחילת הצילומים. פונטיין, שהייתה אז רק בת 22, התרשמה בהתחלה מהדרך שבה היצ'קוק הכשיר אותה לתפקיד, "אבל בהמשך היה נדמה לי שהוא רצה לשלוט בי שליטה מוחלטת. הוא נהג בצוות שיטה של הפרד ומשול, אבל מסתבר שזה היה טוב לתפקיד ושיפר את המשחק שלי, כי הייתי אמורה לפחד מכולם, וזה הוסיף הרבה מתח לסצנות. לשמחתו הרבה הוא הצליח לערער את שווי המשקל שלי", סיפרה בזמנו.
לתפקיד גברת דנברס, סוכנת הבית המפחידה והמאמללת מהגיהינום, שובצה ג'ודית אנדרסון. אנדרסון הלסבית התאימה מאוד לתפקיד של מישהי שלמעשה מאוהבת ברבקה, גם אם זה מרומז ומתחת לפני השטח. באותן שנים הוליווד השמרנית וההומופובית הציגה לסביות כדמויות מאיימות.
"אף שהיצ'קוק מלא דחפים של חברות וטוב לב, אין כמוהו מאושר למראה מישהו מתפתל ומתענה", כתב אחד המבקרים, כשהסרט יצא למסכים. "האכזריות הסדיסטית שהגברת דנברס מגלה כלפי הגברת דה וינטר השנייה היא בדיוק מסוג הדברים המעלים סומק בלחייו השופעות של מר היצ'קוק". אגב, הדמות של דנברס הדהדה בלא מעט ספרים (כולל סטיבן קינג) וסרטים. ואילו שירים אחדים נכתבו בהשראת "רבקה".
זה המקום לציין שדה מוריאה, שהייתה נשואה לקצין צבא, ואימא לשתי ובנות ובן, הייתה ביסקסואלית. היא סלדה מההגדרה "לסבית" וניהלה רומנים סודיים עם נשים, כולל השחקנית גרטרוד לורנס ואלן דבלדיי, רעייתו של מוציא לאור ידוע. דה מוריאה כתבה בזכרונותיה שאביה השתוקק לבן ובצעירותה היא התנהגה כנער.
צילומי "רבקה" החלו בספטמבר 1939, עת פרצה מלחמת העולם השנייה. היצ'קוק דאג לבני משפחתו באנגליה, וזה היה אחד הגורמים לקצב המזדחל של ההפקה.
בכלל, היצ'קוק לא עמד בלוחות הזמנים והתקשה לשאת את ההתערבויות של סלזניק בתסריט. בספר "היצ'קוק/טריפו", שתיעד מפגשים שערך הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו עם אלילו הנערץ, היצ'קוק אמר: "זה לא סרט היצ'קוקי. הסיפור מיושן וחסר בו הומור, ויחד עם זאת הוא נשאר מודרני, ועובד שנים אחרי שעשיתי אותו, ואני לא מבין למה".
בסופו של דבר, הסרט התקבל באהדה, ובפברואר 1941, כשהוענקו פרסי האוסקר לסרטי 1940, "רבקה" הצליח לגבור על תשעה סרטים בהם "ענבי זעם", "הדיקטטור הגדול", "סיפורי פילדלפיה", "העיירה שלנו" ו"המכתב" וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר. סלזניק הוא זה שזכה למעשה בפסלון. היצ'קוק טען עד מותו שהוא לא התאכזב שלא זכה אף פעם באוסקר, למרות שבמהלך הקריירה המפוארת שלו היה מועמד חמש פעמים. "בשביל מה אני צריך עוד משקולת שתחזיק את הדלת פתוחה?", טען תמיד בהומור האירוני המושחז שלו. אגב, היצ'קוק שנהג להבליח לשנייה בסרטיו, מגיח גם כאן כשהוא חולף על פי תא טלפון ציבורי.
במהלך השנים שחלפו מאז הזכייה של "רבקה", הסרט קיבע את מעמדו כאחד היותר טובים של היצ'קוק, לצד "פסיכו", "חלון אחורי" ו"ורטיגו". לא מעט סצנות מבריקות מ"רבקה" נחקקו בזיכרון ולא מרפות שנים רבות אחרי הצפייה (גם בזכות הצילום של ג'ורג' ברנס שזכה באוסקר), כולל סצנת הפתיחה, עם הקריינות – "אמש חלמתי שאני שבה למנדרליי". היצ'קוק יצר מעין אגדת ילדים אפלה ("הגיבורה היא סינדרלה", טען היצ'קוק ו"גברת דנברס היא אחת האחיות החורגות המכוערות") והאחוזה מהווה למעשה דמות מרכזית בסרט.
סלזניק שאחז בזכויות ההסרטה של "רבקה", מנע כל השנים ניסיונות להפיק סרטים וסדרות חדשים על פי "רבקה". בשלהי שנות ה-70, השחקנית ג'ניפר ג'ונס, אלמנתו של סלזניק התירה ל-BBC להרים עיבוד טלוויזיוני, שמנה ארבעה פרקים. "רבקה" תוצרת 1979 לא הפך לקלאסיקה ונשכח. בעוד היצ'קוק צילם את סרטו באולפנים בהוליווד ובנופי קליפורניה, צילומי המיני-סדרה נערכו בקורנוול, אנגליה, שם מתרחשת העלילה. ב-2008 הונפקה באיטליה גרסה ל"רבקה" שגם כן לא הצליחה להותיר חותם.
ועכשיו מגיע "רבקה" מודל 2020 ומאפשר לדור שלא ידע את המקור להתוודע לספרה של דה מוריאה. כמובן שהנופים, התפאורות והתלבושות נראים נהדר בצבע, אבל וויטלי, שאומנם לא חף מכישרון ומתמחה בסרטי אימה לא מתקרב לקרסוליו של היצ'קוק. לפחות הוא יכל היה להראות סצנות סקס בצורה יותר מפורשת, בעוד היצ'קוק היה מנוע, בשל הצנזורים וקוד הייז של שנות ה-30.
הצוות של "רבקה" 2020 מתהדר בשמות מרשימים – ארמי האמר ("קרא לי בשמך") לוהק לתפקיד מקסים דה וינטר וקריסטין סקוט תומאס כמיס דנברס. לילי ג'יימס ("אחוזת דאונטון", "סינדרלה"), שעומדת השבוע במרכז שערורייה מתוקשרת בעקבות צילומי פפרצי שלה עם דומיניק ווסט הנשוי, נכנסה לנעליה של גברת דה וינטר השנייה (דמות שכידוע נטול שם פרטי).
"אני בהחלט מרגישה שהדמות הזאת הפכה לחלק ממני", התוודתה ג'יימס, כשנפגשנו בפסטיבל מקאו האחרון וסברה ש"זו גרסה מאוד שונה מהיצ'קוק. כשסיימנו את הצילומים היה לי ממש קשה להשתחרר מהדמות שלי. זה היה קצת מפחיד – כי מתעללים ומתעמרים בדמות הזאת, והיא במצב נפשי לא פשוט, חרדה ויותר מדי מודעת לעצמה. היו לי כל הזמן התקפי חרדה אחרי שסיימנו את הצילומים, במשך שבועות, כי לא הצלחתי להתנער מזה".
פורסם לראשונה: 08:09, 20.10.20
