מיילי סיירוס הייתה צריכה להיות זמרת קאנטרי. כשהיא נולדה ב-23 בנובמבר 1992 בשם דסטיני הופ סיירוס, אביה, בילי ריי סיירוס, כבר היה כוכב עולה בז'אנר הקאנטרי. אלבום הבכורה שלו, Some Gave All, שיצא חודשים ספורים לפני הולדתה, נמכר בלי הפסקה והגיע לתשעה מיליון עותקים בארצות הברית ועוד 11 מיליון מהם בעולם - מספרים שהיו שמורים עד אז רק לכוכב הקאנטרי גארת' ברוקס. ואם הגנים המשפחתיים לא הספיקו, סיירוס ג'וניור קיבלה עוד חיזוק מהסביבה - הסנדקית שלה הייתה לא אחרת מאשר דולי פרטון. אבל החיים והשאיפות של סיירוס כיוונו אותה למקומות שונים לגמרי, שהפכו אותה לאחת מכוכבות הפופ היותר מעניינות ומגוונות שפועלות בשנים האחרונות.
ילדה טובה דיסני
ההתחלה של סיירוס הייתה דווקא על המסך הקטן. בגיל 11 היא גילמה בסדרה "האנה מונטנה" של דיסני את מה שהייתה ואת מה שהיא תיכף תהפוך להיות – בבוקר, ילדה תמימה שהולכת לבית ספר, ובלילה, זמרת פופ מצליחה וחובבת פרובוקציות. המבקרים קצת נחרדו ממה שהם ראו שם, אך הצופים הצעירים, ובעיקר הצופות - התאהבו בה מיד. על סט הסדרה הסתובב גם אביה, ששיחק זמר קאנטרי מצליח ושימש גם כמשגיח על הסט. אך המתח בין התלמידה לזמרת הפופ שהיא גילמה לא נמשך זמן רב, גם במציאות. ב-2007 סיירוס כבר הייתה מחוץ למערכת החינוך ועם אלבום בכורה ביד (Meet Miley Cyrus), שבעקבותיו יצאה לסיבוב הופעות מצליח. בדרך היא עוד הספיקה לשלב כוחות עם אבא והקליטה איתו את הדואט Ready, Set, Don't Go.
"האנה מונטנה" פרנסה יפה מאוד את סיירוס, אבל היא רצתה יותר. במטרה להתרחק מהצל של דיסני היא מיהרה להקליט אלבום נוסף (Breakout), אותו תיארה כפריצה האמיתית שלה כסולנית. שמות מקוריים לאלבומים אולי היא לא ידעה לבחור, אבל האלבום עבד יפה. בטח באגף המכירות.
עוד במוזיקה:
נדמה שכל מה שסיירוס הייתה מעורבת בו באותן השנים הצליח, והיא המשיכה לשבור שיאים. שיר הקאנטרי-פופ The Climb, הוביל את אלבומה השלישי Can't Be Tamed (אז עדיין תחת הכנפיים הגדולות של "האנה מונטנה") , היישר אל צמרת מצעד הבילבורד האמריקני. אבא סיירוס בטח היה גאה - לא רק שהבת שלו המשיכה לייצר להיטים, בגיל 16 היא הפכה לאמנית הצעירה ביותר בהיסטוריה שהצליחה להכניס ארבעה אלבומים לראש המצעד הנחשב.
סקס, סמים והיפ הופ
את העשור הקודם סיירוס כבר פתחה בפאזה אחרת לגמרי. ילדת הקאנטרי נעלמה (היא עוד תשוב בקטנה בהמשך), ובמקומה נולדה כוכבת פופ שמושכת יותר ויותר לאגפי הדאנס. הפעם הטריק השיווקי לא עבר כל כך חלק בגרון, ולרגע היה נדמה כי השינוי התדמיתי היה גדול מדי. מי שגדלה במשפחה נוצרית והציגה תדמית של בת השכן התמימה שממשיכה ללכת לכנסייה, הצטלמה פתאום באופן חושפני. תדמית הילדה הטובה נסדקה באופן סופי כשרץ ברשת סרטון של סיירוס, אז כבר בת 18, בו היא נראה מעשנת סמים. אבל נדמה שהבעיה הגדולה של סיירוס בתחילת העשור הקודם הייתה בעיקר מוזיקלית – השירים שהיא הוציאה פשוט לא היו טובים מספיק.
את הדאנס הניחה סיירוס בצד לטובת יישור קו עם הז'אנר המוזיקלי השולט בארצות הברית, הלא הוא ההיפ הופ. כדי להוכיח שהיא באמת עברה צד, היא החלה לעבוד עם וויל איי.אם ופארל וויליאמס והופיעה בקליפ של סנופ דוג. באותה הזדמנות היא החליפה את הצוות שלה, ומי שהפך למנהל שלה היה לארי רודולף, שעבד בעבר עם בריטני ספירס – עוד כוכבת פופ ענקית שהחלה ללכת לאיבוד באותן שנים.
הפעם, איכשהו כל הקלפים של סיירוס הסתדרו. האלבום הרביעי שלה, Bangerz, הפך ללהיט ענק. We Can't Stop, סינגל הבכורה מהאלבום שיצא בתחילת יוני 2013, הרקיע שחקים עם מכירות של 3.6 מיליון עותקים ומאות מיליוני צפיות ביוטיוב. אבל הוא היה רק המתאבן ללהיט הכי גדול של סיירוס ולשיר הכי מזוהה עימה עד היום - Wrecking Ball הסינת'-פופי שתיאר יפה את הפרידה התקשורתית שלה מהשחקן ליאם המסוורת' (אחר כך היא עוד הספיקה להתחתן ולהתגרש ממנו, ואז לצאת עם בחורה).
סיירוס המשיכה לייצר שערוריות, ובטקס ה-VMA של MTV באותה שנה היא הופיעה עם רובין ת'יק וביצעה את הסינגלים We Can't Stop ו-Blurred Lines. היא עלתה לבמה בבגדי עור חושפניים, נגעה באזור מפשעתו של ת'יק ורקדה בצורה פרובוקטיבית. היא אמנם חטפה לא מעט בתקשורת אז, אך בדיעבד ההתחסדות הזו הייתה מעט מוגזמת. גם כאן סיירוס לא הייתה מקורית במיוחד - היא רק עשתה את מה שכל ילדת פופ לשעבר עשתה לפניה, וכנראה שגם תעשה אחריה.
הרעש הזה רק הועיל לעניין סביב סיירוס "החדשה" ורשת MTV הזמינה אותה להופעה בתוכנית האנפלאגד המתקמבקת שלה. על הבמה אירחה סיירוס את מדונה - זו שהגדירה (שנים לפני שסיירוס נולדה) איך צריכה להיראות, להישמע ולהתנהל זמרת פופ שלא רוצה להיתפס רק כגימיק חולף. המופע ההוא אולי לא רשם שיאים מוזיקליים כפי שהנפיקה התוכנית המיתולוגית לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-90, אבל הוא הוכיח שסיירוס כאן כדי להישאר.
בין אינדי רוק לפאנק
בניגוד לתפיסה המקובלת, שבה רואים כוכבת פופ כמי שרק מחפשת לרצות את הקהל ומנסה לייצר עבורו להיטים קלילים כדי שהמפעל לא ייסגר, כשמסתכלים על שתי התחנות הבאות בקריירה של סיירוס מסתבר שהיא לא חוששת מאתגרים. ב-2015 היא שיתפה פעולה עם חברי להקת הפליימינג ליפס, שהחליטו להקליט את הגרסה שלהם ל-Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס, אך הניסיון היומרני ההוא התקשה להרשים מישהו. וגם אם במקרה של סיירוס, המפגש הבין-קוטבי בין כוכבת פופ אולטרה מסחרית ללהקת אינדי עם שאיפות אמנותיות היה נדמה כאירוע רב נפגעים, הוא לא מנע מאחרות לשחזר את צעדיה. חלקן עשו זאת בצורה מוצלחת בהרבה, כמו טיילור סוויפט וארון דסנר איש הנשיונל, באלבומה הנהדר האחרון, Folklore.
בעוד שהחיבור עם הפליימינג ליפס עוד עשוי היה להראות כסוג של יציאה מקורית, הבחירה של סיירוס להשתתף בתוכנית הריאליטי המוזיקלי "דה וויס" נתפסה כתמוהה. לרוב, תוכניות שכאלו הן סידור עבודה נוח לכוכבים שכבר לא מוציאים להיטים בכל שני וחמישי, כמו גוון סטפני שאותה החליפה סיירוס בתוכנית, ופחות כצעד מתבקש לכוכבת פופ שנמצאת באביב ימיה. סיירוס אפילו בחרה שלא לצאת לסיבוב הופעות כדי לא לפגוע בצילומי התוכנית, כך שלרגע לא היה ברור מה הייתה יותר – זמרת פופ אקטיבית, או כוכבת לשעבר שמסתפקת בחלוקת עצות לאלו שחולמים להחליף אותה.
כמי שחיה בעידן שבו מיזוגים סגנוניים ושעתוקי העבר הם הבסיס לפופ (המומחה לכך, מארק רונסון, הפיק אותה בשנים האחרונות), סיירוס נגעה בלא מעט ז'אנרים מוזיקליים בקריירה שלה עד היום. בתחנה הנוכחית שלה, עם האלבום החדש Plastic Hearts, היא מנסה להיראות כמו נערת רוק פרועה מתחילת האייטיז, עם לוק סמי-פאנקיסטי שמרפרר לג'ואן ג'ט ולדבי הארי מבלונדי, וכולל דואט מתבקש עם סטיבי ניקס, אולי זמרת הרוק האמריקנית הכי טובה של המחצית הראשונה של שנות ה-80. למרות הדואט הכיפי בין השתיים, סיירוס רחוקה מלהיות ניקס החדשה, אבל בעידן שבו הפופ הנשי הפך לכה צפוף, נראה שאת צריכה לעשות לא מעט כדי למצוא את המשבצת שלך. עד היום סיירוס עמדה לא רע במשימה הזאת.
