לכבוד חג האביב, ההתחדשות וריח הפרדסים המנשב מכל פינה, פנינו אל סופרות וסופרי ילדים וילדות שהוציאו לאחרונה ספר חדש פרי עטם, וביקישנו שימליצו על ספר שהשפיע עליהם בילדותם או שאהבו לקרוא לילדיהם. והתוצאה - טור מלא כל טוב, שמזכיר לכולנו את חדוות הקריאה, עם שלל פנינים מהעבר ובהווה. ומכאן נשלח ברכת חג שמח לכל בית ישראל לדורותיהם.
מאירה פירון מוצאת את קסם הילדות ב"חתול תעלול חוזר"
מאת: דוקטור סוס | הוצאת כתר
"גדלתי על 'חתול תעלול חוזר' בשפת המקור שלו, The Cat in the Hat Comes Back. לא לגמרי הולם להמליץ היום על ספר של דוקטור סוס, אבל בכל זאת אספר על הספר שאהבתי שקראו לי ואחר כך אהבתי לקרוא לבנותיי. הבלגן שחתול תעלול עושה בבית, המהומה החגיגית והמפוארת שהוא מקים כשאמא איננה ושני האחים לבד בבית - האמנם חתול תעלול אחראי לה? כבר כילדה ידעתי שחתול תעלול הוא התגלמות החירות, החופש, התעוזה, השובבות והחריגה מתחום המותר. לאכול עוגת קצפת באמבטיה? בבית שבו גדלתי זה בוודאי היה חטא נורא. חתול תעלול הוא התגלמות השאיפות הכמוסות, הרצון לעבור את הגבול, העולם הילדי הפנימי. חתול תעלול הוא קסם הילדות. אבל אל חשש! הוא מנקה אחריו את כל הלכלוך (האמנם זה לכלוך? עולם שלם שנצבע בקצפת ורודה מקסימה?) והוא עושה זאת באמצעות עוזריו הקטנים שנשלפים מהכובע. 'הוא סידר את הכול, שום דבר לא שכח, הרים כובע לשלום ואחר כך הלך' - והסדר חוזר על כנו: הוורוד חוזר להיות לבן (השלג, האמבטיה, הקירות), אמא חוזרת ממש בדקה התשעים, איזה מתח, ואפשר לחזור לשגרה בטוחה ומוגנת. עד לחגיגה הבאה. ואכן מדובר בחגיגה של ממש, בספרות מעניינת, באמנות מעוררת. אני מקווה שלא נעלים יצירות שלמות כי פעם חשבו אחרת. והיום חושבים כך. ומחר שוב יחשבו אחרת וזו דרכו של עולם, ונשאר לקוות שמחר לא ימחקו את מה שאנחנו יוצרים היום".
חדש על המדף: "שמלה מסתובבת" מסדרת "הספרייה שלי". מאת: מאירה פירון. איורים: תמר לב. הוצאת טל מאי (ידיעות ספרים), 2021
רוביק רוזנטל מזהה ניצוץ של גאונות ב"מה קרה לקרוקודיל"
מאת ע. הלל | איורים: אלונה פרנקל | הוצאת עם עובד
"אני בוחר בע. הלל, גנן השעשועים של השפה העברית. הלל היה המהפכן של כתיבת שירה לילדים בעברית, ואת המהפכה הזו התחיל והשלים בשפה. בכל פעם שקראתי לילדיי את השירים האלה, המתגלגלים על הלשון, מצחיקים, מפתיעים, ועוברים אל העולם הלשוני של הילד בלי עיכובים ושאלות, אני מסיר שוב ושוב את הכובע מול פניו הרזות והצוחקות של הלל, ובפני מגע הגאון שהיה לו. ע. הלל הלך בכתיבה לילדים על חבל דק. השפה שבה כתב הייתה גבוהה יחסית, רוויה באסוציאציות, אבל זה לא הפך אותו 'משורר ילדים למבוגרים' כפי שקרה לכמה משוררים, המרתקים את ההורה המספר ומשעממים את הילד. מצד שני, הוא ודאי לא היה יכול לבחור בשפת הילדים הפשוטה, שכבודה במקומה מונח, נוסח פניה ברגשטיין, מרים ילן-שטקליס, לוין קיפניס, מרים רות ואחרים, שהרי אז לא היה זה ע. הלל, שהוא גם משורר מתוחכם למבוגרים. מבין שלל הספרים והשירים אני בוחר להמליץ על הספר 'מה קרה לקרוקודיל', עם איורי אלונה פרנקל. בספר הזה מפליא הלל בלהטוטי הלשון שלו, כמו משחקי לשון נוסח 'דמעות של קרוקודיל' או 'לא נשמע עוד קול התור', ומתעד את המבטא היקי של רופא השיניים דוקטור שפיץ. את אלה הוא משבץ בסיפור מלא דמיון, מצחיק ורווי באהבת האדם. דוקטור שפיץ ועוזרו הנאמן האח חיים סבאח מטפלים בקרוקודיל במאור פנים ובחיוך, והזוחל המפחיד בעל השיניים החדות הופך להיות יצור חמוד וסובלני".
חדש על המדף: "משפחה בתחפושת". מאת: רוביק רוזנטל, איורים: אביאל בסיל. הוצאת כתר, 2021
אשכר ארבליך בריפמן חלמה להיות חלק מ"משפחתי וחיות אחרות"
מאת: ג'רלד דארל | הוצאת "הרפתקה"
"אחד הסופרים שהכי אהבתי כילדה, ולמען האמת אני אוהבת עד היום, הוא חוקר הטבע ג'רלד דארל. התיאורים מלאי הצבע שלו, אהבת בעלי החיים ושלל החיות שגידל וחקר, בשילוב שמחת החיים וחוש ההומור גרמו לי להתמכר לספריו. אני בטוחה שהם השפיעו גם על הכתיבה שלי, שלא לדבר על כך שהם גרמו לי לרצות להתגורר בקורפו. תמיד חלמתי להיות חלק מהמשפחה הצבעונית והעליזה שלו: ארבעה אחים, אינספור בעלי חיים, מגורים בוילה על אי חלומי (ולא שלא היו להם קשיים, אבל הכול מתואר בכזו צורה שאי אפשר שלא לרצות לעבור לשם מיד). קראתי לא מעט מספריו, והספר שהכי אהבתי, והוא גם המפורסם מכולם, הוא 'משפחתי וחיות אחרות'. הגרסה שקראתי כילדה עדיין שמורה אצלי בבית, כמו גם שאר ספריו, אבל הפונט הקטן והשפה הגבוהה הרתיעו את בנותיי ולכן קניתי את הספר בתרגום החדש ('סדרת הרפתקה, הוצאת אוקיינוס'), שיהיה נעים לקריאה וכמובן שקראתי אותו שוב. הגרסה החדשה פשוט מצוינת. בנוסף, צפינו בצוותא בסדרה על משפחת דארל ששודרה לפני זמן מה בנטפליקס. תענוג לכל המשפחה. מעניין אם לאהבה שלנו, כמשפחה, לטבע ולבעלי חיים, יש קשר כלשהו לג'רלד דארל. אני כמעט בטוחה שכן".
חדש על המדף: "עוד סיפורים עם כנפיים". מאת: אשכר ארבליך בריפמן. איורים: רמי טל. הוצאת דני ספרים, 2021
דנה אלעזר-הלוי קראה שוב ושוב את "סוד הגן הנעלם"
מאת: פרנסס הודג'סון ברנט | הוצאת "הרפתקה"
"את 'סוד הגן הנעלם' קראתי בילדותי שוב ושוב, והוא זכה להופיע במקום הראשון ברשימת הספרים האהובים עלי – רשימה ממשית שהעליתי על הכתב ביומן שכתבתי בכיתות ג-ד (בעקבות אנה פרנק, כמובן). מה היה בו, בספר האנגלי הזה מתחילת המאה העשרים, ששבה את לבה של ילדה בתל אביב של שנות השבעים ושובה עד היום את לבם של מיליוני ילדים בעולם? מה הבינה הסופרת פרנסס הודג'סון ברנט על נפשם של ילדים, שהצליח להשפיע על דורות רבים כל כך של קוראים? התשובה פשוטה: בספר הזה יש קסם. והקסם טמון לא רק בגן המסתורי שגיבורת הספר מרי לנוקס חוקרת את סודותיו ומחזירה לחיים. הקסם טמון בדמויות של שני ילדים אומללים – מרי עצמה, היתומה שגרה בבית הדוד הקר והנוקשה, וקולין, הילד החולני הכלוא בחדרו בבית האחוזה הענקי. מרי וקולין מוצאים גאולה בחברוּת האמיצה שנרקמת ביניהם, ובעזרה שהם מקבלים מדיקון – ילד הטבע החופשי והמאושר על אף עוניו. עוני ועושר, חולי ובריאות, בדידות וחברוּת, אומללות וגאולה – אלה המרכיבים של יצירת המופת הזאת, ואלה, בעצם, הנושאים המעסיקים את כולנו, גם את הילדים שבינינו. כשמוסיפים להם גן מסתורי וצופן סוד – או אז נוצר הקסם".
חדש על המדף: "מבצע תל אביב", השביעי בסדרת מותחני הריגול לנוער "שליחות חשאית". מאת: דנה אלעזר-הלוי. הוצאת אחוזת בית. ידיעות ספרים, 2021
ציפור פרומקין דיקלמה בעל פה את "אינדי אינדי"
מאת: שרלוטֶה זלוטוב | "ספרית פז"
"הספר הראשון וכנראה היחיד שאמא שלי הקריאה לי הוא 'אינדי אינדי'. הוא הקסים אותי מיד: על הכריכה היה ילד אינדיאני קטון, עירום כולו חוץ מפיסת בד מרובעת הקשורה למתניו. למשפחתו היה אוהל משולש לבן, מתוח על מוטות, והיו להם גם סוסים, וגם אינדי השתוקק שיהיה לו סוס משלו. אהבתי את הספר וידעתי לדקלם אותו בעל-פה: 'השכם-השכם, עם עלות השחר, קם אינדי הקטן...' (משום מה התעקשתי לומר 'ענָלות השחר' - פשוט חָסַר לי שם צליל והשלמתי אותו). תפסתי שזו דרך החיים הנכונה (התאמנתי בטיפוס על עצים, ועד היום אני חושבת שהכי כיף בעולם לגור על עץ), ואף על פי כן, במסיבת פורים בגן, התחפשתי לקאובוי... רק הרבה יותר מאוחר התברר לי שהסופרת, שרלוטֶה זלוטוב, היא יהודייה ניו יורקית, ויכול להיות מאוד שהיום היא לא הייתה יכולה לכתוב את הספר הזה. אישה יהודייה-אמריקאית צריכה לכתוב רק על בני ובנות דמותה: יהודים־אמריקאים, לא...? חוץ מזה, לאחר שאינדי יוצא מן האוהל לבד בלילה, בחושך ובקור, האב אינו גוער בו. להיפך! הוא משבח אותו על העזתו. הייתכן...?"
חדש על המדף: "בישמה גונבת את הגבול". מאת: ציפור פרומקין. איורים: לירון כהן. הוצאת צילי, 2021
נטעלי גבירץ ובר בן-יוסף בוחרות ב"סעודה אצל המלכה" ו"הכינה נחמה"
"סעודה אצל המלכה" מאת רותו מודן | "הכינה נחמה" מאת מאיר שלו עם איורי יוסי אבולעפיה | עם עובד
נטעלי גבירץ: "רותו מודן, מהמעוטרות במאיירי ישראל, יצרה יצירת מופת עברית בקומיקס, על ילדה בשם נינה שאביה מאתגר אותה בשאלה השחוקה והמופרכת: ומה אם מלכת אנגליה תזמין אותך לארוחה בארמון? תוך רגע כבר מגיע כרוז, ומטוס, ונינה יוצאת לברר את התשובה בגופה. משם מסתחררת חגיגה בלתי נשכחת של אצולה ומזון. הכפולה בה כולם סועדים את לבם פרא, משוחררים ממוסכמות וכללים בהדרכתה של נינה, תלויה אחר כבוד מעל שולחן האוכל שלנו".
בר בן יוסף: "מי לא מכיר את 'הכינה נחמה'? זו קלאסיקה ישראלית על היצור הכי שנוא על הורים וילדים - כינים! רק שבידיו הנפלאות של מאיר שלו הפכה הכינה הדחויה, הטפילה, הרדופה, לגיבורה אהובה, עם רצונות ושאיפות, וסיפורה לתרגיל מחשבה אינטליגנטי באיך נראה העולם מעיניו של מישהו אחר. למעלה משלושים שנים חלפו מאז התפרסם הספר והוא עדיין מצחיק ורלוונטי בדיוק כמו אז, אם לא יותר. עם קריצות להורים גם בטקסט וגם באיורים הנפלאים והשנונים של יוסי אבולפיה, הוא מהנה לקרוא ולהקריא, גם בפעם המיליון".
בקרוב על המדף: "ינשופות 4: טיול שנתי לירח". מאת: בר בן-יוסף ונטעלי גבירץ. איורים: רונה מור. הוצאת כתר
זאב מגן מפצח עם בנותיו את התעלומות של "סדרת משחקי בילוש"
מאת: מיכאל אבס | איורים: ניר פילוסוף | הוצאת מודן
"מכירים את זה ששאתם מקשיבים לרדיו במכונית ועומדים להירדם על ההגה, ואין דבר שמעיר אתכם יותר מאשר להתקשר למישהו ולדבר? כלומר, סתם להקשיב - מרדים. אבל להפעיל את קולך אתה – ההיפך. אז כך זה עם ספרות ילדים. ככל שהחוויה של הילד יותר שיתופית ופעילה, הוא יגלה יותר עניין. בנותיי בעלות המוח הקודח והמפוזר מהוות דוגמה קיצונית לכלל זה: על מנת שתתרכזנה מספיק הן צריכות להיות מרותקות. אם מחבר עוצר באמצע ה'אקשן' כדי לתאר בפרוטרוט, למשל, איזה ריהוט או פרצוף – 'עיניו היו חומות כמו שתי בריכות בוץ עם זילוף של אפור כהה שהעניק להן מבט מתמיד של חצי עצב...' – בנותיי כבר מזמן ערקו לשחק עם הכלב או למרוח 'סליים' על הספה. אבל ספרי 'סידרת משחקי הבילוש' של מיכאל אבס החזיקו אותן היטב, בדיוק מהסיבה שהם דורשים את השתתפות הקורא, שזה רעיון מגניב לאללה. זה כמו לקרוא את שרלוק הולמס כשהקורא בתפקיד שרלוק. אבס בונה תעלומה מורכבת – אבל לא מורכבת מדי – במהלך הסיפור, זורק רמזים לכאן ולשם, ולקראת הסוף פונה לקורא או למקשיב ומבקש ממנו לסייע בפיענוח התעלומה. אם קוראים לשתיים בבת אחת, זה יוצר אפילו תחרות (זהירות: הקדמה אפשרית לריב והטחת המילה 'סתומה!' הלוך ושוב). בקיצור, ממש כיף. ואז מרוב מאמץ מוחי, הן ברוך השם נרדמות..."
חדש על המדף: "מועדון הכדורים האבודים". מאת: זאב מגן. איורים: הדר וישנה. הוצאת רימונים, 2021
שירי צוק מרגישה מועצמת עם "הארנב הזה שייך לאמילי בראון"
מאת: קרסידה קאוול | איורים : ניל לייטון | הוצאת כנרת
"כשפגשתי את אמילי בראון כבר הייתי אמא וישר רציתי לאמץ אותה. בסוף הסתפקתי בלקרוא את ספרה לילדים שלי, שוב ושוב, וגם להמליץ עליו לכל מי ששאל (וגם למי שלא). אמילי בראון היא ילדה קטנה ואמיצה, סטנלי הוא הארנבון שלה, וכמו כל חפץ מעבר הוא מהוה וישן ומלוכלך והכי אהוב בעולם. ביחד, אמילי וסטנלי הם הרפתקנים אמיתיים: הם מטפסים על הרים באלפים, רוכבים על אופנועים במדבר סהרה וצוללים במעמקי האוקיינוס, וכל זה לצד איורים חמודים במיוחד. אבל אז מגיע משבר: המלכה החוצפנית, שהיא פלוס מינוס בת גילה של אמילי, רוצה את סטנלי (אבל לא מספיק בשביל לזכור שקוראים לו סטנלי – היא קוראת לו 'ארנבוני', וזה ממש לא השם שלו). היא שולחת שליחים כדי לנסות ולשכנע את אמילי לעשות איתה החלפות, ואחרי 3-2 קריאות משותפות, כל המשפחה שלנו כבר דקלמה ביחד את הצעות החליפין שלה, שהופכות מופרכות יותר ויותר: 'עשר בובות מדברות שאומרות אמא אמא! חמישים סוסי נדנדה שמתנדנדים לנצח!' אבל אמילי מסרבת, וחוזרת ואומרת שלא קוראים לו 'ארנבוני', קוראים לו (וכאן הילדים שלי הצטרפו, ובטח גם שלכם): 'סטנלי!' ואז המלכה מחליטה להפעיל את כוחה ופשוט לקחת את סטנלי. ומשם יש דוגמה מושלמת להעצמה נשית שבה שתי נשים חזקות (שהן בעצם ילדות), מגיעות לתוצאה הנכונה בלי שום 'הסגברה'. והכי כיף – יש גם ספרי המשך".
חדש על המדף: "מי רוצה כוח-על - ההתחלה". מאת: שירי צוק. איורים: אייל חירורג. הוצאת סיגליות, 2012
יונתן יבין מתרגש עד דמעות עם "אריה הספרייה"
מאת: מישל קנודסן | איורים: קוין הוקס | הוצאת כנרת
"קסמו של הספר הזה, שמביא אותי בכל קריאה לכדי דמעות, מרובה פנים. יש בו ההכרה של אדם בטעותו, בקשת מחילה שגם אם אינה תמיד מפורשת, נתקלת בהבנה אצילית מצד סובבים קשוחים אך סלחנים. ויש גם קסם המרדנות, שמתפתחת במידה הנכונה בכל אחת מהדמויות והופכת כל אחת מהן לבת-חורין מבחינה אחרת. לתוך הכללים הנוקשים של הספרייה כמשל, שמזמנים צייתנות עיוורת, חודר אריה שהלכות המקום זרות לו. גירושו הבלתי נמנע מוביל לתחושת חסרון וריקנות, שבעיני נוגעת במישרין למשמעות החיים. וכולם עוברים מהפכה תודעתית ורגשית בספר הזה: מר נקדי, גברת דפני וכמובן האריה עצמו. ברגעי השיא של הסיפור, כשאני מקריא אותו לילדי, אני עוצר לרגע ומכחכח בגרוני, נדמה לי שהם כבר לא מאמינים לי, ולמעשה אני מקווה שהם מבינים שאני מתרגש".
חדש על המדף: "לילה בגינה". מאת: יונתן יבין. איורים: אביאל בסיל. הוצאת עם עובד, 2021
רינת פרימו מגיעה לקתרזיס עם סדרת "פרידיין"
מאת: לויד אלכסנדר | סדרת "מרגנית", הוצאת כנרת
"אם יש לכם ילדה או ילד בגיל 9 ומעלה, אני ממליצה מאוד על סדרת 'פרידיין' של הסופר הבריטי לויד אלכסנדר. מדובר בקלאסיקה שאולי מוכרת פחות בארץ, אבל השפיעה מאוד על סופרי פנטזיה, כולל השפעה ברורה ומבורכת על ג'יי קיי רולינג. בסדרה יש חמישה ספרים, החל מ'ספר השלושה'. זהו סיפור התבגרות של נער חווה בשם טרן, ידידתו האמיצה, המצחיקה והנהדרת אילונווי וחברים נוספים. וגם: אבירים, נסיכות ונסיכים, מכשפות, מלומדות ומלומדים, מלכות ומלכים, קרבות, חברויות אמיצות ומסע רגשי ונפשי עמוק ומרתק. לא הכרתי את 'פרידיין' כילדה, אבל קראתי את הסדרה במלואה עם הבנים שלי פעמיים, מהמילה הראשונה בספר הראשון ועד האחרונה בספר החמישי. בכל פעם המתח, ההתרגשות והקתרזיס היו גדולים ועמוקים יותר. בשנים האחרונות זכתה הסדרה לכריכות חדשות ומהממות של המאייר יניב שמעוני, אז בכלל".
חדש על המדף: "המבוך". מאת: רינת פרימו. איורים: לי קורצווייל. הוצאת ידיעות ספרים, 2021
הדס ליבוביץ׳ מתבוננת פנימה עם "מעשה בילדה"
מאת: מרים ילן שטקליס | איורים: יוסף שטרן | הוצאת דביר
"העדות הכי חזקה לעובדה שאהבתי את הספר הזה, ודפדפתי בו שוב ושוב ושוב - היא כמה מרופט שהוא. מצאתי אותו אצל ההורים שלי לפני כמה שנים והחרמתי מיד. לא זוכרת את עצמי קוראת בו לבד, כנראה שדרשתי שיקריאו, התחלתי לאהוב לקרוא רק בגיל מאוחר יותר, אבל הילדה הזו, של מרים ילן שטקליס, שכל השירים והסיפורים כתובים מנקודת מבטה, הרגישה לי מוכרת. היום אני יודעת שלא היו הרבה גיבורות ספרותיות כמוה בשנות השבעים (בסדר, בילבי, אבל היא היתה אחת) בטח לא בספרות המקור. ילדה מהורהרת, מתבוננת, בעלת דימיון מפותח, מצחיקה, מלאת סודות שמחכים להתגלות, לא מושלמת, לא בשמלת שבת, מודעת לעצמה ולרגשות שלה. רגישה. הכתיבה של מרים ילן שטקליס תמיד נוגעת בי, עד היום. היא ידעה לשים אצבע זהירה בדיוק על המקומות הילדיים העדינים האלה, ועל הרגשות שמבוגרים לא תמיד רואים או רוצים לראות, היא ידעה להסתכל פנימה. שם הספר הוא 'מעשה בילדה' אבל השיר שאני הכי אוהבת מתוכו נקרא 'מעשה בילדה בודדה', ויש בו את כל רפרטואר הילדות השלם: פחדים והרפתקאות ותעוזה ודמיון וקבלת החלטות ובדידות גדולה. קסם".
"'ירח, ירח, ספר לי ספור, / ספר לי ספור שמח! / ואל-נא תגיד, זה אסור וזה אסור - / ואל-נא תגיד, עתה אין לי פנאי - / ואל-נא תגיד, סיפרתי לך די - / ספר לי ספור, ירח! / כי אמא איננה, / ואבא הלך. / וריק הבית, ריק כל כך..."
חדש על המדף: "ליבי, או: מה קרה ביום הכי מעצבן בשנה". מאת: הדס ליבוביץ׳. איורים: דניאל פלג. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021
מאירה ברנע-גולדברג הופתעה והתענגה מ"עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור"
מאת: אפרים סידון | איורים: יוסי אבולעפיה | הוצאת כתר
"אם אצטרך לבחור ספר אחד שגרם לי הכי הרבה אושר ושמחה בילדות זה הספר הזה. מספיק היה רק להביט בכריכה וכבר הרגשתי איך הלב מתרחב. אני זוכרת את עצמי כילדה שעדין לא יודעת לקרוא, בוחנת את האיורים מקרוב ובכל פעם מוצאת עוד הפתעות חדשות שלא ראיתי קודם. הכרחתי את ההורים שלי להקריא לי את הספר לפני השינה שלוש, ארבע ואפילו חמש פעמים (הספר ארוך, אני מאד גאה בהם שבכל פעם הם הסכימו. למרות שידעתי שאבא שלי מדלג על פסקאות שלמות פה ושם). עשיתי ניסיון כושל להגיע מהמטבח לסלון עם כוס מים ביד תוך כדי קפיצות על רגל אחת, ניסיתי לנהל שיחה עם חברות בלי להגות את האותיות א', ד', י', מ' וגם ו', בדקתי עד כמה זה כואב לתלות על האוזן מקל של כביסה אבל בעיקר למדתי שאני לא אמורה לאהוב מנהיגים רק בגלל התפקיד שלהם. הם אמורים להרוויח את האהבה שלי על ידי מעשים. לשמחתי הרבה גם הבן שלי אהב את הספר כשהיה קטן וזה היה תענוג לראות אותו נהנה מאותם הדברים שאני אהבתי כשהייתי בגילו. יש לנו בבית שני עותקים חתומים על ידי אפרים סידון כדי שיהיה ברור שעל העותק שלי אני לא מוותרת ולא משנה בת כמה אני".
חדש על המדף: "כראמל + וִיש - היהלום האבוד", ספר חמישי בסדרה. מאת: מאירה ברנע-גולדברג. איורים: רמי טל. הוצאת כנרת, 2020
חגית ביליה נהנית מ"קריקטור הנחש הטוב", למרות הקנאה
מאת: טומי אונגרר | הוצאת מודן
"אני חושבת שהכי נהניתי לקרוא ולהקריא את הסופר / המאייר הצרפתי הדגול לילדים - טומי אונגרר. לדעתי יש לנו את כל כתביו שתורגמו לעברית: 'קריקטור הנחש הטוב', 'שלושת השודדים', 'החיה של מסייה ראסין', 'איש ירח' ו'בונים חברים'. הוא כל כך יודע לספר סיפור דרמטי עם התחלה אמצע וסוף, הוא כל כך יודע לקחת את הדמות של המפחיד כביכול: השודד/הנחש/הזקן הנרגן ולהראות את הטוב שבו, הוא כל כך יודע להפוך את תחושת ה'לבדי לי' הבלתי אפשרית ולעטוף אותה באפשרי, בשמח ובעליז. ב'חיה של מסייה ראסין' - יש זקן נרגן ובודד עם גינה ירק נפלאה שהאגסים העסיסיים שלו נעלמים אחד אחרי השני ע"י חיה מסתורית שתגרום למסייה ראסין לאהוב ילדים, אגסים ואת החיים. גם ב'קריקטור הנחש הטוב', הבן של מאדאם לואיז בודו שולח לה בדואר נחש. נחש??? הרי זה מפחיד ומכיש ומצמרר, אבל לא, הנחש הזה הוא פתלתל והוא בן מזל והוא חבר טוב טוב. סופר שהוא גם מאייר זה המוצלח ביותר בשרשרת הכתיבה לילדים. אני מקנאה ממש במי שיודע לאייר את התחושה המזוקקת, ההבעה המדויקת. כשהכותב הוא גם המאייר אין דרגה גבוהה מזו".
חדש על המדף: "ספר מצחיק טעים" | מאת: חגית ביליה | איורים: שמעון אנגל | הוצאת מודן, 2021
- מיה מיטב היא סופרת לילדים ולנוער. ספריה ראו אור בהוצאות כתר ודני ספרים.
