יוסי גמזו, שנפטר אמש (ב') בגיל 81, היה משורר, סופר ופרופסור לספרות עברית - אך נדמה שתרומתו הבולטת ביותר לתרבות הישראלית הייתה יצירתו כפזמונאי. בין שיריו הבולטים ניתן למנות את "זוהי יפו", "סימן שאתה צעיר", "איפה הן הבחורות" ("עם הקוקו והסרפן"), "בשערייך ירושלים" ("ציון הלא תשאלי לשלום בחורייך"), "הכותל" ("יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם") - ועוד רבים נוספים.
עופר גביש במחרוזת שירי יוסי גמזו
(צילום: אלי סגל)
חברו הקרוב של גמזו, חוקר הזמר העברי עופר גביש, הגיע היום לאולפן ynet וביצע מחרוזת משיריו המפורסמים. הוא גם סיפר על האדם והיוצר שהיה. "אני קושר אותו לתקופה ראשית המדינה, אבל לא לימים של אלתרמן, חיים חפר ומלחמת השחרור", אמר. מבחינתו גמזו היה בן "הדור של הצברים האמיתיים, שממנו הגיעו אהוד מנור ונעמי שמר. הוא ייסד סגנון של שפה מאוד חדה, והיה חורז בקלילות את החדשות של היום. אגב, עד ימינו, עד ממש השבוע האחרון, הוא פרסם שירים מחורזים, שהתייחסו ליום השנה ה-75 לשחרור אושוויץ וליום הפטירה של לאה גולדברג, הצליף במנהיגים, גם באופוזיציה - בכולם".
"בשנים האחרונות הוא הגיע לחיפה, אחרי שעבר בקצרין, והוא גם היה בחו"ל תקופות ארוכות. הוא באמת עשה חיל: היה פרופסור לספרות עברית ומומחה ללשון, שהרצה על סופרים ועל משוררים", סיפר גביש על גמזו. "הוא היה איש לא פשוט. החיים שלו היו מלאים, אבל קשים. הוא מהאמנים שדאגו לרוח ולא ידעו לדאוג לחומר. הוא חי מאוד מאוד בצנעה, אם להשתמש במילה יפה, וגם לא היה בבריאות גבוהה. הוא חי בבדידות, אבל תמיד היו לו חברים. ניסינו לעזור לו עם ניהול כספים, להזמין אותו לסדר פסח, דברים כאלה". גביש סיכם כי "החיים היו יפים - והוא עשה את שלו".
