כשאדי מרפי יזם את ההפקה של "מגלה את אמריקה" (1988), הוא היה בנקודת השיא של הקריירה המוקדמת שלו. רק בן 27, ומאחוריו ארבע עונות של "סאטרדיי נייט לייב", שלוש קומדיות מצוינות ומצליחות ("48 שעות", "משנה מקום משנה מזל", ו"השוטר מבברלי הילס"), וסרט המשך מצליח ("השוטר מבברלי הילס 2"). ב"מגלה את אמריקה" הוא שלט בהפקה, בליהוק, ובקביעת זהותו של הבמאי (ג'ון לנדיס שאיתו הוא עבד ב"משנה מקום משנה מזל"). למרות ש"מגלה את אמריקה" זכה להצלחה כלכלית גדולה, ובוודאי יש רבים שזוכרים אותו בחיבה רבה, ניתן גם לראות בו סימנים המבשרים את ההחמצה בהמשך הקריירה של מרפי.
מגלה את אמריקה 2 – טריילר
במעמדו יוצא הדופן מרפי ידע שהוא הבוס והוא רצה שלא ישכחו זאת. מערכת היחסים שלו עם לנדיס הפכה לעכורה ולעומתית. מרפי חשב שהוא כפוי טובה ולנדיס תיאר בריאיונות מאוחרים שמרפי התנהג בשחצנות כלפי חברי הצוות והשחקנים. אקים ג'ופר, הנסיך האפריקאי של ממלכת זמונדה, היה מופת של אצילות טובת לב, אך נראה שמרפי היה במקום מאוד שונה כשגילם אותו.
היבט נוסף המרמז על אגו שיצא משליטה הוא החלטתו של מרפי לגלם עוד שלוש דמויות משנה (ספר אפרו-אמריקאי זקן בשם קלארנס, לקוח יהודי זקן במספרה בשם סול, וזמר-זייפן-פלרטטן בשם רנדי ווטסון). הפגנת יכולות זו, משעשעת כפי שהיא, תהפוך לסימן היכר של לא מעט מסרטיו הבאים. שטיק נרקיסיסטי שבו הכוכב תובע לעצמו עוד ועוד מקום, על חשבון הקוהרנטיות של העולם הבדיוני, הרצף העלילתי והמקום הנדרש לדמויות המשנה.
קפיצה קדימה ל-2021 ומרפי, בעוד חודש בן 60, נמצא במהלך של שיקום הפרסונה הקומית שלו. בסוף 2019 הוא הופיע באחת הקומדיות המוצלחות שלו, בוודאי מאז השיאים של צעירותו. "קוראים לי דולמייט" (שבויים על ידי קרייג ברוור) שילב בין איכויות משחק ואיכויות קומיות וזיכה אותו ואת הסרט בשלל פרסים המוענקים לקולנוע אפרו-אמריקני. לא במפתיע ברוור הוא גם מי שהופקד על "מגלה את אמריקה 2" (Coming 2 America) שעלה בסוף השבוע האחרון באמזון פריים.
אין זה הסרט הראשון שבו כוכבים ודמויות מסרטים של דור ה-X חוזרים לתהילת סרטי העבר אך הפעם עושים זאת בפוזיציית האבות. מי שראה סרטים כמו "ג'יי ובוב השקט מכים שנית 2" (2019) ו"ביל וטד בקצב המוזיקה" (2020), יכול לבצע ניחוש מאוד מושכל (ומדויק) לגבי האופן שבו יתבצע הריקוד של סיפוק הקהל הוותיק, תוך התאמה לערכים שאמורים לספק את הקהל העכשווי.
כזכור, בסרט המקורי הנסיך אקים הגיע ממלכת פנטזיה אפריקאית של עושר אינסופי, שליטה פטריארכלית ותפנוקים אין קץ. כמה מתפנוקים אלו כללו הבלחות של עירום נשי והתייחסות לסיפוק המיני שהוא חלק משגרת יומו של הנסיך. כמובן שכל אלו טסו החוצה באקלים התרבותי הנוכחי, ודירוג ה-R של המקור הפך ל-PG-13.
מטרת המסע המקורי של אקים הייתה למצוא תחליף לשידוך של בת אצולה צייתנית מממלכת "נקסדוריה" (כלומר "הבית הסמוך"), ובמקומה למצוא אהבת אמת ברובע קווינס. ברוח שנות ה-80, הסרט המקורי שיחק משחק כפול של ראוותנות צרכנית ופוזת צניעות ערכית. זו הייתה קומדיית "באדי מובי" עם דגש רומנטי שבה הגיבור מתאהב בצעירה פשוטה אך נבונה ודעתנית. עלילה המייצרת איזון מדומה בין הגברי והנשי חרף הבדלי החינוך והעושר ביניהם (גם זה, מאוד אופייני לקומדיות הרומנטיות של סוף שנות ה-80).
אין צורך להזכיר את כל עלילת הסרט הראשון, אבל חשוב להבהיר כי הזיכרון של עלילה זו נלקח כמובן מאליו ב"מגלה את אמריקה 2". באופן מקובל בסרטי המשך המגשרים על פני עשרות שנים, העלילה תוכננה על בסיס התכתבות מתמדת עם המקור. לא רק השחקנים הראשיים חוזרים, אלא גם שחקני משנה ששרדו את 33 השנים שחלפו. יש חזרה מתמדת על משפטים ומחוות שבלי הזיכרון של הסרט הקודם הם כמעט חסרי ערך. מכיוון שבדיחות אלו, גם אם הן צפויות ובדרך כלל בינוניות, הן החלקים הקומיים האפקטיביים יותר של הסרט, אין ברירה אלא להכיר את המקור.
בתחילת הסרט אקים הוא עדיין נסיך, אך בקרוב, עם מותו הצפוי של אביו המלך ג'אפה ג'ופר (ג'יימס ארל ג'ונס), הוא יהפוך למלך. הבעיה היא שלו ולאשתו ליסה (שארי הדלי) שלוש בנות, כלומר, אין למלך החדש מי שירש אותו. כמובן ששלושת הבנות יפות, חכמות ובעלות כישורי לחימה של אפרו-נינג'ות. לא נסתפק בפחות. בולטת בהן הבת הבכורה הנסיכה מיקה (קיקי ליין), שבאופייה וביכולותיה היא היורשת הטבעית. הצורך למצוא יורש הופך לדחוף מכיוון שגנרל איזי (ווסלי סנייפס), שליט "נקסטדורייה", מאיים להשתלט בכוח על זמונדה אם בנו לא יינשא לבת הבכורה של אקים. את אמונתו הנחושה של הנסיך בדבר אהבת אמת אנו מכירים ולכן אין סיכוי שיסכים לכך.
מרופא האליל באבא (ארסיניו הול – באחד מארבעת תפקידיו בסרט) אקים לומד על קיומו של בן שנוצר בביקורו הקודם בארה"ב, בזמן שהיה במצב של ערפול חושים שיזמה אישה תאוותנית וחסרת עכבות (לסלי ג'ונס). הבן לאוול (ג'רמיין פוולר) הוא בחור בעל איכויות שטרם מצאו הזדמנות לפרוץ. הבאתו לזמונדה יחד עם אימו, תשים אותו במסלול שבו יצטרך לבחור בין מה שיתגלה בהדרגה כ"אהבת אמת" ובין המעמד שיש לו כיורש העצר של הממלכה.
"מגלה את אמריקה 2" כפוף ל"דיאלוג" מתמיד עם המקור, ובה בעת הוא נבדל ממנו ולכן גם פחות מצחיק. הבן האבוד לאוול עובר תהליך שהופך אותו לדמות במעמד שווה לזו של אקים. ישנה גם עלילת משנה מאוד חיונית באקלים התרבותי הנוכחי, שתכליתה לא לקפח את עתידה של הנסיכה מיקה. כל אלו הופכים את דמותו של אקים לפחות נוכחת מכפי שחובבי הסרט הראשון היו רוצים, והדבר נכון כפליים לדמותו של חברו סמי (הול) ולחברות ביניהם שהייתה הבסיס לקומדיה בסרט הראשון.
הבעיה היא לא רק שמרפי והול מקבלים פחות זמן מסך, אלא שהעלילות האחרות לא כל כך מצחיקות, ונעות במסלול צפוי לעבר הפתרון "הנכון". "מגלה את אמריקה 2" מנסה לפצות על המידה הפחותה של הומור בכמה סצנות ראוותניות של שירה וריקוד עם הופעות אורח של פרופורמרים אפרו-אמריקנים מוכרים היטב. זה חביב כ"בידור" במובן הכולל והשטחי שלו, אך צפוי לאכזב את אלו שצחקו לא מעט בסרט המקורי.
