כן, זה השלב הזה בסדרה שבה היא צריכה להחליט אם היא קופצת את הכריש או שהיא ממציאה את עצמה לגמרי מחדש. אחרי שלוש עונות לא רעות במונחים יחסיים, אבל כאלו שבהחלט מיצו את הקונספט הבסיסי של איש חכם ואובססיבי עם יד קלה על הסכין שמחסל אנשים, "את" חוזרת לעונה רביעית ומשנה כמעט את הכל. ג'ו גולדברג סיים את הניסיון הראשון והיחיד שלו עד כה לקיים חיי משפחה פרבריים עם אשה וילד וכלוב זכוכית סביר לגמרי במרתף, חיסל את אשתו ועבר לאירופה, בחיפושים אחרי האשה שהוא האמין – תיראו מופתעים – שהיא אהבת חייו האמיתית, ושהיא מבינה אותו באמת, מריאן.
"את" - טריילר
(באדיבות: נטפליקס)
בעונה הרביעית, שנטפליקס משגרת בשני חלקים של חמישה פרקים כל אחד, ג'ו מתמקם בלונדון, מרפה מהעבר שלו ומנסה להיגמל מההתעניינות האובססיבית שלו באנשים (נשים, אם להיות מדויקים), ולמקד אותה בספרים בלבד. הוא לוקח בשתי ידיים את ההזדמנות שהוא מקבל לגאולה, לריסטארט. הוא מגדל זקן, מחליף את השם (עכשיו הוא ג'ונתן מור), את המקצוע (עכשיו הוא פרופסור לספרות) ומתרגל למבטא ולנהיגה בצד הלא נכון של הכביש.
אבל זה לא נגמר שם, בסוג של ג'ו בלונדון א-לה "אמילי בפריז". ג'ונתן (שמגלם פן בדג'לי) גם עולה על מסלול חדש לחלוטין, ובמידה מסוימת מציל את הסדרה מדעיכה מדכדכת שחוזרת על עצמה מעדות "דקסטר" - סדרה שכולנו יודעים שלא זכתה להמתת החסד שהגיעה לה. החיים לא מרפים ממנו, כמובן (או כמו שהוא מגדיר את זה בעיוורון גולדברגי טיפוסי, "למה היקום ממשיך לעשות לי את זה?"). הוא מתעורר בביתו אחרי לילה של שתייה מוגזמת ומוצא גופה של בחור שהוא לא חיבב אבל כנראה גם לא רצח. הוא נפטר ממנה, אבל הרוצח האמיתי מתחיל לענות אותו בהודעות סמס. גולדברג-מור הופך מהבחור הרודף לנרדף, עכשיו הוא מנסה להבין מי מפליל אותו ברצח שהוא לא ביצע. עם איכויות של שרלוק הולמס ויכולות האבחנה של הפסיכולוגית שלכם הוא מתחיל לבלוש, כדי לחזור לחיים הקטנים ונטולי-הדרמות שלו. כמו כולנו, גם הוא משתוקק לקבל את החופשה האירופאית הקטנה שלו בחזרה.
האמת, הפורמט הנוכחי של "את" כאילו נתפר עבור הדמות של בדג'לי. הוא מחזיר את "את" לימיה היפים וממקסם את הפוטנציאל הבידורי והמהנה שלה. תחשבו "פליבג" של פיבי וולר-ברידג' פוגשת את "דקסטר" - שנון מאוד, מודע לעצמו, עם שני זרמים תת-קרקעיים של אמירה ביקורתית על החברה הסנובית והעשירה של אנגליה מצד אחד, ומצד שני תעלומת Who Done It כתובה היטב - כזו שהחלק הראשון שלה פותר אותה, לפחות חלקית, ומאתחל תעלומה חדשה שתשאיר את הצופים עם חצי שלטם בידם, עד החלק השני שיעלה במרץ.
עוד מוקדם לדעת אם הסדרה שנטפליקס העלתה לגדולה תצליח להחזיק יותר מעונה אחת בפורמט החדש. אני הייתי צופה בעוד עונות של ג'ונתן מור הבלש, בעיקר בזכות גילומו של בדג'לי, שמנווט את הספינה הזאת עם המון כישרון. לא רק זה, עושה רושם שהדמות של גולדברג אפילו מראה סימני התפתחות, ומי יודע, יכול להיות שהאהבה ההיא למריאן באמת הציתה את השינוי המיוחל והפכה אותו לאנושי וחומל יותר, מה שמשאיר פתח לתמרון עדין של הדמות שלו לאזורים אחרים. והנה, זה עובד. מי אמר שרפורמה היא דבר רע?
